משנה תמורה ג רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן -
- ולד שלמים ותמורתן -
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כשלמים,
- טעונין סמיכה, ונסכים, ותנופה, וחזה ושוק.
- רבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.
- וחכמים אומרין: יקרב.
- אמר רבי שמעון:
- לא נחלקו על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרבו,
- ועל מה נחלקו? - על הוולד,
- שרבי אליעזר אומר: לא יקרב,
- וחכמים אומרין: יקרב.
- העיד רבי יהושע, ורבי פפיס -
- על ולד שלמים - שיקרב שלמים.
- אמר רבי פפיס: אני מעיד -
- שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,
- ואכלנו ולדה שלמים - בחג.
(ב) ולד תודה ותמורתה -
- ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כתודה,
- ובלבד שאינה טעונה לחם.
- תמורת עולה, וולד תמורתה,
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כעולה,
- טעונה הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.
(ג) המפריש נקבה לעולה, וילדה זכר -
- ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויביא בדמיו עולה.
- רבי אליעזר אומר: הוא עצמו - יקרב עולה.
- המפריש נקבה לאשם -
- תרעה עד שתסתאב, ותימכר - ויביא בדמיה אשם.
- ואם קרב אשמו - יפלו דמיה לנדבה.
- רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום.
- תמורת אשם, וולד תמורה,
- ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- ירעו עד שיסתאבו, וימכרו - ויפלו דמיהן לנדבה.
- רבי אליעזר אומר: ימותו.
- רבי אלעזר אומר: יביא בדמיהן עולות.
- אשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו -
- ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.
- רבי אליעזר אומר: ימות.
- רבי אלעזר אומר: יביא בדמיו עולה.
(ד) והלוא אף הנדבה עולה היא,
- מה בין דברי רבי אלעזר, לדברי חכמים? -
- אלא בזמן שהיא באה חובה -
- הוא סומך עליה, ומביא עליה נסכים - ונסכיה משלו,
- ואם היה כוהן - עבודתה, ועורה שלו.
- ובזמן שהיא באה נדבה -
- אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכים - ונסכיה משל ציבור,
- ואף על פי שכוהן - עבודתה, ועורה של אנשי משמר.
(ה) תמורת הבכור, והמעשר -
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- הרי אלו כבכור, וכמעשר - ויאכלו במומן לבעלים.
- וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
- מה בין הבכור והמעשר - לבין כל הקדשים?
- שכל הקדשים -
- נשחטין באטליס, ונמכרין באטליס, ונשקלין בליטרה - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- יש להן פדיון, ולתמורתן פדיון - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- ובאים מחוצה לארץ לארץ - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
- ואם באו תמימים - יקרבו,
- ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים.
- אמר רבי שמעון: מה טעם? -
- שהבכור והמעשר - יש להן פרנסה במקומן,
- ושאר כל הקדשים, אף על פי שנולד להן מום - הרי אלו בקדושתן.
- שכל הקדשים -
הדף הראשי של משנה תמורה ג
משנה תמורה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב