ביאור:מ"ג בראשית יא ו
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק[עריכה]
ויאמר יי' הן עם אחד. זה הדבר אמר למלאכים. וזה טרם וירד. וטעמו ירד בעבור שאחר כן:
הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם[עריכה]
הן עם אחד. כל טובה זו יש עמהן שעם אחד הם ושפה אחת לכולן ודבר זה החלו לעשות:
עם אחד. שיש להם דת אחת. כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון. על כן צוה מלך מדי ופרס ומדבר כלשון עמו:
הן עם אחד. כי אמנם הבטול המפר עצת גויים ומניא מחשבות הוא המחלקת הקורה ביניהם, אם לסבת הדתות ואם לסבת הלשונות. והנה אלה היו עם אחד בענין הדת, כי היו כלם מסכימים בדעת אנשי הצאב"ה, ועם זה היו כלם מסכימים בלשון. וזה החלם לעשות. וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם. ועתה לא יבצר מהם. אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם ותהיה אותה עבודה זרה אשר יבחרו כללית לכל מין האדם, ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפך זה יקרה כשתהיה מחלקת בין האמות בענין אלהי הנכר, כי כל אחת מהנה תחשב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימים לדעתו, ובו ישלם סדרם וסדר המציאות, כאמרו "כי ממזרח שמש ועד מבאו גדול שמי בגוים" (מלאכי א, יא).
וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת[עריכה]
החלם. כמו אמרם עשותם להתחיל הם לעשות:
ונפתח ה"א החלם בפתח גדול בעבור החי"ת שהוא אחריו וכן החלותי:
[מובא בפירושו לפסוק ד'] ועל דרך הקבלה ונעשה לנו שם היה חטאם חטא אביהם הראשון שקצץ בנטיעות, כן האנשים האלה קצצו בנטיעות והפרידו הפרי מן האילן, זהו שאמר ונעשה לנו שם, כלשון הכתוב בדור אנוש שהיו עובדי ע"ז שהזכיר בו שם, שנאמר (בראשית ד) אז הוחל לקרא בשם ה', והוחל מלשון חלול ה', וכן הזכיר בכאן וזה החלם לעשות, כי המעשה ההוא היה חלול השם. או נאמר כי אז הוחל והחלם מלשון התחלה, ואין להוציאם מפשוטן, והענין בשניהם כי היו עושים התחלה מן הסוף, וזהו הקצוץ, ע"כ הזכיר לשון וזה החלם לעשות, כלומר עושים התחלה מן הסוף הנקרא זה, ונקרא שם כי כן אמרו ונעשה לנו שם, היא המדה האחרונה, ולא היו מאמינים למעלה ממנה והיו בזה מקצצים בנטיעות, מפני זה נאמר עליהם ויהי בנסעם מקדם, ודרשו רז"ל הסיעו עצמם מקדמונו של עולם. וכדי לבאר כי החטא הזה שלהם הוא חטאו של אדם הראשון ע"כ אמר אשר בנו בני האדם:
עיין בהקדמה לכל הפרשה [פסוק א']
עיין בהקדמה לכל הפרשה [פסוק א']
וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:[עריכה]
לא יבצר מהם וגו' לעשות. בתמיה. יבצר ל' מניעה כתרגומו ודומה לו יבצור רוח נגידים (תהלים עו):
ומלת יבצר. כמו ימנע וכמוהו ערים בצורות. וזה הטעם אם אעזבם יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם:
[מובא בפירושו לפסוק א'] ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. אין פירושו בלשון תמיהה אלא באמת אמר כן יען כי המה חשבו לעשות מעמד קיום אל השלום גם אני חושב כן אמנם בסבה הפכית ממה שחשבו, המה חשבו להעמיד השלום ע"י כנוסם בחושבם כי כנוסם טוב להם, ואני רואה להעמיד השלום על ידי הפיזור, כי הפיזור טוב להם מן הקיבוץ, לפיכך הבה נרדה ונבלה שם שפתם כי עי"ז יתפזרו בהכרח ואז טוב להם ולכל העולם כי לעולם אין שלום בין אנשים אשר כל מגמת פניהם לעשות להם שם בארץ ובני עמינו יוכיח.
ומלת יזמו. כמו זממו והם שני שרשים:
עיין בהקדמה לכל הפרשה [פסוק א']