משנה תמורה ג
תמורה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת תמורה • פרק שלישי ("אלו קדשים") • >>
פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן: ולד שלמים, ותמורתן, וולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כשלמים, וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק.
רבי אליעזר אומר, ולד שלמים לא יקרב שלמים.
וחכמים אומרים, יקרב.
אמר רבי שמעון, לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה, שלא יקרב.
ועל מה נחלקו, על הולד, שרבי אליעזר אומר, לא יקרב, וחכמים אומרים יקרב.
העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים.
אמר רבי פפייס, אני מעיד, שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.
ולד תודה ותמורתה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כתודה, ובלבד שאינן טעונים לחם.
תמורת עולה, וולד תמורה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כעולה, וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים.
המפריש נקבה לעולה וילדה זכר, ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה.
רבי אליעזר אומר, הוא עצמו יקרב עולה.
המפריש נקבה לאשם, תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם.
אם קרב אשמו, יפלו דמיה לנדבה.
רבי שמעון אומר, תמכר שלא במום.
תמורת אשם, ולד תמורתה וולדן וולד ולדן עד סוף העולם, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה.
רבי אליעזר אומר, ימותו.
ורבי אלעזר אומר, יביא בדמיהן עולות.
אשם שמתו בעליו, ושכפרו בעליו, ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, רבי אליעזר אומר, ימותו.
רבי אלעזר אומר, יביא בדמיהן עולות.
והלא אף הנדבה עולה היא, מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים, אלא, בזמן שהיא באה חובה, הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו.
ואם היה כהן, עבודתה ועורה שלו.
ובזמן שהיא באה נדבה, אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכין, ונסכיה משל צבור.
אף על פי שהוא כהן, עבודתה ועורה של אנשי משמר.
תמורת הבכור והמעשר, וולדן, וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כבכור וכמעשר, ויאכלו במומם לבעלים.
מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים, שכל הקדשים נמכרים באטליס, ונשחטין באטליס, ונשקלין בליטרא, חוץ מן הבכור ומן המעשר, ויש להן פדיון, ולתמורותיהן פדיון, חוץ מן הבכור ומן המעשר.
ובאים מחוצה לארץ [ לארץ ], חוץ מן הבכור ומן המעשר.
אם באו תמימים, יקרבו.
ואם בעלי מומין, יאכלו במומן לבעלים.
אמר רבי שמעון מה הטעם, שהבכור והמעשר יש להם פרנסה במקומן.
ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד [ להם ] מום, הרי אלו בקדושתן.
- וְלַד שְׁלָמִים, וּתְמוּרָתָן,
- וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן,
- עַד סוֹף הָעוֹלָם –
- הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁלָמִים,
- וּטְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפָה,
- וְחָזֶה וָשׁוֹק.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- יִקְרַב.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- לֹא נֶחְלְקוּ עַל וְלַד וְלַד שְׁלָמִים וְעַל וְלַד וְלַד תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִקְרַב;
- וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
- עַל הַוָּלָד;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא יִקְרַב,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב.
- הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפַּיָּס
- עַל וְלַד שְׁלָמִים
- שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים.
- עַל וְלַד שְׁלָמִים
- אָמַר רַבִּי פַּפַּיָּס:
- אֲנִי מֵעִיד,
- שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָּרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- וַאֲכַלְנוּהָ בַּפֶּסַח,
- וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:
- וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן,
- עַד סוֹף הָעוֹלָם,
- הֲרֵי אֵלּוּ כְּתוֹדָה;
- וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִים לֶחֶם.
- וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן,
- תְּמוּרַת עוֹלָה,
- וּוְלַד תְּמוּרָה,
- וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן,
- עַד סוֹף הָעוֹלָם,
- הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה;
- וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ,
- וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
- וְיָלְדָה זָכָר,
- יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,
- וְיִמָּכֵר,
- וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה.
- הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם,
- תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב,
- וְתִמָּכֵר,
- וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אָשָׁם;
- אִם קָרַב אֲשָׁמוֹ,
- יִפְּלוּ דָמֶיהָ לִנְדָבָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- תִּמָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם.
- תְּמוּרַת אָשָׁם,
- וְלַד תְּמוּרָתָהּ,
- וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן
- עַד סוֹף הָעוֹלָם,
- יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ,
- וְיִמָּכְרוּ,
- וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- יָמוּתוּ;
- וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר,
- יָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת.
- אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו,
- וְשֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלָיו,
- יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,
- וְיִמָּכֵר,
- וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- יָמוּתוּ;
- וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- יָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת:
- מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵי חֲכָמִים?
- אֶלָּא,
- בִּזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה חוֹבָה,
- הוּא סוֹמֵךְ עָלֶיהָ,
- וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין,
- וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ;
- וְאִם הָיָה כֹּהֵן,
- עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ.
- וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה נְדָבָה,
- אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ,
- וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין,
- וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר.
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן,
- עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:
- וּוְלָדָן,
- וּוְלַד וְלָדָן,
- עַד סוֹף הָעוֹלָם,
- הֲרֵי אֵלּוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר,
- וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָם לַבְּעָלִים.
- מַה בֵּין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר לְבֵין כָּל הַקֳּדָשִׁים?
- שֶׁכָּל הַקֳּדָשִָׁים נִמְכָּרִים בָּאִטְלִיס,
- וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיס,
- וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר;
- וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן,
- וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
- וּבָאִים מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר:
- אִם בָּאוּ תְּמִימִים,
- יִקְרְבוּ;
- וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין,
- יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- מָה הַטַּעַם?
- שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר,
- יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָן;
- וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים,
- אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לָהֶם מוּם,
- הֲרֵי אֵלּוּ בִּקְדֻשָּׁתָן:
נוסח הרמב"ם
(א) אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן -
- ולד שלמים ותמורתן -
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כשלמים,
- טעונין סמיכה, ונסכים, ותנופה, וחזה ושוק.
- רבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.
- וחכמים אומרין: יקרב.
- אמר רבי שמעון:
- לא נחלקו על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרבו,
- ועל מה נחלקו? - על הוולד,
- שרבי אליעזר אומר: לא יקרב,
- וחכמים אומרין: יקרב.
- העיד רבי יהושע, ורבי פפיס -
- על ולד שלמים - שיקרב שלמים.
- אמר רבי פפיס: אני מעיד -
- שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,
- ואכלנו ולדה שלמים - בחג.
(ב) ולד תודה ותמורתה -
- ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כתודה,
- ובלבד שאינה טעונה לחם.
- תמורת עולה, וולד תמורתה,
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כעולה,
- טעונה הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.
(ג) המפריש נקבה לעולה, וילדה זכר -
- ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויביא בדמיו עולה.
- רבי אליעזר אומר: הוא עצמו - יקרב עולה.
- המפריש נקבה לאשם -
- תרעה עד שתסתאב, ותימכר - ויביא בדמיה אשם.
- ואם קרב אשמו - יפלו דמיה לנדבה.
- רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום.
- תמורת אשם, וולד תמורה,
- ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- ירעו עד שיסתאבו, וימכרו - ויפלו דמיהן לנדבה.
- רבי אליעזר אומר: ימותו.
- רבי אלעזר אומר: יביא בדמיהן עולות.
- אשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו -
- ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.
- רבי אליעזר אומר: ימות.
- רבי אלעזר אומר: יביא בדמיו עולה.
(ד) והלוא אף הנדבה עולה היא,
- מה בין דברי רבי אלעזר, לדברי חכמים? -
- אלא בזמן שהיא באה חובה -
- הוא סומך עליה, ומביא עליה נסכים - ונסכיה משלו,
- ואם היה כוהן - עבודתה, ועורה שלו.
- ובזמן שהיא באה נדבה -
- אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכים - ונסכיה משל ציבור,
- ואף על פי שכוהן - עבודתה, ועורה של אנשי משמר.
(ה) תמורת הבכור, והמעשר -
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- הרי אלו כבכור, וכמעשר - ויאכלו במומן לבעלים.
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- מה בין הבכור והמעשר - לבין כל הקדשים?
- שכל הקדשים -
- נשחטין באטליס, ונמכרין באטליס, ונשקלין בליטרה - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- יש להן פדיון, ולתמורתן פדיון - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- ובאים מחוצה לארץ לארץ - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- ואם באו תמימים - יקרבו,
- ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים.
- אמר רבי שמעון: מה טעם? -
- שהבכור והמעשר - יש להן פרנסה במקומן,
- ושאר כל הקדשים, אף על פי שנולד להן מום - הרי אלו בקדושתן.
- שכל הקדשים -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תמורה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב