משנה שביעית ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה י | >>
מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית?
בית שמאי אומרים: כל האילן משיוציא.
ובית הלל אומרים: החרובין משישלשלו, והגפנים משיגרעו, והזיתים משינצו, ושאר כל אילן משיוציא.
וכל האילן, כיון שבא לעונת המעשרות, מותר לקצצויג.
כמה יהא בזית ולא יקוצנו? רובע.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הזית.
מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשְׁלוּ,
- וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיְּגָרְעוּ,
- וְהַזֵיתִים מִשֶּׁיָּנֵצוּ,
- וּשְׁאָר כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.
- וְכָל הָאִילָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מֻתָּר לְקָצְּצוֹ.
- כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקֻצֶּנּוּ?
- רֹבַע.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת.
מאמתי, אין קוצצין האילן בשביעית? -
- בית שמאי אומרים:
- כל האילן - משיוציא.
- ובית הלל אומרים:
- החרובין - משישלשלו.
- והגפנים - משיגרעו.
- והזיתים - משינצו.
- ושאר כל האילן - משיוציא.
- בית שמאי אומרים:
- וכל אילן,
- כיון שבא לעונת המעשרות - מותר לקוצו.
- כמה יהא בזית, ולא יקוצנו? - רובע.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל לפי הזית.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אסור לקצוץ אילנות בשנה שביעית, כשיתחילו לשאת פרי ולהוציא פרח, מפני שהוא גוזל בני אדם, שהקב"ה נתן פירותיהם לכל בני אדם.
משיוציאו - פירוש משיתחילו בו העלין הירוקים.
משישלשלו - הוא משעה שהענפים נמשכים וגדלים.
משיגרעו - משיעשו להם הגרעינין.
משיניצו - משעה שיראו בהם הנצנים.
כיון שבא לעונת המעשרות - מותר לקוצצו, מפני שהוא כשר לאכילה כמו שבארנו, ויקח פריו ויאכלנו. ומותר לו לקצץ האילן, ובלבד שיהיו דמים יקרים לעצים, ואז יהיה מותר לכרות אותו. אבל אם לא יהיה לעציו מחיר גדול, עד שיאמרו יותר יש לו תועלת בכריתתו מלהניחו, אסור לכרות אותו מפני שהוא נושא פרי. שהאילנות העושים פרי, אסור מן התורה לכרות אותו בשום זמן מהזמנים, אלא על זה הדרך שאמרנו. והוא מה שאמר הכתוב "לא תכרות את עצה"(דברים כ, יט). ולזה העניין נתכוון באמרו כמה יהא בזית ולא יקוצצו - רוצה לומר שאסור לכרתו בשנה משאר השנים, מפני שהוא עושה פרי.
ורובע - הוא רובע קב. רוצה לומר מן הניצנים, מכל שאר האילנות מלבד הזיתים. משעה שיצץ ציץ כשיעור קב, אסור לכרתו אלא ליוקר דמי עציו כמו שאמרנו. וכבר פירשנו שיעור הקב בסוף פאה.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית. בפ' מקום שנהגו (דף נב:) אמרינן משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד:
משיוציא. פרי והתם מפרש בקונטרס משיוציאו תחלת העלין בימי ניסן:
משישלשלו. כשיתחיל להכביד ולתלות כעין שלשלת:
משיגריעו. משיגדילו הענבים קצת ונקראים גירוע ובפ' מקום שנהגו (דף נג.) מפרש דשיעורן כפול הלבן ובירושלמי (פ"ד ה"ח) אמרי' א"ר יונה משיזחילו מים כדכתיב כי יגרע נטפי מים (איוב לו):
ומשינצו משיגדל הנץ עלין והוא כעין מתחלי דפרק מקום שנהגו ודומה לו בברכות (דף לו:) הפטמא של רמון מצטרפין והנץ שלו אין מצטרף:
מותר לקוצצו. דלא מפסיד כלל שכבר ראויין לאכילה ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא כיון דמעולה בדמים כדאמר בסוף החובל (צ"א:):
וכמה יהא בזית. ולא יקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ') כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת:
רובע. הקב והאי דאמר האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה משנינן בשילהי החובל (שם) שאני זית דחשיב:
אין קוצצין את האילן בשביעית - משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים יב:
משיוציא - תחלת העלין בימי ניסן:
משישלשלו - משיתחילו להכביד ולתלות כעין שלשלת:
משיגרעו - משיעשו גרעינים. פ"א הבוסר כשיגדילו הענבים ונעשו כפול הלבן נקרא גרוע:
משינצו - משיגדל עליהן הנץ, כמו הנצנים נראו בארץ (שה ב) כשיגיעו לשיעורים הללו אסור לקצצן בשביעית:
מותר לקוצצו - ואין כאן משום הפסד הפרי, או משום גזל לאידך לישנא, שכבר הפרי ראוי לאכילה. ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא אם הוא מעולה בדמים, שדמיו יקרים לעצים יותר מלאילן:
וכמה יהא בזית - לאו אשביעית קאי, אלא שיהא אסור לקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות:
רובע - הקב, משום דחשיב יותר משאר אילנות, דאילו בדקל מותר לקצצו עד דטעין קבא:
אין קוצצין וכו'. כתב הר"ב ואני שמעתי כיון דאפקרינהו וכו'. זהו פירוש הרמב"ם בפירושו ותמהני למה הכניס עצמו לפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמרא פרק מקום שנהגו דף נב ע"ב לאכלה ולא להפסד. ואעפ"י שהתורה ניתנה להדרש בפנים מפנים שונים. ה"מ למדרש בעלמא אבל בפסקי דינין אין לנו אלא מה שאמרו חכמי הגמ' כי בלי ספק שעל פי הטעם משתנה הדין מאי דמדמינן ליה. ובחיבורו פ"ה כתב ונאמר לכם לאכלה ולא להפסד. לכך נראה בעיני שהרמב"ם בפירושו לא נתכוין אלא לתת טעם על דרשה דלאכלה ולא להפסד ואמר שהוא מפני גזל הרבים ואין בין פירוש ראשון לפירוש שני כלום כמו שחשב הר"ב ששני טעמים הם. ומ"מ לכאורה א"צ לטעמו אלא כך היתה מצות השביעית שלא להפסיד פירותיה אבל יהיו הפירות חשובים ולא נפסדים:
משיגרעו. כתב הר"ב משיעשו גרעינין פ"א הבוסר וכו'. הך פירושא בתרא תלמוד ערוך היא בפרק כיצד מברכין דף לו ובפרק מקום שנהגו דף נג ולפיכך לא ה"ל להר"ב לכתוב פירוש אחר אלא דהיינו הך. וכך הם דברי הר"ש ועיין מה שאכתוב בס"ד פ"ה דמעשר שני מ"ה:
מותר לקוצצו. פי' לעצים. וכ"כ הרמב"ם בחיבורו. ומ"ש הר"ב ומשום קוצץ אילנות וכו'. אם הוא מעולה בדמים. כ"כ הרמב"ם והר"ש. ובדקל יש עוד לומר כגון דלא טעין קבא. והתוספות בברכות דף לו כתבו זה התירוץ לכל אילנות חוץ מן הזיתים:
(יב) (על הברטנורא) זה פירש הר"מ ותמיהני למה מפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמ' לאכלה ולא להפסד ועין בתוי"ט:
(יג) (על המשנה) מותר לקצצו. פירוש לעצים. הר"מ:
מאימתי אין קוצצין וכו': והקשו תוס' ז"ל וא"ת בלאו שביעית נמי תיפוק לי דאסור משום לא תשחית את עצה וי"ל דמיירי היכא דלא טעין קבא דלא שייך בי' לא תשחית כדאי' בפ' החובל א"נ מיירי במעולה בדמים לעשות ממנו קורות דאז לא שייך לא תשחית את עצה ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא להפסד. ור"י בן מלכי צדק ז"ל פי' דמיירי באילן הסמוך לעיר דקוצץ ועתה בשנה השביעית אם ימצא אילן סמוך לעיר יקצץ בד"א עד שלא ירד לפרי אבל משירד לפרי אין קוצצין ע"כ:
משיוציאו: י"מ ר"ל את הפרי וכן פי' רש"י ז"ל שם בברכות אבל בפסחים פי' הוצאת עלין בימי ניסן וכן עיקר דהוצאת פרי קרוי' חנטה בלשון רבותינו ומ"מ ממה שאכתוב בסמוך מוכח בהדיא דקאי אפרי:
משישרשרו: כמו משישלשלו. ואית דגרסי משישלשלו כעין שלשלת וכל הורדה למטה קרוי' כן ותורידם בחבל תרגומו ושלשלתנון:
משיגרעו: ירוש' א"ר יונה משיזחילו מים כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים ובפ' מקום שנהגו מפ' דשיעורן כפול הלבן הר"ש ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בירוש' מפרש משיסחטו אותו ויצא ממנו מים מלשון כי יגרע נטפי מים ונ"ל שהוא ע"ד מה שנקראו המקיז דם מגרע בלשון חכמים כלומר שמטיף ממנו דם ע"כ. ור"ע ז"ל העתיק פי' ראשון מהרמב"ם ז"ל ובודאי שהרמב"ם ז"ל לא אתא לפרושי טעם אחר מדעתו ז"ל דהא שם בגמ' דברכות גרסי' אמר ר' אסי הוא בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן וא"כ משמע דהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל דמשיגדלו בו גרעינין הוי כפול הלבן ודייקי' עלה התם בגמ' מאן שמעת לי' דאמר גבי ענבים בוסר הוא דאסור דהוי פרי אבל סמדר לא רבנן הוא דפליגי עלי' דר' יוסי בפ"ק דערלה סי' ז' וקאמר דבשאר אילנות דמשיוציאו הוי פרי הראוי דקתני ושאר כל האילנות משיוציאו ש"מ דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי. ועיין בטור א"ח ריש סימן ר"ב בבית יוסף אי הלכה כב"ה גם בהא לענין שמברך ב"פ העץ על כל פירות האילן משיוציא חוץ מחרובין וגפנים וזיתים:
רובע: הקב זיתים:
יכין
מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית: דלאכלה כ' ולא ולא להפסד. ובדלא טעין קבא מיירי או דדמי עציו שוין יותר מפריו או בצריך למקומו. או שיש לו שאר הפסד בקיומו [כב"ק ד"צ א] דאז לא עדיף משחיטת בהמה עוברה דכל שיש בו צורך אדם. אין בו משום צער בע"ח. ובלא הנהו גוונא גם בלא שביעית אסור לקצצו. עכ"ל ע"ר הגאון אאמ"ו זצוק"ל:
ב"ש אומרים כל האילן משיוציא: עלים:
ב"ה אומרים החרובין משישלשלו: שיגדלו עליו כעין שלשלות:
והגפנים משיגרעו: גרוע גדול כפול הלבן:
והזיתים משינצו: משיגדל הנץ. בליטהע בל"א:
וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו: דכיון שכבר נתבשל הפרי. אינן להפסד:
כמה יהא בזית ולא יקוצנו: בשאר שנים מיירי ומשום בל תשחית [כב"ק דצ"א א] כך פירשו רבותינו. אולם מירושלמי מוכח דאלעיל קאי וה"ק דהא דקאמרינן לעיל משינצו בזיתים. היינו שיהיה באילן הזית רובע קב זיתים ובכל א' יהיה נץ בראשו וכן פי' רב"א. ולפי זה צ"ל דהא דמקשה בב"ק הנ"ל ממשנתינו היינו מדמדמי איסור קציצת אילן דאסור רק במקום שיש הפסד. לאיסור קציצת אילן [בשביעית] דאסור נמי רק ביש הפסד:
רובע: הקב. ובשאר אילן צריך קב. מדלא חשיב כ"כ:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית: אם הוא אילן חשוב. כזית הנטופי כפ"ז דפאה אז בפחות מרובע סגי. כך נ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת