מ"ג בראשית יא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יא · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַד וְלִישָׁן חַד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיאוּ לְמֶעֱבַד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ לְמֶעֱבַד׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָא חָד וְלִישָׁן חָד לְכֻלְהוֹם וְדָא אִתְחַשְׁבוּ לְמֶעֱבַד וּכְדוֹן לָא יִתְמְנַע מִנְהוֹן כָּל דַחֲשִׁיבוּ לְמֶעֱבָד:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הן עם אחד" - כל טובה זו יש עמהן שעם אחד הם ושפה אחת לכולם ודבר זה החלו לעשות

"החלם" - כמו אמרם עשותם להתחיל הם לעשות

"לא יבצר מהם וגו' לעשות" - בתמיה יבצר לשון מניעה כתרגומו ודומה לו יבצור רוח נגידים (תהלים עו)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' הן עם אחד — זה הדבר אמר למלאכים, וזה טרם "וירד" (בראשית יא ה). וטעמו, ירד בעבור שאחר כן.

עם אחד — שיש להם דת אחת, כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון, על כן ציווה מלך מדי ופרס: "ומדבר כלשון עמו" (אסתר א כב).

ונפתח ה"א הַחִלָם בפתח גדול, בעבור החי"ת שהוא אחריו, וכן "החלותי" (דברים ב לא.

ומלת יבצר — כמו "ימנע", וכמוהו "ערים בצורות" (דברים ג ה). וזה הטעם: אם אעזבם, יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם:

ומלת יזמו — כמו "זממו", והם שני שרשים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו)" ויאמר ה'". הנה שלא יוציאו מחשבותם מכח אל הפועל יצויר בא' מג' פנים. א] בשאינם מתאחדים בהנהגה, כמו שני עמים מפורדים (שמבואר אצלי גדר שם "עם" שי"ל הנהגה מיוחדת ומושל מיוחד) והם "עם אחד". ב] עמים החלוקים בשפתם שזה יעשה פרוד ביניהם, והם "שפה אחת לכלם". ג] אם עדן לא התחילו מעשיהם שכל התחלות קשות, והם "זה החלם לעשות" שכבר עוסקים ובונים, "ועתה לא יבצר מהם", פעל בצר על המניעה נמצא עוד (איוב מ"ם) ולא יבצר ממך מזמה, שגדר פעל "יזם וזמם" על המחשבה העמוקה בענין עמוק, שלפעמים הדבר נשגב מהשיג אותו, ואמר שלא יבצר, מענין בצרון וחוזק, שלא ישגב הדבר מהם וישיגו כל חפצם. ולכן,

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' הן עם אחד. אם עושין תשובה אני מקבלם. ר' נחמיה אמר: מי גרם שימרדו בי? על ידי שהם עם אחד ושפה אחת.

ועתה לא יבצר וגו'. אמר ר' אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם פתח של תשובה; אין "ועתה" אלא לשון תשובה, כמה דאת אמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל" וגו'; והן אמרין לא. אמר הקב"ה: יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הכרם הזה, בשעה שאינו עושה פירות, מה בעליו עושין לו? מגממין אותו. דבר אחר, אמרו: אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר: "כבוצר על סלסלות".

<< · מ"ג בראשית · יא · ו · >>