ראש השנה לב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמ' מלכיות כגון (יחזקאל כ, לג) חי אני נאם ה' [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן זכרון כגון (תהלים עח, לט) ויזכור כי בשר המה וגו' שופר כגון (הושע ה, ח) תקעו שופר בגבעה וגו' אאבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר מלכות כגון (תהלים צט, א) ה' מלך ירגזו עמים וכגון (תהלים י, טז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו זכרון כגון (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום וגו' שופר כגון (זכריה ט, יד) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב (זכריה ט, טו) ה' צבאות יגן עליהם באין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה כגון (תהלים קו, ד) זכרני ה' ברצון עמך וכגון (נחמיה ה, יט) זכרה לי אלהי לטובה פקדונות הרי הן כזכרונות כגון (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה וכגון (שמות ג, טז) פקוד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר גאינן כזכרונות ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי (הוא) זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה דראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים (תהלים מז, ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ושוין (תהלים מז, ט) במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהיא אחת זכרון שיש בו תרועה כגון (ויקרא כג, כד) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש האומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד] מלכות שיש עמו תרועה כגון (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ואומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד תרועה שאין עמה לא כלום כגון (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם אומרה עם השופרות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר:
מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:
אם השלים דיעבד אין לכתחילה לא והתניא ר' יוסי אומר המשלים בתורה ה"ז משובח אימא משלים והא אם השלים קתני דיעבד אין לכתחילה לא הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר משלים בתורה זואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר ברבי יוסי וותיקין היו משלימין אותה בתורה בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת הוא דהויין (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך (שמות טו, יח) ה' ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן עשר וליכא אמר רב הונא ת"ש (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד חמלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד טמלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו ימלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות:
מתני' כהעובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל:
גמ' מאי שנא שני מתקיע משום (משלי יד, כח) דברוב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות אמר רבי יוחנן בשעת גזרת המלכות שנו:
מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה לליכא הלל מ"ט אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:
מתני' משופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה נאבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן סאין מעכבין את התנוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו עוהמתעסק לא יצא פוהשומע מן המתעסק לא יצא:
גמ' מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:
לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה כו':
השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא זו ואין צריך לומר זו קתני:
רש"י[עריכה]
גמ' דרבים אתו מינה - בההיא פקידה:
רבי יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים - מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא:
זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת:
ושוין במלך אלהים כו' - דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות:
אינו אומרה אלא עם הזכרונות - תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא:
ומתחיל בתורה ומשלים בנביאים - והכתובים בינתיים:
היו משלימין בתורה - דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף:
ואנן בעינן עשר - וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי משלים בתורה:
מתני' העובר לפני התיבה כו' השני מתקיע - המתפלל תפלת מוספין מתקיע:
גמ' בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין:
מתני' שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו וכו' ואין מעבירין עליו את התחום. לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעה:
ואין חותכין אותו - מפרש בגמרא:
אם רצה ליתן לתוכו מים כו' - ולא אמרינן קא מתקן מנא:
גמ' השתא דרבנן אמרת לא - איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא אמרת לא:
דאורייתא - רוכבין דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה:
תוספות[עריכה]
בשעת גזרת המלכות שנו. ואע"פ שבטלה גזרת המלכות לא עבדינן כדמעיקרא אע"ג דזריזין מקדימין למצות דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ולפירוש הירושלמי ניחא טפי דמפרש שם שדמו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום ולכך. תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו אינון עסקין כלו' בחוקיהם ובתורתם:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
לה א ב מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תקצ"א סעיף ה':
לו ג מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ט', טור א"ח סי' תקצא:
לז ד ה ו טור א"ח סי' תקצא:
לח ז ח ט י מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ח', טור א"ח סי' תקצא:
לט כ מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה י', טוא"ח סי' תקפה:
מ ל מיי' פ"ג מהל' חנוכה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ד סעיף א':
מא מ מיי' פ"א מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף כ"א:
מב נ מיי' פ"א מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף כ"ג:
מג ס מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ז', טוא"ח סי' תקפח:
מד[1] ע פ מיי' פ"א מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ט סעיף ח':
ראשונים נוספים
רבינו חננאל
אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי ש"מ אחת מן [התורה ואחת מן] הנביאים ואחת מן הכתובים ומצאנו מפורש בתלמוד א"י הוינן סברין מימר שלש מכל אחת ואחת אשכח תני אפי' שלש מכולן יצא.
אין מזכירין של פורענות. מלכות כגון אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם זכרון כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב שופר כגון תקעו שופר בגבעה חצוצרות ברמה וגו' אבל פורענות של עובדי כוכבים אם בא להזכיר מזכיר כגון ה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. אין מזכירין של יחיד אפי' לטובה כגון זכר לי אלהים לטוב זכרני ה' ברצון [עמך] פקדונות הרי הן כזכרונות [כגון] וה' פקד את שרה כיון דאתו מינה רבים אם בא להזכירו עם הזכרונות מזכיר דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו מזכיר שאו שערים ראשיכם וגו' ראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת.
מלכיות שיש עמה תרועה כגון ותרועת מלך בו. בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אומר עם המלכיות ואומר עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומר אלא עם המלכיות בלבד.
משלים בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא ואקשי' עלה וכי ר' יוסי דאי עבד קתני והתניא ר' יוסי אומר המשלים בתורה הרי זה זריז ומשובח ותריצה למתני' הכי ר' יוסי אומר מתחיל בתורה ומשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי ר' אלעזר בר' יוסי אומר וותיקין היו משלימין בתורה אמר רב הונא תנא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות.
וכן וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' מלכות וכן אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו' אלו כולן מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות וקי"ל כר' יוסי:
העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע כלומר במוסף שהוא יורד שליח צבור שנית.
אמר ר' יוחנן בשעת גזרה שנו:
ירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מעשה פעם אחת תקעו בתפלת שחרית והיו השונאים סבורים שמא עליהן הן הולכין ועמדו עליהן והרגום. עמדו לתקוע ותיקנו בתפלת המוסף ומיגו דאינון חמיין לון דקרו ק"ש ומצלו וקרו באורייתא ומצלו והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עסיקין. ריב"ל שמע להא מהכא שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זו רנון תורה האזינה תפלתי זו תפלה. בלא שפתי מרמה זו מוסף. מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא אמר ר' תנחומא קרייה אמרה כן יום תרועה ועשיתם עולה. כלומר התרועה במוסף בעשיית העולה ר' אלעזר בר' יוסי אומר בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקב"ה כיון שהכנסתם בר"ה לפני בדין ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם בריה חדשה בכל הקרבנות בשעיר הקרב בכל המועדים [כתיב] חטאת ובעצרת כתיב שעיר עזים אחד לכפר עליכם ולא כתיב חטאת אמר להן הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם. מדקתני במתני' ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל מכלל דבר"ה לא אמרי הלל.
מ"ט א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין אומרים ישראל לפניך בר"ה וביוה"כ הלל אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים נפתחין לפניו וישראל אומרין הלל.
שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל כו' מ"ט דתקיעת שופר דהוא יום תרועה יהיה לכם עשה הוא ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה של ר"ה שנאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון שבות כלומר שב ולא תעשה וכתיב נמי כל מלאכת עבודה לא תעשו:
חידושי הרמב"ם
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
ראשונה שתים. פירוש מלכות ראשונה עולה לשתי מלכיות ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד (תהילים כד:ט-י). שניה שלש ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד. רבי יהודה אומר שניה שתים. רבי יהודה אינו חושב מי [הוא] זה מלך הכבוד מפני שהוא כשואל ואינו משבח. זמרו למלכנו וכו׳ (תהילים מז:ז). שתים למלכנו אחת. כי מלך על כל הארץ (תהילים מז:ח) שתים. רבי יהודה אינו חושב למלכנו אלא מלך בלבד חושב.
סליק פרקא וסליקא מסכת ראש השנה
חידושי הרמב"ן
אע"ג דקי"ל תרועה שאין עמה כלום כגון יום תרועה אומרה עם השופרות. לא אמרן אלא כשאין עמה כלום אבל יש עמה חצוצרות אינה אומרה כלל ומה שנהגו להשלים בתורה ותקעתם בחצוצרות טעות הוא:
אלא שאם השלים בנביא יצא. מדקאמר ת"ק מתחיל בתורה ומשלים בנביא ואומר של כתובים באמצע ולא חלק רבי יוסי אלא שחוזר פסוק אחד ומשלים בו של תורה נראה דשל כתובים קודמין לנביאים וכן אמר רבינו האיי גאון ז"ל שמסורת היא בידינו כתובים ואח"כ נביאים. ואני מצאתי מפורש כן במס' סופרים בפרק י"ח דתניא התם גבי תשעה באב הכי סיומא ד' פסוקים משל ירמיה כו' עד כי אתה עשית את כל אלה ושני מזמורים הללו מזמור לאסף ועל נהרות בבל ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה ש"מ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל. והא דאמרינן בגמ' תורה נביאים וכתובים סדר כתיבה נקט ואזיל דודאי לכתיבה תורה נביאים וכתובים שכך הוא סדר קבלה משה קבל תורה ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים ואעפ"י שנביאים האחרונים מאוחרים לכתובים כאן אין מפסיקין בנביאים:
והא דתניא רבי יוסי אומר משלים בתורה. לא חלק על מתחיל בתורה אלא שחוזר ואומר פסוק אחד של תורה ומשלים בו והיינו דאקשינן בגמרא אלא מלכיות תלתא הוין ואם היה משלים בתורה ולא מתחיל בה מאי קשיא יאמר משל כתובים או משל נביאים ארבע ומשל תורה שלש אלא ה"ק כיון דודאי לכ"ע מתחיל בתורה על כרחך שלש' הוא אומר מהם שאין אומרי' פחות משלשה כדי שלא יפחות מן השאר וכיון שכן לרבי יוסי דאמר משלים נמי בשל תורה הוה להו ארבע והיכא משכחת להו תדע דהא לר' יהודה ליכא בתורה אלא שלש מלכיות ולא מקשינן עליה עשר בעינן כדאקשינן לרבי יוסי מקמי דשמעינן הני קראי דמשוי להו מלכיות וכך פירשו כל המפרשים ז"ל ותניא נמי בתוספתא מפורש בדרבי יוסי המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה וכך היא גירסתו של ר"ח ז"ל בגמ' דילן. ופסקו כל הראשונים ז"ל כר' יוסי מדאמר ר' אלעזר בריה ותיקין היו משלימין בתורה ואע"ג דת"ק סתם מתניתין פליג עליה ופוק חזי מאי עמא דבר:
חידושי הרשב"א
תרועה שיש עמה מלכות אומרה עם המלכיות ועם השופרות דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר אומרה עם המלכיות ואינו אומרה עם השופרות: דקסבר ר' יהודה דאינו אומרה עם השופרות אלא תרועה שיש בו שופר ואי נמי שנזכר בו שופר וכדאמרינן בהדיא תרועה שאין עמה ולא כלום אומרה עם השופרות דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר אין אומרה כל עיקר. וקיימא לן כר' יוסי.
ומיהו דוקא תרועה סתם, הא תרועה שנזכר בה חצוצרות כגון "ותקעתם בחצוצרות" אינו אומרה כל עיקר דאנן שופרות בעינן כדכתיב "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר". וביובל דמיניה גמרינן "שופר תרועה" כתיב. ואותן שנהגו לומר בסוף השופרות "ותקעתם בחצוצרות" - טעות הוא. ואף על גב דכל מקום שיש חצוצרות במקדש יש שופר - מכל מקום אנן קרא דמזכיר בו שופר בעינן והא ליכא. אלא אומ' "לא הביט און ביעקב וגומר" (במדבר כג, כא). ואף על פי שאמרו עם המלכיות וכדאמרינן "מלכות שיש עמו תרועה אומרו עם המלכיות ואומרו עם השופרות". אי נמי "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א).
ר' יוסי אומר משלים בתורה. ואם השלים בנביא - יצא: פירוש: ר' יוסי לא פליג אתנא קמא במתחיל בתורה דבהא אפילו ר' יוסי מודה. אלא במשלים בנביא הוא דפליג דאילו לתנא קמא פסוק עשירי אומרו מאיזה מהם שירצה ואילו לר' יוסי לכתחלה אינו אלא משל תורה ואומרו לבסוף. והיינו דלר' יהודה אף על גב דלא אשכח מלכיות בשל תורה אלא תלתא, אפילו הכין לא קשיא ליה ולא מידי דהא אי בעי אמר ארבעה משל נביאים או משל כתובים. ולעולם לר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורהה.
והכין תניא בהדיא בתוספתא בדברי ר' יוסי "מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה". ואף רבינו חננאל ז"ל גריס הכין בברייתא בגמרא.. וקיימא לן כר' יוסי מדאמר ר' אלעזר בריה ותיקין היו משלימין בתורה. ואף על גב דהתם מתניתין פליג עליה - אפילו הכין מעשה רב. ועוד, פוק חזי מה עמא דבר. וכן פסקו כל הראשונים. וכן כתב הר"מ ב"ן נ"ר. וכן אמרו הגאונים ז"ל דכתובים באמצע. וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל שכן מסורת בידם. והר"מ ב"ן נ"ר כתב שכן מפורש במס' סופרים שבכל מקום דברי קדושה קודמין לדברי קבלה. והא דאמרינן בגמרא "תורה נביאים וכתובים" - סדר כתיבה נקיט ואזיל.
מאי שנא דהשני מתקיע: כלומר, יתקיע הראשון כדרך שהוא עושה בקריאת ההלל שהראשון מקרא אותו משום זריזין מקדימין למצות. ואיכא למידק דהא צריך לתקוע על סדר ברכות ובתפלת המוספין דאיכא תשע משום דמצות היום במוספין, הא בשחרית שאינו מתפלל תשע לא יתקע. ומשמע מכאן לכאורה שכל תפלות היום תשע. וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל. אלא שלא נהגו; ומנהגן של ישראל תורה היא. ובכל כי הני פוק חזי מה עמא דבר.
והכי נמי משמע לקמן בירושלמי דגרסינן התם בשילהי מכילתין (פ"ד ה"י)
- "ר' זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא מן דצלון אתת צלותא קם רב חסדא אמר ליה ר' זעירא ולא כבר מצלינן. אמר ליה מצלי והדר מצלי. אמר ליה דנחתין מערבאי להכא. אמרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא", עד כאן בירושלמי.
אלמא דמצלו איהו שחרית וקשיא ליה לר' זעירא אמרי הדר מצלי ר' חסדא תפלת המוספין מדפסיק ר' יוחנן הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא. ואנן הא מפרשינן טעמא דהני משום דאושי כלומר דנפישי ברכות וקראי דמלכיות זכרונות ושופרות ואם איתא אפילו בתפלת השחר יהא הלכה כרבן גמליאל ולא ליצלו. אלא לאו כדאמרן כנ"ל.
והכא יש לומר דהכי קאמר: מאי שנא דהשני מתקיע? יתקיע הראשון ויברך נמי תשע. ואף על פי שאין חיוב הברכות מחמת התקיעות אלא מצד עצמן, שהרי יחיד מתפלל תשע אף על פי שאינו צריך לשמוע על סדר הברכות. ואפילו בחבר עיר נמי בשלא נזדמן להם שופר - מברך תשע, שאין הברכות מעכבות את התקיעות ולא התקיעות מעכבות הברכות. וכתנן "מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר - תוקע ומריע ותוקע". מכל מקום כיון דזריזין מקדימין למצות ואילו נתמנה לו שופר צריך לשומען על סדר ברכות - יברך אף שחרית ויתקע על סדר ברכות. כנ"ל.
אמר ר' יוחנן בשעת השמד שאנו: כלומר, מחמת השמד התקינו בשני ואף על פי שבטל דבר תקנה במקומה עומדת. ואי נמי טעמא כדאיתמר בירושלמי (פ"ד ה"ח):
- "ר' יעקב בר אחר בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאין סבורין שמא עליהן הן הולכין. עמדו עליהם והרגום. תקנו בתפלת המוספין מן גו דאינון חמיין לון קרו את שמע ומצלו וקרו באורייתא ומצלו ותוקעין אינן אמרין בנימוסיהון עסקין. ואמר בהלל. לית ליה כל עמא תמן. ומר אף בתקיעה. לית כל עמא תמן. אמר ר' יונה "ואותי יום יום ידרשון" תקיעה וערבה. ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדה "שמעה אלהים צדק"- זו קריאת שמע, "הקשיבה רנתי"- זו רנון תורה, "האזינה תפלתי"- זו תפלה, "בלא שפתי מרמה"- זה המוסף. מה כתיב בתריה? "מלפניך משפטי יצא". א"ר אחא בר פפא קומי ר' זעירא היא שמצות היום במוסף. א"ר תחליפא קסרייה קרייה אמר כן יום תרועה ועשיתם.
מאי טעמא יום טוב עשה ולא תעשה הוא: ואיכא למידק למאן דאמר בפרק במה מדליקין דלא הוי יום טוב עשה ולא תעשה מאי איכא למימר? ויש לומר דאמר לך דהוי טעמא דהכא משום דהוו להו מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב, הילכך לא דחי אפילו לאו גרידא.
ולא עולין באילן. השתא דרבנן אמרת לאו, דאורייתא מבעיא: הכי גרסינן בספרים. ופירש הרב ר' יצחק אבן גיאת ז"ל דפקוח הגל הוי דאורייתא. ואינו מחוור בעיני, דפקוח הגל טלטול בעלמא הוא. דאי בשל בנין ומשום סותר - לא קרו קל אלא כותל קרי ליה. ומיהו אפשר לאוקומיה בגל דבעי מרא וחצינא וכאותה ששנינו בפרק בכל מערבין (דף לה.) "נפל עליו גל" ואמרינן עלה בגמרא "קא סלקא דעתין דאי בעי שקיל ליה. לימא מתניתין דלא כר' דאי כר' האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשמות. אפילו תימא כרבי, לא צריכא דבעי מרי וחצינא".
ומיהו אכתי קשה דהא מתניתין הכי קתני "אין מפקחין את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן" - ברישא תנא "אין מפקחין" והדר תני "לא עולין באילן" ואם כן היכי קאמר השתא "זו ואין צריך לומר זו קתני"? אדרבא זו אף זו קתני!
ורש"י ז"ל פירש דרוכבין על גבי בהמה דאורייתא, ולאו דאורייתא ממש קאמר אלא דאתיא לדאורייתא - כלומר, דהא איכא למגזר משום שמא יחתוך זמורה, והילכך חמירא טפי מהנך דלא אתו לאיסורא דאורייתא. וגם הוא אינו נכון. והנכון כדברי רש"ל ז"ל האחרונים דכתב דלא גרסינן לה.
חידושי הריטב"א
ואין מזכירין זכרון יחיד [כו'] כגון וה' פקד: פי' והאי זכרון דרבים חשיב כיון דתלו בה רבים כדאיתא בגמרא ולא חשיב דיחיד ולפיכך יוצא בו לר' יוסי ונהוג כ"ע כר' יהודא דלא למימר פקדונות. בגמרא אמרינן שהפסוק שיש בו ב' מלכיות עולה לב' כגון מי הוא זה מלך הכבוד וש"מ דכיון דאמר המלכות או הזכרון או השופר אינו צריך לגמור כל הפסוק ואמרינן זכרון שיש עמו תרועה כגון זכרון תרועה אומר עם הזכרונות ואומרו עם השופרות דברי יוסי ר' יהודא אומר אינו אומר כל עיקר וק"ל כר' יוסי ויש מרז"ל אומרים דהא דנהיגי לסיים דשופרות בפסוק של ותקעתם בחצוצרות טעות הוא דאפילו ר' יוסי אינו אומר אלא בתרועה שאין עמה כלום שנאמרה בענין היום כגון יום תרועה או תרועת מלך בו אבל בתרועה שאינה נאמר' לענין מצות ר"ה אלא לענין שהיו מתריעין על הקרבן ויש בה ג"כ חצוצרות שאינם חובת היום אפי' ר' יוסי מודה שאינה אומרה כלל ולא ה"ל להשלים אלא בפסוק של יום תרועה או זכרון או ותרועת מלך בו שהרי רשאי להזכירה כאן וכאן כדברי ר' יוסי ואין אנו יוצאין עכשיו ע"י השלמה בתורה אלא דהא קי"ל דאם השלים בנביא יצא:
ויש לקיים מנהגנו ולומר דר' יוסי אשכחן דקאמר רבותא דאפילו תרועה שיש בה זכרון אומרה עם השופרות ואומרה בזכרון ואין זה מעכב לזה כדברי ר' יהודא כ"ש בפסוק ותקעתם בחצוצרות שאין בו אלא תקיעה שראוי לאומרו עם השופרות דהא בסיפרי דרשי' מיניה סדר מלכיות זכרונות ושופרות כדכתיבנא בפ"ק וכיון דקי"ל כר' יוסי שאם השלים בנביא יצא וקי"ל כריב"נ דבג' פסוקים סגי אי משום השלמה בתורה שפיר איכא השלמה בתורה בהאי קרא ותקעתם בחצוצרות שנדרש בספרי לענין היום כמ"ש זה אנו אומרים ליישב המנהג אבל הראוי והטוב שיאמר אח"כ ובחודש השביעי שבפרשה פנחס וכן כתב הרמב"ן וכן דעת מורי הרשב"א מפי מורי נרו:
מתני' השני מתקיע: כתב רבינו האיי גאון דהא דקאמר מתקיע ולא קאמר תוקע שראוי באחר יותר מש"ץ כדי שלא יטעה בתפלתו כדרך שאמרו בברכת כהנים שש"ץ אינו נושא את כפיו ומיהו אי ש"ץ בקי ומובטח שחוזר לתפלתו בכונה ולא יטעה תוקע כדרך שאמרו אם הוא בקי שנושא את כפיו מ"מ אשמעי' תנא אגב אורחי דאחרינא עדיף טפי וכן היה מנהגם ויפה כיוון אבל עקרן של דברים דמתקיע לאו היינו תקיעת שופר אלא שמברך ברכות התפלה של מלכיות זכרונות ושופרות ונקט האי לישנא ולא נקט והשני מברך משום דאשמעי' דברכות ותקיעות כי הדדי ואין אומר ברכות אלו אלא בשעת תקיעה כגון בזמן הזה במוסף ובשעה שאין שמד ביוצר ולפיכך נקראו הברכות תקיעות כדאמרי' תקיעתא דר"ה כי המברך הוא המביא תקיעות ולכך נקרא מתקיע וכמ"ש מלכיות ותוקע זכרונות ותוקע לומר שאינו מזכיר הברכות האלו אלא כשתוקע להוציא מדברי רבינו זרחיה הלוי שכתב שהברכות האלו אומרין אותן בר"ה בכל ד' תפלות בערבית שחרית ומוסף ומחהה וסמך לו על מה שאמרו בברכות ז' דשבתא כנגד מי ט' דר"ה כנגד מי אלמא כשם שז' בכל ד' (תקיעות) [תפלות] כך ט' דר"ה בכל ד' (תקיעות) [תפלות] ולא שפיל מרן לסיפא דסוגיין דאמרינן כ"ד בתענית כנגד מי והנהו ודאי ליתנהו בכל ד' (תקיעות) [תפלות] והנה משנתינו הוצאנו מסברא זו לגמרי ועוד יש לנו ראיה ברורה ממה שאמרו בירושלמי בפ"ק דשבועות העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה שחל להיות בשבת בשחרית בש"א ח' וב"ה אומרים ז' פי' שקובעין ב"ש ברכה לשבת במוסף בש"א י' ובה"א ט' ופריך ויאמר י"א לב"ש מפני ר"ח שאדם מזכיר במוספין א"ר יוסי מה פליגין בדבר שטעון ברכה בפני עצמו ברם הכא שכן אפילו בחול אינו אלא כוללן פי' שכשחל ר"ה בחול אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן מודים ב"ש שאינו קובע לו ברכה בשבת הרי הזכירו בפירוש לב"ה בשחרית ז' ולב"ש ח' ובמוסף לב"ש י' ולב"ה ט' אלמא אין אומר ברכות של ר"ה בתפלת שחרית אלא במוסף וזה מבואר:
ובשעת: פי' ביום שיש בו הלל דאלו בר"ח ליכא הלל כדאיתא בגמרא ולהכי נקט ובשעת ההלל למימרא דהשתא ביום זה ליכא הלל:
הראשון מקרא ההלל: שהזריזין מקדימין למצות והא דלא אמרינן תקיעות ג"כ בשחרית א"ר יוחנן בשעת השמד שנו ופרשו שהי' להם שעת השמד שלא היו רשאין לקיים המצות אלא בסתר ולא חיו תוקעין אלא עד חום היום שנתפזרו בני אדם לכאן ולכאן וכיון שבעונותינו אנו בגלות ויש לחוש לכך גזירה במקומה עומדת ולא עוד אלא שכל גזירה שב"ד גוזרין אע"פ שבטל הטעם גזירה במקומה עומדת עד שיעמוד ב"ד ויבטל ועוד בירושלמי פי' שעת השמד היה בע"א דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן משום מעשה שהיה פעם אחת תקעו בראשונה והיו סבורין שונאין שעליהן באין עמדו עליהם והרגום תקנו בתפלת מוספין ומגו דאינון קרו באוריתא ומצלי וקרו באוריתא ומפטיר ומצלי והדר תקעי אמרי בנימוסיהן אינון עסקין ריב"ל שמע לה מן הדא שמעה ה' צדק וכו' הקשיבה רנתי זה רנון תורה האזינה תפלתי זה מוסף מה כתיב בתרי' מלפניך משפטי יצא ולפי הני מעמא שפיר נהיגינן לאומרן במוסף דאכתי איכא למיחש לשונאים ולדרשא דר' הושע:
מתני' שופר של ר"ה כו': פי' אע"ג דכל הני שבות דרבנן נינהו לא דחינן להו משום מצות שופר כי היכא דלא דחינן מלאכה גמורה דלא אתי עשה ודחי את ל"ת די"ט וה"ה שבות דרבנן שחכמים העמידו דבריהם במקום מ"ע שאין בו כרת שב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאיתא ביבמות מיהו דוקא עשה שאין בו כרת דדחי דדבריהם אבל עשה שיש בו כרת לא דחי דדבריהם כדאמרינן בגמרא אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים וכן טובל יום טמא וטומאת בית הפרס שוחטין עליהן את הפסח ונדחית טומאה של דבריהם ואיזמל דלא דחי שבת דרך גגות דהוי שבות דרבנן משום מילה בזמנה משום דליכא כרת במילה בזמנה אלא בגדול שלא מל את עצמו ולפיכך עשאוהו כעשה שאין בו כרת (ואשכחן) ולא מבעיא שהעמידו דבריהם במכשירי מצוה דאפי' (במילה) [במצוה] עצמה לא דחיא דבריהם כדאשכחן גבי כסוי הדם ואע"ג דבהדי דמכסי עביד גומא וערל והזאה שהעמידו דבריהם במקום כרת של פסח כדאמר בפסחים פ' האשה בגר שנתגייר בערב הפסח דאמור רבנן הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ואינו עושה פסח וכן בטמא בשביעי שלו שאין מזין עליו ודוחין פסח שיש בו כרת משא"כ באנינות וטבול יום ובית הפרס משום דהנהו דאיסורא דידהו בגופייהו בלחוד ותקנות קבועות בכל מקום ואפשר להם להתקיים בעלמא לא העמידום כאן במקום כרת אבל הזאה וערל אינם אסורין בעצמן אלא שבמקום הזה אסרום מפני שיש בה גזירה של תורה כדאמרינן בה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד' אמות בר"ה ובערל גזירה שמא יטמא לשנה הבאה כדאיתא התם ואיזמל שהוא משום שבות ואיסור עצמו שאסרם בכל מקום להביא דרך חצירות שום דבר והעמידו בו דבריהם לפי שאין בו כרת כדאמרן ובשופר ולולב כיון שלא גזרו משום גזירה דרבה אע"פ שאין בו כרת אלא משום דלא ידעינן נמי בקביעא דירחא מפני שהיא מצוה שבכל ישראל ואם נדחית נדחית (לעלה) [לכולה] וכיון שכן כשהיא ודאית של תורה אין גוזרין בה גזירת רבה ובמילה עצמה לא גזרו משום גזירה דרבה מפני שהיא ודאית ואינה דומה להזאה שגזרו בה כי המילה עצמה שהיא אב מלאכה נדחית מן התורה בשבת כדי לקיים מצות מילה והאיך חכמים דוחין משום גזירה דרבה ויש שואלין א"כ האיך לא אסרו תקיעת שופר משום שבות ואינה שאלה דדוקא באלו שהם מכשירי מצוה או מצוה שאינה זמן קבוע כגון כסוי דלא דהו מצוה גופה לגמרי ופעמים שתתקיים המצוה על ידו או ע"י אחרים אבל לדחות מצוה גופה בזמנה הקבוע אינו בדין שיעמידו דבריהם לדחות מה שצותה תורה לגמרי והיינו דאע"ג דתקיעת שופר שבות דרבנן בשבת או בי"ט לא העמידו דבריהם לאסור התקיעה בר"ה משום שבות ולדחות מצות שופר שא"כ נמצאת מצוה זו מתבטלת מכל ישראל לעולם ואינה נעשית והאיך יאסרו לגמרי ויסתרו מה שצותה תורה ואע"פ שאסרוה בשבת משום גזירת רבה התם אפשר להתקיים בי"ט שחל בחול משא"כ בזה שנדחית מכל ישראל בכל זמן שלא העמידו דבריהם וכיון שהתירו לצורך מצוה עצמה התירו לגמרי אפי' להתעסק כדי שילמדו שתיעשה המצוה ולפרסם הדבר שאין נדנוד איסור בתקיעה ביום זה ואית דמתרצי בכולהו לפי שאין תקיעה שבות גמורה שיש בו מעשה אלא קול בעלמא א"נ שאני תקיעה דבעידנא דעקר לשבות מקיים עשה דהוי דומיא דמילה וצרעת דדחו ל"ת של תורה מהאי טעמא דדינא הוא דלידחי מצות שבות דרבנן בי"ט אע"פ שיש בו עשה ולא תעשה ולתירוץ זה קשה ההיא דכסוי ומסתברא דדוקא שבות שע"י ישראל לא דחינן משום מצות שופר כדקתני מתניתין אבל שבות דשבות דחינן דמותר לומר לגוי לעשות דברים אלו שאינן לישראל אלא שבות דבמקום מצוה דחינן שבות דאמירה לגוי לעשות דברי שבות וכדאמרינן בגמרא בההוא ינוקא דאישפוך חמימי מקמי מילה דא"ל לגוי דליתי ליה מגו ביתיה דרך חצירות וגגות דהוי שבות דרבנן ואמרי' התם דלא אמרי' ליה זיל אחים להוי שבות שיש בו מעשה דהיינו מלאכה גמורה אלא זיל אייתי ליה דהוי לישראל שבות והוי אמירה לגוי שבות שאין בו מעשה והוי שבות (דשבת) [דשבות] וכמו שפירש הרי"ף במקומו והתם ודאי מקמי מילה אישתפוך ולקיים מצות מילה דחו שבות שע"י גוי דאי לבתר מילה ומשום סכנה אפילו ע"י גדולי ישראל מחמין לו והיכא אמרי' דלא א"ל זיל אחים לי אלא ודאי כדאמרן וש"מ שדוחין שבות דשבות שע"י [גוי] בכל מקום משום קיום מצוה ויש שדוחין לומר דשאני מילה שהיא מצוה שדוחה שבת ולפיכך הקילו בה בשבת באמירה לגוי לעשות דבר של שבות ואינו נכון וכן דעת הרמב"ם ז"ל מיהו ש"מ לא דחי אמירה לגוי במלאכת תורה אפילו במקום מצוה דהא לא אמר ליה זיל אחים לי ומ"ש בלוקח קרקע בא"י שכותבין עליו אונו אפילו בשבת ע"י גוי אע"פ (כי הכתיבה) [שהכתיבה] מלאכה שאני ישוב א"י שאינה מצוה לשעתה אלא קיימת לעולם והיא תועלת לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד ערלים וכמו שחששו לזה בהרבה מקומות כדאיתא בגיטין הילכך אין מתירין לומר לגוי להדליק נר לסעודת שבת כשם שלא נתיר לבשל לסעודת שבת אבל אומר לו להביאה דרך חצירות או לטלטלה וכרדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה התירו בפ"ק דשבת רדייה בשינוי לצורך סעודת שבת והתירו לזה שבות דישראל כלאחר יד וגם לכתחילה התירו ליתנה מבעוד יום כדי שיקרמו פניה אע"פ שרודה אותה בשבת כדאיתא גבי תקיעות ומה שאין אנו מטבילין כלים ולא עושין אוכל נפש האסור בי"ט משום טירחא כגון טיסני וכתושה במכתשת ע"י גוי מפני שאפשר לקיים מצוה זולת זה משא"כ ברדיית פת והדלקת נר ושלא במקום מצוה לא דחינן אפילו שבות דשבות דמינטר ביה חלול משום פסידא דנכרי שבא לכבות אין אומר לו כבה אע"ג דכבוי שבות דמלאכה שאינה צריכה לגופה וגבי היתה בהמתו טעונה כלים לא התירו לבטל כלי מהיכנו לגופה היא עד דאיכא תרתי פסידא וצער בע"ח כדמוכח התם ומכאן היתר להקיז בהמה מסוכנת ע"י גוי בשבת או י"ט וכנר' כפ' כל שעה בההיא דהקזת דם לבכור ומה שהתירו בצנור שעלו בו קשקשים למעכן ברגלו משום פסידא כיון דלא מנכרא מלתא חששו לפסידא בשבות ע"י שנוי כזה דליכא חלול שבת וכן במי שהחשיך לו בדרך שנותן כיסו לנכרי או מניחו על החמור או מוליכו פחות מד' אמות שמא יעמיד עצמו על ממונו ויבא לעבור על ד"ת ומשום חשש בדבר שמצוי הנזק התירו שבות דבריהן כגון כבוי גחלת בר"ה והולכת קוץ פחות מד' אמות ודריסת נחשים ועקרבים לר"ש כפי תומו והריגת ה' המזיקין וכ"ת התם בההוא עובדא דמילה דאשתפוך חמימי נמי מקמי מילה היכא לית ליה תקנתא ע"י גוי ודרך שבות נימא ליה השתא ובתר הכי נחים ליה משום סכנה ושמא נלמוד משם דכל שיש מצוה ואי עבדינן ליה סופו לדחות שבת או י"ט דלא עבדינן לה למצוה ע"מ לדחות שבת או י"ט והכי מוכח קצת בפ"ק די"ט דלמאי דקס"ד דכסוי הדם דחי י"ט לא שרינן ליה לכתחילה למשחט כשאין לו דקר נעוץ על דעת לדחות אח"כ י"ט בכסוי אבל מורי נרו [אמר] דודאי כל מצוה שבתורה עבדינן מצוה דילן ע"מ לדחות וההיא דאשתפוך חמימי לאו לרחיצה דבתר מילה בעו להו להנהו מיא דא"כ מהלינן ודחינן בתר הכי אלא להרחצה דמקמי מילה הוי בעי להו מיהו בדברי רשות כגון שחיטה וכסוי לא עבדינן להו ע"מ לדחות אע"ג דאיכא אימנועי משמחת י"ט ואין דעתי מכרעת בדבר זה וברם צריך את למידע דכל מאי דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן לאו למימרא שאין לנו שבות מן התורה כלל דא"כ נמצאת שבת כחול מן התורה שהחניות פתוחות ואוצרות תבואה ויין ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול היה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של דברים כי בכלל מ"ע שבות של תורה לשבות ממלאכות יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא לעשות שבת כחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך דלא הוי שבת כחול הוי שבות דרבנן נמצא שיש לשבות עקר מן התורה ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם במקומות הרבה לדחות מצוה של תורה וזו מרגליות שבידינו מרבינו הרמב"ן מפי מורינו ז"ל:
גמ' מ"ט שופר עשה כו': פי' וכיון דלא (דמי) [דחי] מלאכת תורה לא דחי נמי שבות דרבנן כדפרישית והא אתיא אליבא (ארב) [דרב] אשי דאית ליה האי סברא אבל לחזקיה ואביי ורבא כדמוכח פ' במה מדליקין טעמא דאין שופר דוחה י"ט משום דכי אתי עשה דוחה את ל"ת היינו היכא דבעידנא דהא עקר ליה ללאו מקיים ליה לעשה כגון מילה בצרעת או סדין בציצית אבל הכא דכי (טהר) [עקר] ליה ללאו לא מקיים עשה [אלא] לבתר זמן ואפשר דמתפס ולא מקיים עשה לא מדחי לאו מעיקרא וכדמפרקי' בפ"ק די"ט גבי כיסוי הדם והכא הוי לן למימר הכא אלא לרווחא דמלתא נקט ליה אליבא דרב אשי והכי אורחא דתלמודא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ יש דילוג על נר מצוה מ"ה. צע"ע -- ויקיעורך