שולחן ערוך אורח חיים תקפד א

^אאין אומרים הלל ^בבראש השנה ויום הכפורים.

הגה: ונוהגין לומר "אבינו מלכנו" ^געל הסדר. ^דואם הוא שבת, אין אומרים אותו (ר"ן פרק ב' דר"ה וריב"ש סימן תקי"ב). ומאריכים בפיוטים ותפילות ^העד חצות (מהרי"ל).

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

א"א הלל כו'. לפי שספרי החיים והמתים פתוחים ואיך יאמר שירה ואע"ג שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין מ"מ צ"ל ירא וחרד מאימת הדין ועי"כ נזכה לזכות:

(א) אין אומרים הלל: צריך עיון קצת האומרי' תילים בכל יום ומתרמי להם הלל ביום ראש השנה היאך אומרים אותו ונ"ל כיון שא"א אותו דרך שירה רק דרך תחנה ובקש' שרי דהא מנהג פשוט לגמור בליל יה"כ כל תהלים ואומרי' ג"כ הלל וגם י"א תהילי' כל יום ויום והלל בכלל ואמרי' הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף אלא ע"כ כדפרישית:

(ב) א"מ: כ' הרב"י בשם כל בו שלא לומר א"מ חטאנו לפניך שא"א וידוי בר"ה וכ"כ הזוהר אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא אין קפידא כיון שאינו דרך וידוי (כ"ה סי' רל"ח /רל"ז/) ובשל"ה כ' דשלא בשעת התפל' או כשמפרש חטאיו שרי ולכן נכון להתודות בשע' התקיעות בלחש בין סדר לסדר ובפי' המחזור ראיתי שמפרש א"מ חטאנו לפניך כלומר אבותינו חטאו שעבדו ע"א ואנו אין לנו מלך אלא אתה לכן עשה עמנו למען שמך ע"כ ובזה נתיישב מנהגינו שאומרים אותו בר"ה: אין לו' השבעות למלאכים אלא בל' תחינה (לבוש):

(ג) שבת א"א אותו: י"א הטעם משום דנתקן כנגד ברכות אמצעיות וזה לא שייך אלא כשחל בחול (לבוש) ולדבריו בע"ש במנחה היה ראוי לאומרו אבל הר"ן פ' בתרא דר"ה כ' הטעם מפני שהוא שאלת צרכיו וכ"כ מ"צ דאפי' כשחל ר"ה בע"ש א"א אותו במנחה וכ"כ ריב"ש סי' תקי"ב שיש מקומות נוהגין כן ויש מקומו' נוהגין לעמוד באשמורת בשבת נהרא נהרא ופשטיה ועיין סי' תר"ב בהג"א וססי' תר"ד, י"ל כלה בצירי, סלח ומחל כי מחילה גדולה מסליחה [עמ"ש סי' תר"ז ], קרע רוע במרכא טפחא, כתבנו טפחא (מט"מ) מחה והעבר חטאתינו ופשעינו עמ"ש סי' תר"ז ס"ב:

(ד) עד חצות: לכל הפחו' (שם) וכ"כ ביש"ש בביצה שבר"ה יוכל להאריך יותר מחצות אם לא כשחל בשב' ונ"ל דוקא בפיוטים ותפלות ולא בניגונים עיין סי' תקכ"ט ס"א:

באר היטב

עריכה

(א) הלל: והאומרים תהלים בכל יום ומתרמי להם הלל בר"ה וי"כ שרי לאומרו עמ"א.

(ב) א"מ: כתב ב"י בשם הכל בו שלא לומר א"מ חטאנו לפניך שא"א וידוי בר"ה וכ"כ הזוהר אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא אין קפידא כיון שאינו דרך וידוי. ובשל"ה כתב דשלא בשעת התפילה שרי ולכן נכון להתודות בשעת התקיעות בלחש בין סדר לסדר. ובפי' המחזור ראיתי שמפרש אבינו מלכנו חטאנו לפניך כלומר אבותינו חטאו שעבדו עכו"ם ואנו אין לנו מלך אלא אתה לכן עשה עמנו למען שמך ע"כ ובזה נתיישב מנהגנו שאומרים אותו בר"ה. א"מ קרע רוע גזר דיננו נראה שי"ל רוע גזר בנשימה אחת דשייכי להדדי דהיינו שיקרע הש"י הרוע שיש בגזירה ומה שנשאר יהיה לרחמים כי ציווי הש"י יכולים המקבלים להפכה לרחמים וכן ותשוב' וכו' מעבירין רוע הגזירה לא יפסיק בין רוע לגזרה ט"ז בסי' תרכ"ב ס"ק ז' ע"ש. יש לומר כלה בצירי סלח ומחל כי מחילה גדולה מסליחה עיין סי' תר"ז.

(ג) חצות: לכל הפחות אם לא כשחל בשבת יש"ש בביצה ודוקא בפיוטים ותפלות ולא בניגונים. מ"א. האר"י ז"ל נהג לבכות בר"ה ויה"כ ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלמה גם אמר כל מי שבוכה אז מעצמו בבכיה גדולה מאיליו אותו שעה דיינין ליה בב"ד של מעלה ונפשו מרגשת ובא לו הבכיה מאליו.

משנה ברורה

עריכה

(א) אין אומרין הלל וכו' – לפי שספרי החיים והמתים פתוחים, ואיך יאמר שירה? ואף על גב שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין, מכל מקום צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין, ועל ידי כן ניזכר לזכות.

(ב) בראש השנה ויום הכפורים – והאומרים תהילים בכל יום, ומתרמי להם הלל ביום ראש השנה ויום כיפור, שרי לאומרו, כיון שאין אומרים אותו דרך שירה, רק דרך תחינה ובקשה.

(ג) על הסדר – לאפוקי מדעת הרב בית יוסף, שמדלגין בכל מקום שמזכיר חטא. ולדידיה, אין אומרים "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", מפני שאין אומרים וידוי בראש השנה (כדי שלא ליתן פתחון פה למקטרג).
ולומר פסוקים שיש בהם הזכרת חטא אין קפידא לכולי עלמא, כיון שאינו דרך וידוי.
ובפירוש המחזור מפרש, "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", כלומר: אבותינו חטאו, שעבדו עבודה זרה (ואנו צריכין להתוודות עליהם, כמו שכתוב: "והתודו את עונם ואת עון אבותם"), ואנו אין לנו מלך אלא אתה, לכן עשה עמנו למען שמך. ובזה נתיישב מנהגנו, שאומרים אותו בראש השנה.
צריכים לומר "מחה והעבר חטאינו ופשעינו", כי פשע גדול הרבה מחטא, וצריך לבקש תחילה על הקל ואחר כך על החמור.
יש לומר "כַּלֵּה", הכ"ף בפת"ח והלמ"ד בציר"י.
הט"ז בסימן תרכ"ב כתב שיש לומר "רוע גזר" בנשימה אחת, דהיינו שיקרע הוא יתברך הרוע שבגזירה, ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים.

(ד) ואם הוא שבת וכו' – הטעם, שאין שואלין צרכים בשבת. ואף כשחל ראש השנה בערב שבת, במנחה אין אומרים אבינו מלכנו.

(ה) עד חצות – לכל הפחות. ואם חל בשבת, אין להאריך יותר מחצות. ובחול יכול להאריך. במה דברים אמורים, בפיוטים ותפילות; אבל בניגונים אין להאריך.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}