(שמות לג כ): "וַיֹּאמֶר 'לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי; כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי.'"

משה ביקש מה' שיראה לו את כבודו ( פסוק יח ), וה' הבטיח שיעביר את טובו על פני משה ( פסוק יט ), אבל הדגיש שמשה אינו רשאי לראות את פני ה', כי לא יוכל לראות את פני ה' ולהישאר בחיים. מדוע?

1. נשמת האדם היא חלק א-לוה ממעל, והיא משתוקקת תמיד לחזור למקורה. אם אדם רואה את פני ה', נפשו יוצאת מגופו כדי לחזור אל ה' אשר נתנה: "כי טרם שישיג לראיה, תפרד נפשו מעליו" ( רמב"ן ) . גם אנשים שראו רק את מלאך ה', הרגישו שנפשם כמעט יוצאת מגופם, וחששו שימותו:

• (שופטים ו כב): "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן 'אֲהָהּ ד' ה', כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים!'".
• (שופטים יג כב): "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ 'מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ!'"(לאחר שראו את המלאך).
• (דניאל י טז): "וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי 'אֲדֹנִי, בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ'".

2. ייתכן שהפסוק נאמר לא כחוק טבע כללי, אלא רק כתיאור המצב שנוצר לאחר חטא העגל. לפני חטא העגל בני ישראל יכלו לראות את ה', (שמות כד יא): "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ"( פירוט ). אולם לאחר החטא ה' כביכול "הפנה אליהם את גבו", כאדם הכועס על רעהו, ולכן כבר לא יכלו לראות את פניו.

בכמה מקומות בתנ"ך נאמר שהאדם ראה את ה' פנים אל פנים . איך זה מסתדר? נסביר כל פסוק לגופו:

• (בראשית לב לא): "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי"( פירוט ) - כאן הכוונה לא לה' עצמו, אלא למלאך שנאבק עם יעקב בפסוקים הקודמים. יעקב קורא לו "אלהים" כי הוא מלאך אלהים - כמו בפסוקים מספר שופטים שהבאנו למעלה.
• (שמות לג יא): "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים , כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ"- כאן הכוונה לא לראייה אלא לדיבור. ה' דיבר עם משה מתוך עמוד ענן (ראו שמות לג ט), לכן משה לא ראה את פניו, אבל כן שמע אותו והבין את דבריו, כאדם המדבר עם רעהו פנים אל פנים (ע"פ דעת מקרא) . וכן הכוונה גם ב (דברים לד י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים ".

בסוף הפרשה שלנו, מסופר שמשה עצמו התעלה לדרגה הדומה למלאך - עור פניו קרן, ובני ישראל יראו ממנו כמו שיראים מפני מלאך, (שמות לד ל): "וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו", והוא שם על פניו מסווה.