קטגוריה:בראשית יא ו
נוסח המקרא
ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃
וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְ/שָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְ/כֻלָּ֔/ם וְ/זֶ֖ה הַחִלָּ֣/ם לַ/עֲשׂ֑וֹת וְ/עַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵ/הֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽ/עֲשֽׂוֹת׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַד וְלִישָׁן חַד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיאוּ לְמֶעֱבַד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ לְמֶעֱבַד׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חָד וְלִישָׁן חָד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דִּשְׁרִיאוּ לְמֶעְבָּד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דַּחֲשִׁיבוּ לְמֶעְבַּד׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָא חָד וְלִישָׁן חָד לְכֻלְהוֹם וְדָא אִתְחַשְׁבוּ לְמֶעֱבַד וּכְדוֹן לָא יִתְמְנַע מִנְהוֹן כָּל דַחֲשִׁיבוּ לְמֶעֱבָד: |
רש"י
"החלם" - כמו אמרם עשותם להתחיל הם לעשות
"לא יבצר מהם וגו' לעשות" - בתמיה יבצר לשון מניעה כתרגומו ודומה לו יבצור רוח נגידים (תהלים עו)
[י] ועתה לא יבצר בתמיה. פירוש דאין לומר בניחותא, דאם כן לא הוי ליה למכתב "יזמו" לשון עבר, וכך הוי ליה למכתב - 'ועתה לא יבצר כל אשר יחשבו' דהא הכתוב מדבר שכל אשר יחשבו יהיו גומרים, ולא הוי למכתב לשון עבר. ועוד לא יתכן לומר כך, דאף אם יבנו המגדל השם יתברך יכול לבטל פעולתם כרגע אחד, ולמה לא יבצר, אלא פירושו בתמיה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַחִלָּם – כְּמוֹ "אָמְרָם", "עֲשׂוֹתָם" – לְהַתְחִיל הֵם לַעֲשׂוֹת.
לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם... לַעֲשׂוֹת – בִּתְמִיהָה. "יִבָּצֵר" לְשׁוֹן "מְנִיעָה" כְּתַרְגּוּמוֹ ("יִתְמְנַע"), וְדוֹמֶה לוֹ "יִבְצוֹר רוּחַ נְגִידִים" (תהלים עו,יג).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
עם אחד — שיש להם דת אחת, כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון, על כן ציווה מלך מדי ופרס: "ומדבר כלשון עמו" (אסתר א כב).
ונפתח ה"א הַחִלָם בפתח גדול, בעבור החי"ת שהוא אחריו, וכן "החלותי" (דברים ב לא.
ומלת יבצר — כמו "ימנע", וכמוהו "ערים בצורות" (דברים ג ה). וזה הטעם: אם אעזבם, יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם:
ומלת יזמו — כמו "זממו", והם שני שרשים:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וזה החלם לעשות" וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם:
" ועתה לא יבצר מהם" אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם ותהיה אותה עו"ג אשר יבחרו כללית לכל מין האדם ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא ית' ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפוך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בענין האלהות כי כל אחד יחשוב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימי' לדעתו ובו ישלם סדרם וסדר המציאו' כאמרו כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמו בגוים:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר ה' הן עם אחד. אם עושין תשובה אני מקבלם. ר' נחמיה אמר: מי גרם שימרדו בי? על ידי שהם עם אחד ושפה אחת.
ועתה לא יבצר וגו'. אמר ר' אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם פתח של תשובה; אין "ועתה" אלא לשון תשובה, כמה דאת אמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל" וגו'; והן אמרין לא. אמר הקב"ה: יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הכרם הזה, בשעה שאינו עושה פירות, מה בעליו עושין לו? מגממין אותו. דבר אחר, אמרו: אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר: "כבוצר על סלסלות".
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא ו.
וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת
אמר ה' למלאכים: מכיוון שלכולם שפה אחת ומאוחדים הם בדעה על כן כל מה שירצו לעשות יכולים משום שהם מאוחדים
אלוהים אומר דברים שניתן לפרשם בצורה חיובית או שלילית:
- חיובית - האנשים מאוחדים, עובדים בשיתוף פעולה, בונים ומקימים דברים גדולים, והם מסוגלים לעשות כל מה שהם מסוגלים להחליט, במסגרת היכולת שלהם.
- שלילית - האנשים מאוחדים, ועובדים בשיתוף פעולה, אולם המטרה שלהם היא רעה, והתקפה נגד אלוהים ושלטונו.
כדי לדעת האם זה טוב או רע, אנחנו קוראים בפסוקים הבאים את תגובת אלוהים: "הָבָה נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם ... וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (ביאור:בראשית יא ז-ח). כלומר אלוהים, כאילו, קבע שזה רע ומסוכן לו, ולכן חובה עליו לפגוע בהם ולהפיץ אותם אחד מהשני על פני כל הארץ (ביאור:בראשית יא ח).
המסקנה הזאת נובעת מהאמונה שלפזר את האנשים זה רע, וזה סימן שאלוהים כעס על בנית העיר והמגדל על ידי אנשים שעובדים ביחד.
- כמובן שהמסקנה תהיה הפוכה אם נחשוב שלהפיץ את האנשים זה דבר טוב, ואולי זאת תוכניתו של אלוהים!
אלגוריה
כל הסיפור הוא נבואה אלגורית. הסיפור מנבא את גורל היהודים ותפקידם!
אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.
אלוהים הביא את בני ישראל למצרים כדי שהם יתעשרו ויתרבו במהירות. כדי שהם יהיו מוכנים לעזוב את מצרים, שהיתה טובה להם, אלוהים הביא להם את העבדות הקשה. אלוהים גרם לסבל הזה כדי שבני ישראל יצאו למדבר ויקבלו את התורה בהר סיני. מספר אנשים הפריעו לתוכניתו של אלוהים, ובלי רחמים הם הומתו בחרב, מתו במדבר, או שהאדמה בלעה אותם.
- ניתן להבין שלאלוהים יש תוכנית לבני ישראל, והוא מפעיל אותה ביד קשה ורכה לפי התנהגות בני ישראל, ונכונותם לשתף פעולה.
- התוכנית היא שבני ישראל ילמדו את דרך אלוהים לפעול "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב כא), ויתפזרו בגויים ללמד אותם!
הנביאים הזהירו את בני ישראל שאלוהים ישתמש בחורבן וגלות כדי ללמד אותם לקח, ככתוב: "וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר" (ישעיהו א כ).
לאחר חורבן הבית ביהודה, גלות בבל, ושיבה ליהודה, היהודים סוף סוף הבינו את אלוהים ועשו את רצונו. הם קיבצו את ספרי התנ"ך וערכו אותם. הם התחילו להתעמק, להתווכח, ולכתוב את המשנה ואת התלמוד, כאילו שזה מגדל ענקי שראשו בשמים, כדי לעשות לעצמם ולאלוהים "שֵׁם", וזאת כדי שהם לא יפוצו "עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יא ד), ויאבדו.
עכשו שאלוהים ראה שהיהודים חזקים ונאמנים, "[ו]לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", הגיע הזמן להפוך את כל היהודים לשבט לוי, ככתוב "וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג י). שבט לוי זכה ונבחר לתפקיד חשוב ביותר. הם הופצו בכל השבטים, לא קיבלו נחלה ואדמה בכנען, ככתוב: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (ביאור:דברים יח ב), אולם קיבלו לנהל את ערי המקלט, וקיבלו את התפקיד ללמד את העם את חוקי אלוהים. דברי יעקב ללוי, "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז) הם למעשה ברכה ולא קללה, ולכן רק שבט לוי שרד בשמו ביחד עם שבט יהודה.
- עכשו אלוהים מיעד תפקיד ליהודים -
- להתפזר בעולם, להדגים וללמד את דרך אלוהים לגויים, ואז הם יביאו ברכה לגויים ותבוא להם ברכה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יא ו"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.