תוספות יום טוב על ברכות ח
<< · תוספות יום טוב · על ברכות · ח · >>
מברך על היום כו'. כתב הר"ב וכשם שקדם וכו' כן הלשון בברייתא ומפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר:
על היין. כתב הר"ב שהיין או הפת גורמין. והכא נמי איכא חדא דאמרן ועוד דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (כדפירש הר"ב בריש פרק י' דזבחים). הכי מסיק בברייתא:
נוטלין לידים. תמן תנינן בריש מסכת ידים מי רביעית נותנין לידים והיינו נמי נוטלין לידים כלומר לוקחים מים לידים. ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה [כמה דאת אומר ולקחתם לכם וכו'] ואע"ג דהתם עיקר המצוה לקיחת הלולב והכא עיקר המצוה אינה לקיחת המים אלא רחיצת הידים. כבר כתב הרא"ש בסוף המסכת הזאת בטעם למה לא תקנו בנטילה דשחרית לברך על נקיית ידים. ואמר שלא חילקו בברכות לפי שבנטילת ידים דלאכילה תקנו לברך על נטילת ידים לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא עכ"ד. והכא נמי טעמא דלא תקנו על רחיצת ידים כדי שתהא בכללה הזכרת הכלי דלא סגי בלאו הכי אבל אין לומר שדברי הרא"ש שלשון נטילת לא נתקן אלא על שם הכלי בלבד. דתקשה חדא שהיה לנו לומר נטלת בלא יו"ד. ועוד דהכי איתא בגמרא פרק כל הבשר דף קז אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא (של זכוכית) בת רביעתא. אתקין רב אשי בהוצל כוזא (של חרס) בת רביעתא ואי איתא דמשום הכלי בלבד דאתקון הכי מאי חזית לתקן בלישנא דרב יעקב ולא בלישנא דתיקונו של רב אשי וכל שכן דבתראה הוא:
נוטלין לידים. מ"ש הר"ב ויחזרו המשקים ויטמאו אחורי הכוס. אזיל לשיטתיה דסוף זבים. אבל להרמב"ם דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה כמ"ש שם ובחיבורו פרק ז' מהלכות אבות הטומאות. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס דהא דלא פליגי בית הלל אבית שמאי מהאי טעמא דלטעמייהו דב"ש קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס ע"כ. ואע"ג דמי"ח דבר הוא כמ"ש הר"ב במשנה ד' פ"ק דשבת צ"ל דגזירה שעמדו למנין לא היה אלא לנטמא מאב הטומאה ודוק שם בגמרא. ואוגנו שכתב הר"ב פי' רש"י שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש ועיין במשנה ג' פרק י"א דכלים:
ואחר כך מוזגין את הכוס. ומשום דהלכה כבית הלל וברכת כוס קודם לנטילת ידים הלכך שונה לעיל תחלה ברכת היום והיין ואח"כ נט"י [ופירוש מוזגים כתבתי במ"ב פרק בתרא דפסחים]:
מוזגין את הכוס. כתב הר"ב דסברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות. דנצוצות לא שכיחי. גמרא. ומ"ש הר"ב ולא יהיו ידיו נגובות יפה. דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך מה שאין כן כשיטול ידיו ויאכל מיד דמדקדק לנגבם יפה כדאמרינן סוטה (דף ד:) האוכל בלא נגוב ידים וכו'. תוספות:
ומניחה על השלחן. כתב הר"ב שמא יהיה הכסת ראשון לטומאה. דמותר להשתמש בו דאין ראשון מטמא למפה שהוא כלי ולא לאדם עצמו כדאיתא בגמ' ופירש רש"י דבידיו שיוכלו להטמאות (כדתנן בפרק ג' דידים) הוא נזהר מליגע בכסת. ונראה דמשום הכי נקט הר"ב ראשון אע"ג דשני נמי מטמא למשקין כדלקמן מכל מקום רבותא הוא לגבי הא דאף בראשון נזהר מליגע בידיו. אבל אב הטומאה נראה דאסור להשתמש בו משום דמטמא לאדם וכלים מן התורה לא נסמוך שיהיה נזהר מליגע. ומה שכתב הר"ב דלבית שמאי אסור להשתמש בשלחן שהוא שני מפרש בגמרא גזירה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי אוכלי תרומה זריזין הן. אבל ראשון דעושה שני בחולין כבסמוך לבית הלל נמי אסור. ומ"ש שמא יטמאו המשקין שבמפה עי' מ"ש במשנה ו' פרק ד' דעדיות. ומ"ש הר"ב דאין נ"י לחולין מן התורה הכי איתא בגמרא. ומיהו לא לאפוקי תרומה דתרומה נמי מי"ח דבר הוא ואף לקדש שלמה הוא דתקון כדאיתא בגמרא פרק קמא דשבת (דף יד) אלא דהכא באוכלי חולין עסקינן. וטעמא דתיקון נטילת ידים בחולין ואע"ג דידים שהן אינן אלא שניות אין עושין שלישי בחולין כדתנן פרק ב' דטהרות משנה ג', גזרו נטילה לחולין משום סרך תרומה כדי שיהו רגילין אוכלי תרומה ליטול ידיהם כדאיתא בגמרא פרק ח' דחולין (דף קו):
נוטלין לידים ואחר כך מכבדין. ופי' הר"ב והכי איתא בגמרא דפלוגתייהו אי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. ולא נשנית בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי בית הלל. דכי אתשל בבית המדרש לענין נ"י אתשיל ולא לענין שמש עם הארץ. וכה"ג משנינן בגמ' בפ' ג' דחולין (דף נב) על משנת פ"ב דאהלות. וכה"ג צריכין לתרץ ג"כ בסוף פרקין וכן משנה ה' פרק ד' דכלאים וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת נדה דף לה [ד"ה בשופעת]. וכ"כ בריש קדושין בד"ה ב"ש וכו'. ומ"ש הר"ב דהלכה כב"ש בזה שמותר להשתמש וכו' כלומר לאפוקי בכולי פרקין דלית הלכתא כוותייהו. והא דקאמר שמותר וכו' נ"ל דה"ק דלהכי הלכה כמותם בזה משום דמסתבר שמותר להשתמש בע"ה כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם וכמ"ש הר"י:
נר ומזון וכו'. כתב הרר"י הנר שמביאין ונהנה ממנה מיד יש לו להקדים ואחר כך המזון שכבר אכל ובית הלל סברי דיש לו להסמיך בשמים לנר שהוא גם כן מענין שבת שמראה הצער שהיה לו בנפש יתירה שהלכה לה ולכך מריח לישב נשמתו ע"כ. ול' הר"ב לא נחלקו כו' לכאורה לישנא אריכא הוא. אבל בגמרא אמרינן אמתניתין זו דברי רבי מאיר אבל רבי יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהוא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים על המאור ואחר כך על הבשמים. ובית הלל אומרים בשמים ואח"כ מאור. והרמב"ם כתבו לזה בפירושו. ולכן נראה בעיני שגם הר"ב כך כתב דכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף וכו' לא נחלקו אלא על הנר ועל הבשמים וכו'. ותלמיד טועה שלא ידע או לא זכר הגמ' הגיה הלשון כמו שהוא לפנינו:
בורא. כתב הר"ב משמע נמי לשעבר וכתבו התוספות ונימא ברא דלא פליגי דלשעבר משמע וי"ל דלשון קרא עדיף ע"כ. דכתיב בורא חשך בורא רוח בורא השמים כדמייתי להו בגמרא:
על הנר וכו' של עובדי כוכבים. כתב הר"ב שהעובד כוכבים עשה מלאכה לאורו וכ"כ רש"י. והר"י כתב שהדליקו או שהטה אותו בשבת ע"כ. וכן פירש"י בגמ' בברייתא (דף נג):
בשמים של מתים. כתב הר"ב דלעבורי ריחא עבידי. פי' רש"י לעבורי ריחא דסרחונו של מת עבידי ולא להריח:
[עד שיאותו לאורו. פירש הר"ב שיהנו מאורו ובירושל' רב אמר יאותו ושמואל אומר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם (בראשית לד) מאן דאמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר (ישעיה נ) ע"כ. ופירוש לעות כתבו רש"י ורד"ק מלשון עת ויהיה ענינו כאן שהגיע העת של האור להאיר]:
ובה"א יברך וכו'. כתב הר"ב ודוקא בשכח וכו' ולא תימא דשכח דתנן להודיעך כחן דבית שמאי. גמ':
לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפי' רש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור או"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת ויו"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה:
מברך על היין. אם ירצה. וכן נמצא בפי' הנדפס ברי"ף. ומ"ש הר"ב שאין ברכת המזון טעונה כוס בגמרא דריש פרקין רמינן עלה מדאיצטריך בית שמאי מזון והבדלה לצרופינהו שמע מיניה דברכת המזון טעונה כוס. ומשני תרי תנאי אליבא דבית שמאי. ועיין מה שכתבתי לעיל במשנה ד':
עד שישמע וכו'. כתב הר"ב שמא ברך להר גריזים. עיין מ"ש הר"ב בריש פרק ז':
משנה ברכות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב