רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/בבא בתרא/פרק ו

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

המוכר פירות לחבירו ולא צמחו אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותן רשב"ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן:

גמ' ת"ר המוכר זרעוני גינה לחבירו זרעים שאין נאכלים זרען ולא צמחו חייב באחריותן הנאכלין אם התנה עמו מתחלה לזרע חייב באחריותן מהו נותן לו. דמי זרע וי"א אף ההוצאה והלכה כת"ק וה"מ דלא צמחו מחמת עצמן אבל מחמת דבר אחר כגון שלקו בברד או בכיוצא בו אין חייב באחריותן משמע מתוך דברי רב אלפס דכל היכא שאין הלקוי ידוע כגון ברד וכיוצא בו תלינן בגריעותן דזרעים. וקשה מהא דפרק המקבל דף קה: דתנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או שנשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו וקאמר עלה בגמ' דף קו: אמר ר"ל ל"ש בשזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרע ולא צמחה מצי א"ל כל בי זרע ליזרע וליזיל ומה שלא צמחה לפי שעדיין לא הגיע זמן הזריעה. ואמאי ואפי' אם זרעה קודם כל זמן הזריעה נימא ליה מה שלא צמחו לפי שלא היו ראוין לזריעה וי"ל דלעולם תלינן ריעותא בזרעים לפי שידוע שכל זרעים טובים צומחים והתם היינו טעמא דאם לא צמחו דתלינן ריעותא בזמן הזרע לפי שכל בני הבאגא זרעו ולא צמחו ואי אפשר שכל בני הבאגא זרעו זרע שלא היו ראויים לזריעה אבל של אדם אחד תלינן ודאי בזרעים אפילו לשלם ההוצאה אליבא די"א דמלתא דפשיטא היא:

סימן ב

איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. ולחזי ההוא גברא אי לרדיא זבין והכירו המוכר אי לשחיטה זבין. בגברא דזבין להכי ולהכי. ולחזי דמי היכי הוה דאפי' רבנן דלעיל דף עז: מודו הכא כיון דאין הדמים מכחישין את עיקר הלשון לא צריכא דאייקר בשרא וקם בדמי רדיא. ואי דליכא לאשתלומי מניה לשקול תורא בזוזי דאמרי אינשי ממארי רשותך פארי איפרע. דאיכא לאשתלומי מניה רב אמר ה"ז מקח טעות זיל בתר רובא ורובא לרדיא זבני. ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא והלכה כשמואל בדיני ודיני פריעה כתבתי בפרק קמא דקמא סימן ה:

סימן ג

גרסינן בפרק אלו טרפות דף נ: תנו רבנן מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה. משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא קודם שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה הוגלד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המע"ה מנ"מ למקח וממכר לידע דמקח טעות הוי:

סימן ד

ושנינו בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין דף לז. השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו לחכם מה שאכלו אכלו ויחזיר להן הדמים ומה שלא אכלו יקבר ויחזיר להן הדמים השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכלו אכלו ויחזיר להן הדמים ומה שלא אכלו יחזירו לו הבשר ויחזיר להם הדמים. מכרוהו לעובדי כוכבים או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי הטרפה ות"ר המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר טריפה בכור פירות ונמצאו טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכלו אכלו ויחזיר להן הדמים:

סימן ה

ת"ר המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך:

מתני' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופות לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פטסאות למאה:

גמ' תניא המוכר פירות לחבירו חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה שעורים מקבל עליו רובע נשובית לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה הני שעורי כולהו באתרא דליכא מנהגא אבל באתרא דאיכא מנהגא עבדינן כמנהגא דקי"ל כל כה"ג הכל כמנהג המדינה. אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה כולה. אם מצא יותר מרובע. אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא אמרי לה דינא דמאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח אינש ביותר מרובע טרח וכיון שטרח טרח ואי בעי למטרח ברובע לא שבקינן ליה דבטלה דעתו אצל כל אדם ואמרי לה קנסא רובע שכיח יותר מרובע לא שכיח ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכוליה וללישנא דקנסא אי אשתכח טפי מרובע וידיע דאיהו לא עריב לא קנסינן ליה ומסתבר דאי ליכא אלא רובע וחזינן דעריב חצי רובע או שליש רובע דקנסינן ליה בכולה רובע ואפילו ללישנא דדינא דלית ליה קנסא דכיון דודאי עריב מקצת ואיכא למימר דכילה רובע עריב הכא מודה דקנסינן ליה וכן מוכח סוגיא דשמעתין דקאמר לתרוצי ללישנא דדינא הכא מי יימר דערובי עריב מכלל דהיכא דודאי עריב מודה דקנסינן ליה וכיון דאיכא תרי לישני עבדינן כלישנא דקנסא לקולא ואי ידעינן דלא עריב לא קנסינן ליה. אמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרב הבורר צרור מתוך גורנו של חבירו נותן לו דמי חטים משום דינא דגרמי דאי שביק להו הוו מזדבני אגב חיטי:

סימן ו

ת"ר המקבל שדה מחבירו ליטע הרי זה מקבל עליו עשר בורות למאה יותר מכאן מגלגלין עליו את הכל:

סימן ז

מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה והני מילי בדלא אמר ליה למקפה אבל א"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה דתני רב זביד בר אושעיא מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה וזהו אוצר ששנו חכמים ותניא בברייתא מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין הנמכר בחנות מרתף זה אני מוכר לך אפילו כולו חומץ הגיעו קשיין אהדדי ומשנינן דרב זביד דא"ל למקפה ודברייתא בדלא א"ל למקפה הלכך מרתף של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה מרתף זה של יין ולא אמר לו למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות מרתף זה ולא אמר לו של יין אפילו כולו חומץ הגיעו ומרתף של יין סתם ולא קאמר זה ולא אמר ליה למקפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל וחד אמר אין מקבל וקיימא לן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וקיימא לן נמי דכל ספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע הלכך מקבל ומוקמינן למתניתין כדברי המיקל על המוכר שהוא הנתבע ולא צריכנא לאוקמא למתניתין בדא"ל זה ולא מפקינן לה מפשטה:

סימן ח

אמר רב יהודה יין הנמכר בחנות מברכין עליו בפה"ג רב חסדא אמר בהדי חמרא דאקרים למה לי ומודה רב יהודה בפרצומא דמזדבן אקרנתא א"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודה הא רב חסדא מר כמאן ס"ל א"ל אנא מתני' ידענא דתניא הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק מאי קאמר. א"ר יוחנן ה"ק כל ג' ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק מ"ט חמרא מעילאי עקר והאי טעמיה ולא עקר ואת"ל בתר דטעמיה עקר ה"ל ריחיה חלא וטעמיה חמרא וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא. וריב"ל אמר כל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ואילך ספק מ"ט חמרא מתתאי עקר ואימור עקר ולאו אדעתיה ואת"ל מעילאי עקר והאי טעמיה ולא עקר דלמא בתר דטעמיה עקר והוה ריחיה חלא וטעמיה חמרא וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא. דרומאי מתנו משמיה דריב"ל ראשונים ודאי יין אחרונים ודאי חומץ אמצעים ספק הא גופא קשיא אמרת ראשונים ודאי יין אלמא ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא והדר אמרת אחרונים ודאי חומץ אלמא ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא לא קשיא כאן דאשתכח חלא סופתקא דאי לאו דאייקור תלתא יומין לא הוה משתכח חלא סופתקא. איבעיא להו כמאן פשט ליה פליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר כר' יוחנן וחד אמר כריב"ל ופסק רשב"ם הלכה כרבי יוחנן משום דרומאי משמיה דריב"ל סברי כוותיה ואביי ורבא פליגי ביה נמי בפרק השוכר מסכת ע"ז דף סו: אביי סבר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא ורבא סבר חמרא וקי"ל הלכתא כרבא לגבי אביי:

סימן ט

ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו אחרים אומרים שמרים שיש בהן טעם יין מברכין עליהם בפה"ג אמר רבא דכ"ע רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום רמא תלתא ואתו ארבעה חמרא מעליא הוא רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא כי פליגי דרמא תלתא ואתו תלתא ופלגא רבנן סברי תלתא מיא עול תלת אמיא נפק פש ליה פלגא ופלגא בשית מיא לאו כלום הוא ואחרים סברי תלתא עול ותרי ופלגא נפיק פש ליה כוזא וכוזא בתרי ופלגא חמרא מעליא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים. בעא מיניה רב נחמן בר יצחק מרב חייא בר אבין שמרים שיש בהן טעם יין מהו א"ל מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא ותמד שרגילין לעשות שנותנים מים על החרצנים דינם כהך תמד של שמרים שמברכין עליהם שנ"ב אלא אם כן רמא תלתא ואתא ריבעא דמוכח בפסחים בריש פרק אלו עוברין דף מב. דתמד של חרצנים גרוע משל שמרים דקאמר התם וסבר ר' יהודה תמד לאו בר עשורי הוא ופריך עלה מהא דהמתמד ונתן מים במדה דמחייב ר' יהודה ומשני הא בדרווקא והא בדפורצני וליכא למימר דהמתמד מוקי בדפורצני ועדיף מדרווקא דא"כ מאי פריך הכא וביתר מכדי מדתו מי פליגי דלמא הא דפליגי רבנן ואמרי הכא ביתר מכדי מדתו משום דאיירי בדרווקא אלא ע"כ ההיא דהמתמד בדרווקא איירי וההיא דאלו עוברין דפטר ר' יהודה בדפורצני דגריעי מדרווקא ולענין מגע עובד כוכבים כתב ר' אברהם אב בית דין ז"ל שאין מגע עובד כוכבים אוסר בתמד אלא א"כ ראוי לברך עליו בפה"ג כגון דרמא תלתא ואתו ארבעה. והראב"ד ז"ל היה אומר כיון שאנו רואים שתמד משובחלשתיה מיחלף ביין גמור ואין להתיר במגע עכו"ם ועוד יש לחוש שמא מנסכין אותו לעבודת כוכבים הואיל והוא משובח לשתייה ודנין בו כדרך שאמרו בתרומה ראשון ושני אסור או שמא יש לדמות מגע עכו"ם בתמד למה שאמר ושל הקדש לעולם אסור. וה"ר יונה ז"ל כתב דתמד של שמרים כל זמן שלא מצא יותר מכדי מדתו שמותר דכיון שהתירו תמד שני במעשר למדנו שנתבטל טעם היין במים ואין מגע עכו"ם אוסר בו וגם אין דרכו לנסכו אלא שהחמירו חכמים בתרומה ובהקדש ואין ללמוד משם להחמיר במגע עכו"ם בתמד דשאני תרומה והקדש דכיון שנאסרו השמרים החמירו שלא להפקיע איסורן וה"ה בשמרים של נסך שכבר נאסר בהנאה התמד שלהן אסור לעולם ואין לדמות להביא התמד לכלל איסור שיאסר בו מגע עכו"ם אבל בתמד שמשימין מים בחרצנים שנדרסין ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה יש להחמיר בתמד ראשון ושני בין לענין מגע עכו"ם בין לענין מעשר ואפילו של דמאי ואפילו לא מצא אלא כדי מדתו או אפי' פחות מכדי מדתו דבתמד של שמרים דוקא אמר תלתא עייל תלתא נפק לפי שאין השמרים בולעים המים אבל בתמד של חרצנים אע"פ שלא מצא יותר מכדי מדתן מוציאין משם יין משובח ועל כרחך יצא מן היין הרבה ובלעו הרבה מן המים ועוד אם תסחוט את החרצנים בידים יצא מהן יין הרבה ואע"פ שנותנין שם מים אין מוציאין יותר מכדי מדתן והרי זו הוכחה גדולה שהחרצנים בולעים הרבה מן המים וכיון שכך הוא אין יכולין לעמוד על הדבר כמה יין יש שם ואפשר שיש שם בתמד ראשון חלק רביעי מן היין ויש בו משום יין נסך כדין יין מזוג דקי"ל יין מזוג יש בו משום יין נסך אלא דלענין ברכה כיון שיש בו ספק בדבר כמה יין יש בו מברכין עליו שנ"ב אבל לענין מגע עובד כוכבים יש לו לנו להחמיר עד שיהא כל כך גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו:

סימן י

אמר רב זוטרא בר טוביה אין אומרים קדוש היום אלא על היין שראוי לנסך על גבי המזבח ואסיקנא לאפוקי שריחו רע ולאפוקי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך אבל יין מגתו מקדשין עליו דתני רבי חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מקדשין עליו דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום ויין מזוג נמי אחשובי אחשביה דאמר רב יוסף בר חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים הלכך מקדשין עליו ויין של מרתף ושל צמוקים לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מקדשין עליו מיהו אמרי רבוותא לא כל הצמוקין שוין לקדושי עלייהו אלא כגון דמכמשן בגופנייהו ולא דיבישין וכדעצרת להו נפקא מינייהו ליחלוחית הני הוא דשרינן במים ומעצרינן להו ומקדשינן עלייהו אבל אי כי מעצרת להו לא נפיק מינייהו ליחלוחית לא מקדשין עלייהו. ויין מבושל היה אור"ת ז"ל דמברכין עליו בפה"ג וגם מקדשין עליו ואע"ג דאמר גבי שלקות הואיל ואישתני אישתני דוקא תומי וכרתי דאישתני לגריעותא כשבשלום דמעיקרא הוה בהו קיוהא והשתא לית בהו קיוהא אבל שאר ירקות הואיל ואישתני לעילויא לא אישתנו מברכתן ראשונה הכי נמי יין מבושל אישתני לעילויא ואין לדקדק מדלא קאמר הכא אי לימא למעוטי יין מבושל אלמא דמקדשין עליו דדלמא לא איצטריך למעוטי דשמא אפילו בפה"ג אין מברכין עליו דאישתני לגריעותא ואי למעוטי יין מבושל אתא הוה ליה למימר שאין מברכין עליו בפה"ג כ"ש שאין מקדשין עליו וכענין זה פרשב"ם לקמן הא דקאמר אילימא למעוטי יין קוסם פלוגתא דרבי יוחנן וריב"ל ויש להביא ראיה ממסכת תרומות פרק י"א מ"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ורבי יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא דכ"ע עלויי עלייה דאפילו רבנן לא קאמרי אלא מפני שממעיטו אבל מודו שמעליהו בכך ואמר בירושלמי דפסחים ושקלים יוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל וקשה מהא דאמר בפרק שני דתרומות תורמין יין שאין מבושל על מבושל אבל לא מבושל על שאין מבושל זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה לזה ואפי' מן היפה על הרעה שאינו כלאים תורם מן היפה על הרעה אבל לא מן הרעה על היפה אלמא מבושל הוי רע דאישתני לגריעותא בירושלמי פריך מההיא מתני' אההיא מתניתין דפרק בתרא דתרומות ומשני כאן בכהן וכאן בבעלים הא דאמר אבל לא מבושל על שאינו מבושל היינו בבעלים לפי שהן תורמין לפי מדה שהיה מן היין קודם שבשלו והכהן חפץ יותר ברבוי יין בלא בישול לכך חשיב ליה רע לגבי כהן וגם יש אנשים שאינן יכולין לשתות יין מבושל לפי שמחמת חוזקו כואב לו בראשו הלכך חשיב רע לכהן אם אין דרכו לשתותו והא דפרק בתרא בכהן רבנן אסרי אע"פ שמשביחו משום הפסד תרומה ור' יהודה שרי מפני שמשביחו ורש"י כתב בתשובה אחת שאף בורא פרי הגפן אין מברכין עליו. וכן כתב רב צמח גאון ז"ל ואמר דמשום הכי לא קאמר הכא דלמעוטי מבושל אתא לפי שאף בורא פרי הגפן אין מברכין עליו. וליתא דאיכא למימר דסבר דמקדשין עליו משום דאישתני למעליותא ואע"ג דתנן במנחות דף פז. יין מבושל לא יביא ואם הביא פסול הא מסקינן הכא דלא נאמר כלל זה אלא ביין דמאיס ומפני דמאיס מפני ריחו או שנתגלה או דאישתני טעמיה לגריעותא אבל יין מבושל אשתני למעליותא ומה שאין מנסכין ממנו משום שנשתנה מברייתו ובבכורות דף יז. קאמר דגפן שגדלה על גבי תאנה פסול לנסכים לפי שנשתנה דבעינן דומיא דכבש שלא נשתנה בו כבש מעולם:

סימן יא

קנקנים בשרון וכו'. תנא פטסאות נאות ומגופרות פי' הני מקבל אבל לא שבורות. תוספתא יותר על כן מחזיר לו השאר ונוטל הימנו דמים דלא שייך הכא טעמא דקנס דאין דרך לערבן עם שאר החביות וגם לא שייך טעמא דשכיח ולא שכיח אלא דבר הווה שמתקלקלין עשרה בתוך מאה כשמצרפן בכבשן הלכך מקבל עליו עשרה לעולם:

סימן יב

ממתני' המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת יין ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים:

גמ' א"ר יוסי ברבי חנינא ל"ש אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר א"ל הא חמרך והא קנקנך וא"ת הא דקתני במתניתין יין מבושם חיוב להעמיד לו עד עצרת לימא ליה קנקנים דידך גרמו וי"ל דאין ה"נ אם נתן לו והחמיץ אין חייב באחריות והא דקתני חייב להעמיד לו עד עצרת ה"ק דחייב ליתן לו יין שראוי להתקיים עד העצרת וכי קנקנים דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי לא צריכא דא"ל למקפה ממאי מדקתני אם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואמאי ולימא ליה לא אבעי לך לשהויי אלא לאו ש"מ מתני' בדא"ל למקפה ש"מ. ופליגא דר' חייא בר יוסף דא"ר חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרם שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה והלכה כרבי יוסי בר' חנינא. אמר רב יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא לא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך. אתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל שלשה ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברא שוור עבד רב יוסף עובדא בשכרא כוותיה דרב ובחמרא כוותיה דשמואל. הא דשמואל אי בקנקנים דמוכר קאמר בדלא א"ל למקפה ואי בקנקנים דלוקח אפילו א"ל למקפה כי היכי דלא תיקשי ארבי יוסי ב"ר חנינא דתרוייהו הלכתא נינהו. ואמר רבא האי מאן דזבין חביתא דחמרא לחבריה אדעתא לסבויי ותקף אפלגא או אתלתא דינא הוא דמקבל ליה מיניה דכוי כאילו א"ל למקפה ולא אמרן אלא דלא שני בברזא אבל שני בברזא לא ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא אבל מטא יומא דשוקא לא. ואמר רבא האי מאן דמקבל חמרא מחבריה אדעתא דממטי ליה לאפרוותא דזלשפט ואדמטא התם זיל דינא הוא דמקבל ליה מיניה איבעיא להו הוה חלא מאי א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא א"ל חלא לא כמאן כרבי חייא בר יוסף ואיכא דאמרי אפילו חלא נמי מקבל כמאן כר' יוסי בר חנינא מהא שמעינן דהלכתא כרבי יוסי בר חנינא דלישנא בתרא עיקר. ישן משל אשתקד תנא מתיישן והולך עד החג:

סימן יג

מתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו עושה ד' אמות על שש דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' אמות על שש בית קטן שש על שמנה גדול שמנה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג אומר כבנין ההיכל:

גמ' מאי טרקלין ביורדי תנא וקנתינר שתים עשרה על שתים עשרה מאי קנתינר תורבץ אפדני:

מתני' מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו נכנס בשעה בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאים ואין מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת:

גמ' פותחת להיכא אמר ר' יוחנן שניהם לבור בשלמא בעל הבור בעי לאשתמורי מיא דבוריה אלא בעה"ב למה ליה אר"א משום חשד אשתו:

מתני' מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואין מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת וזה וזה אין רשאין לזורעה:

סימן יד

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה. ואותן אגפיים מי זורען. אמר רב יהודה אמר שמואל בעל השדה נוטען ואמרי לה זורען מ"ד זורען כ"ש נוטען ומ"ד נוטען אבל זורען לא דמחלחולי מחלחלי. ואמר רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנה מאותה שדה מאי טעמא אמר רב פפא שעל מנת כן קבל עליו בעל השדה:

סימן טו

מתני' מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ד' אמות ודרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לו שיעור דרך הקבר אין לו שיעור המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבע קבין:

גמ' דרך היחיד ד' אמות תניא אחרים אמרו כדי שיעבור חמור במשא אמר רב הונא הלכה כאחרים ודייני גולה אמרו שני גומדים ומחצה אידי ואידי חד שיעורא הוא:

סימן טז

ת"ר המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו בית הספידו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה ומחזירין לו הדמים:

מתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לוקבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדו ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש על שמנה ופותח לתוכה שלשה עשר כוכין ארבע מכאן וארבע מכאן וג' מכנגדו ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאל הפתח הכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע ורחבן שש ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן ר"ש אומר ארבע מארבע רוחותיה רשב"ג אומר הכל לפי הסלע:

הדרן עלך המוכר פירות