תניא חלק א לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · תניא · חלק א · לו · >>

והנה, מודעת זאת מאמר רז"ל, שתכלית בריאת עולם הזה הוא ש(תנחומא נשא טז): "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

והנה, לא שייך לפניו ית' בחינת מעלה ומטה, כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה. אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, וגם עתה כן הוא לפניו ית', רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית', שמקבלים ע"י לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו ית', כדכתיב (שמות לג כ): "כי לא יראני האדם וחי", וכדפירשו רז"ל, שאפילו מלאכים הנקראית "חיות" אין רואין כו', וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית', עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית', וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא-אחרא שהן נגד ה' ממש לומר (ישעיהו מז ח): "אני ואפסי עוד".

והנה, תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'; אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון. שכך עלה ברצונו ית', להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סטרא-אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים, שמאיר שם ע"י לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור אין-סוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות.

ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה, שנקראה עוז וכח.

וכמאמרם ז"ל, שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא, שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש, כדכתיב (ישעיהו ל כ): "ולא יכנף עוד מוריך [פירוש, שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש], והיו עיניך רואות את מוריך", וכתיב (ישעיהו נב ח): "כי עין בעין יראו וגו'", וכתיב (ישעיהו ס יט): "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'". ונודע, שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו הגהה (וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמו שכתוב בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל).

וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב (דברים ד לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו", הראת ממש בראיה חושיית, כדכתיב (שמות כ יד): "וכל העם רואים את הקולות" - רואים את הנשמע, ופירשו רז"ל "מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי כו'", וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה, וכדפירש בתיקונים, דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו', והיינו מפני גילוי רצונו ית' בעשרת הדברות, שהן כללות התורה שהיא פנימית רצונו ית' וחכמתו, ואין שם הסתר פנים כלל, כמו שנאמר (תפילת עמידה): "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים". ולכן היו בטלים במציאות ממש, כמאמרם ז"ל, שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו', אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים, והוא טל תורה שנקרא עוז כמאמרם ז"ל "כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו'".

רק שאח"כ גרם החטא, ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל ע"י התורה שנקראה עוז, ומיתרון ההארה לישראל יגיה חשך האומות גם כן, כדכתיב (ישעיהו ס ג): "והלכו גוים לאורך וגו'", וכתיב (ישעיהו ב ה): "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", וכתיב (ישעיהו מ ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'", (ישעיהו ב כא): "וכתיב לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' והדר גאונו וגו'", וכמו שנאמר (קדושה לימים נוראים): "והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וגו'"

<< · תניא · חלק א · לו · >>