משנה שביעית א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק א · משנה ה | >>
שלשה אילנות של שלשה אנשים, הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילןט.
וכמה יהא ביניהםי? רבן גמליאל אומר: כדי שיהא הבקר עובר בכליו.
שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.
וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם? רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:
שלשה אילנות, של שלשה אנשים -
- הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילן.
- וכמה יהא ביניהן? -
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- כדי שיהא הבקר, יכול לעבור בכליו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לפי שהם של שלשה אנשים, היינו חושבים שלא יצטרפו, וכל אחד מהם יחרוש סביבות אילנו כמלא אורה וסלו חוצה לו. ובא ללמדנו שיצטרפו, ובלבד שיהיו מרוחקות כפי השיעור שאמר רבן גמליאל.
ודבריו אמת וכן הלכה:
וחורשין כל בית סאה בשבילן. יש מפרשים עד העצרת אבל בירושלמי (פ"א ה"ד) קאמר בהדיא עד ראש השנה:
ביניהן. בין אילן לאילן:
בקר בכליו. ב' שוורים עם העול והיינו ד' אמות כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (פ"ג.) אבל פחות מיכן למעקר קאי ואין חורשין:
הרי אלו מצטרפין - ונחשבין כאילו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:
וכמה יהא ביניהן - בין אילן לאילן:
כמלא בקר וכליו - צמד בקר עם העול, והיינו ד' אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:
וחורשין כל בית סאה בשבילן. לשון הר"ש י"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ר"ה עכ"ל. ומצאתי בפרק לא יחפור [דף כו ע"ב] דרש"י פירש כהני י"מ. ולפיכך אני אומר דאף הירוש' מפרש למתני' הכי שהיא משנה ראשונה. והא דקאמר בירושלמי בהדיא עד ר"ה היינו לאחר תקנת ר"ג וב"ד:
וכמה יהא ביניהם. קאי נמי אדלעיל מתניתין ב וכן כתוב בהדיא בפ"ג מהל' שמטה להרמב"ם:
(ט) (על המשנה) וחורשין כו'. י"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר"ש:
(י) (על המשנה) ביניהם. קאי נמי אדלעיל מ"ב וכ"כ הר"מ:
וחורשין כל בית סאה בשבילן: יש מפרשים עד עצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ר"ה ה"ר שמשון ז"ל ורש"י ז"ל ג"כ פי' שם עד עצרת אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל פי' דלתנא דמתני' דסבר כר' עקיבא לא שרי אלא עד עצרת וברייתא דמייתי בירוש' דקתני שלשה אילנות של שלשה אנשים וקרקע של אדם אחר הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה עד ר"ה אע"פ שבעל השדה חורשן מפני צורך שדהו ה"ז מותר ההיא סברא כר"ג ובית דינו דבטילו איסור שני פרקים דס"ל כר' ישמעאל דעשר נטיעות הלכתא הוא והיינו בזמן המקדש ומכי בטילו אפי' בזקנים חורשים עד ר"ה:
הַבַּקָר: כמו חמר צייד. ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. (ד"ה כמלא) אבל פחות מכאן למיעקר קיימי וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דודאי חורשין בשבילן אך לא כל השדה כיון שאינם מתפשטים בכל השדה ע"כ:
יכין
שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן: עד עצרת וככל הנך דלעיל. ומה דקאמר בירושל' הכא עד ר"ה. היינו למשנה אחרונה וכסי' ג' לעיל:
וכמה יהא ביניהם: בין אילן לאילן. וקאי אכולהו בבי:
רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו: ר"ל ד"א. דבפחות מזה למיעקר קיימי [ועי' עירובין פ"ג מ"א] אבל בטפי מד"א וודאי שרי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת