לדלג לתוכן

משנה תמורה ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן -

ולד שלמים ותמורתן -
וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כשלמים,
טעונין סמיכה, ונסכים, ותנופה, וחזה ושוק.
רבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.
וחכמים אומרין: יקרב.
אמר רבי שמעון:
לא נחלקו על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרבו,
ועל מה נחלקו? - על הוולד,
שרבי אליעזר אומר: לא יקרב,
וחכמים אומרין: יקרב.
העיד רבי יהושע, ורבי פפיס -
על ולד שלמים - שיקרב שלמים.
אמר רבי פפיס: אני מעיד -
שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,
ואכלנו ולדה שלמים - בחג.


(ב) ולד תודה ותמורתה -

ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כתודה,
ובלבד שאינה טעונה לחם.
תמורת עולה, וולד תמורתה,
וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כעולה,
טעונה הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.


(ג) המפריש נקבה לעולה, וילדה זכר -

ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויביא בדמיו עולה.
רבי אליעזר אומר: הוא עצמו - יקרב עולה.
המפריש נקבה לאשם -
תרעה עד שתסתאב, ותימכר - ויביא בדמיה אשם.
ואם קרב אשמו - יפלו דמיה לנדבה.
רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום.
תמורת אשם, וולד תמורה,
ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
ירעו עד שיסתאבו, וימכרו - ויפלו דמיהן לנדבה.
רבי אליעזר אומר: ימותו.
רבי אלעזר אומר: יביא בדמיהן עולות.
אשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו -
ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.
רבי אליעזר אומר: ימות.
רבי אלעזר אומר: יביא בדמיו עולה.


(ד) והלוא אף הנדבה עולה היא,

מה בין דברי רבי אלעזר, לדברי חכמים? -
אלא בזמן שהיא באה חובה -
הוא סומך עליה, ומביא עליה נסכים - ונסכיה משלו,
ואם היה כוהן - עבודתה, ועורה שלו.
ובזמן שהיא באה נדבה -
אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכים - ונסכיה משל ציבור,
ואף על פי שכוהן - עבודתה, ועורה של אנשי משמר.


(ה) תמורת הבכור, והמעשר -

וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -
הרי אלו כבכור, וכמעשר - ויאכלו במומן לבעלים.
מה בין הבכור והמעשר - לבין כל הקדשים?
שכל הקדשים -
נשחטין באטליס, ונמכרין באטליס, ונשקלין בליטרה - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
יש להן פדיון, ולתמורתן פדיון - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
ובאים מחוצה לארץ לארץ - חוץ מן הבכור ומן המעשר.
ואם באו תמימים - יקרבו,
ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים.
אמר רבי שמעון: מה טעם? -
שהבכור והמעשר - יש להן פרנסה במקומן,
ושאר כל הקדשים, אף על פי שנולד להן מום - הרי אלו בקדושתן.


הדף הראשי של משנה תמורה ג