משנה שבועות ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ו · משנה ה | >>
ואלו דברים שאין נשבעין עליהם, העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.
שומר חנם אינו נשבע.
נושא שכר אינו משלם.
רבי שמעון אומר, קדשים שחייב באחריותן, נשבעין עליהן.
ושאינו חייב באחריותן, אין נשבעים עליהם.
וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם:
- הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת,
- וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.
- אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל,
- וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
- שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע,
- נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן;
- וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶם:
אלו דברים שאין נשבעין עליהן -
- העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
- אין בהן - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.
- שומר חינם - אינו נשבע,
- ונושא שכר - אינו משלם.
- רבי שמעון אומר:
- קדשים שהוא חייב באחריותן - נשבעין עליהן,
- ושאינו חייב באחריותן - אין נשבעין עליהן.
כשתתבונן בפסוקי התורה תמצא הדברים שזכרה מזה בהם בשבועות או בתשלומי כפל וארבעה וחמשה וזכרה דיני השומרים בהם, הם חמור ושור ושה וכל בהמה ושלמה וכסף וכלים, והעולה בידינו מאלה המקראות כולם בהמה וכלים וכסף. וכל אלה הם כל דבר המטלטל וגופו ממון וכלים יש בהם אותם הדינים, הנה יצאו קרקעות לפי שאינן דבר המטלטל.
ועבדים הוקשו לקרקעות כמו שבארנו בפרק ראשון מקדושין.
והשטרות מצד שאין גופן ממון, אבל הוצרכו לראיה שבהן, וכשנודע בירור הראיה היה מציאות השטר או העדרו שווה.
ולפי שאמרה התורה בשבועות והכפל והשומרים "רעהו", פירוש רעהו אמר רחמנא ולא הקדשות שהן לגבוה.
ומצד שלא חייב בהם תשלומי כפל לא נפל בהם תשלומי ארבעה וחמשה, כי זה לא ימצא אלא אחר חיוב תשלומי כפל, כמו שבארנו בשביעי מבבא קמא.
ולא זכר שאר הארבעה שומרין והם שואל ושוכר, לפי שאין צורך לזכרם שהקרקעות אין בהם דין שאלה.
ואסור שאלת הקדש. וכמו כן השטרות אינן צריכות שאלה על הרוב, וכן אינם שכורות. ואסור גם כן שכירות בהקדש.
ועוד יתבאר כי דין נושא שכר ושוכר אחד.
ואין הלכה כרבי שמעון.
ואלה כולם מבוארים שאין נשבעין עליהם שבועת התורה, אבל נשבעין עליהם היסת:
העבדים והשטרות והקרקעות וכו' - דכתיב (שמות כ"ב, ח') על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור על שה על שלמה, פרט. על כל אבידה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע"פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. שכל אלו אין נשבעין עליהן. והקדש אין נשבעין עליו דכתיב (שמות כ"ב, ו') כי יתן איש אל רעהו, ולא של הקדש:
אין בהן תשלומי כפל - דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט דכתיב באותה הפרשה ישלם שנים:
ולא תשלומי ארבעה וחמשה - דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ארבעה וחמשה, דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי שלשה וארבעה, ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:
שומר חנם אינו נשבע - שומר חנם אין לו עליו אלא שבועה, דכתיב (שמות כ"ב, ז') ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, ואותה הפרשה בשומר חנם נאמרה. ועל העבדים ועל הקרקעות ועל השטרות אינו נשבע, דילפינן לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו, כלל. כסף או כלים, פרט. לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל וכו', יצאו קרקעות דלאו מטלטלים וכו'. וכל הני דאמרינן בהו אינו נשבע, דוקא שבועה דאורייתא, אבל שבועת היסת לעולם חייבין לישבע:
נושא שכר אינו משלם - גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב, דכתיב (שמות כ"ב, י"א) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו. ועבדים וקרקעות ושטרות אינו משלם, דכתיב בשומר שכר (שמות כ"ב, ט') כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה וכל בהמה, פרט. לשמור, חזר וכלל וכו', כדאמרינן לעיל. רעהו כתיב בשומר חנם ובשומר שכר, דמשמע רעהו ולא הקדש. ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן כז למעוטי בהו עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות, דלא שייך שאלה בקרקעות כח, ולא בשטרות על הרוב, וכל שכן שכירות שאינו שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדשות:
ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות וכו'. משנה זו שנויה ג"כ בפרק ד' דב"מ משנה ט'. ושם כתבתי מה שנראה לכתוב בה ואין צורך להכפיל הדברים. עיין שם:
שומר חנם אינו נשבע. כתב הר"ב דלפינן לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט. גמ'. כבר כתבתי ברפ"ז דב"ק. דלמסקנא דגמ' התם לא מדרש בכלל ופרט וכלל. אלא כל רבויא הוא וכו'. וחמור ושור ושה. חד למעוטי עבדים. וחד למעוטי קרקעות. וחד למעוטי שטרות בין מכפל בין משבועה. ע"ש. והשתא אתי שפיר דכסף או כלים דרשינן לעיל בריש פרקין מה כלים שנים. אף כסף שנים. מה כסף דבר חשוב וכו'. תוס' פ"ד דב"מ סוף דף נ"ז. [*והקדשות דאינו נשבע פירש הר"ב [לקמן] גבי נושא שכר]:
שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם. כתב הר"ב ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן וכו' דהוי מצי למימר שואל אינו משלם אונסין וגניבה ואבדה דאתקש לשומר שכר. דכתיב (שמות כ"ב) וכי ישאל איש וי"ו מוסיף על ענין ראשון כדדרשינן בפ' השואל [דף צ"ה] הרא"ש. ומ"ש הר"ב דלא שייך שאלה בקרקעות. כ"כ הרמב"ם שהקרקעות אין בהם דין שאלה ולא סיים בהן על הרוב. אלא גבי שטרות הוא דכתב על הרוב ותמיהני למה לא שייך שאלה בקרקעות. ובהדיא אמרי' בגמ' דספ"ח דב"מ האי מאן דא"ל לחבריה אושלן בי גרגותי כרי ואזל כמה גרגותי בארעיה עד דמתרמי ליה. ועוד הביא הרמב"ם בחבורו ספ"א מהל' שאלה תוספתא וזו היא השואל פונדק מחברו ללינה. אין פחות מיום א'. לשביתה. אין פחות מב' ימים. לנשואין. אין פחות מל' יום. ע"כ. וז"ל התוס' והוי מצי למימר נמי דשואל אינו משלם אם נאנסה. או אפי' אם נגנבה. דהא אתקיש לשומר שכר. ואם שאל בית ונשרף. פטור. ועוד דמש"ה לא תני [לה] דלא שייך בהקדש שאלה. ע"כ. וכן הרא"ש לא כתב אלא דלא שייך שאלה בהקדש. וז"ל נ"י פ"ד דב"מ והא דלא קתני במתני' שואל אינו משלם משום דסיפא ד' וה' לא קאי אלא אהקדשות [כמ"ש שם בב"מ] ובהקדש לא שייכא שאלה. ע"כ. נמצא דעיקר תירוצא הוא מהקדש. דאי שייך בהקדש אע"ג דבקרקעות ושטרות לא שייך הוי ליה למתני כי היכי דתני ד' וה' אע"ג דלא שייך אלא בהקדש:
רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן וכו'. פירשו הר"ב במשנה ט' פ"ד דב"מ:
(כז) (על הברטנורא) דהוה מצי למימר שואל אינו משלם אונסין וגניבה ואבדה, דאתקש לשומר שכר. כדאיתא בגמרא:.! (כח)וקשה, דבקרקעות נמי שייך שאלה, וכדאיתא סוף פרק ח' דב"מ, ע"ש. והנ"י כתב, משום דסיפא ד' וה' לא קאי אלא אהקדשות, ובהקדש לא שייך שאלה:
ואלו דברים שאין נשבעין עליהם וכו': ביד פ"ז דהלכות שבועות סי' ג' ד' וברפ"ה דהלכות טוען ונטען ובטור ח"מ סי' צ"ה:
העבדים: ר"מ פליג בברייתא בפ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' צ"ג) ובפ' השואל ד' ק' וס"ל דנשבעין על העבדים דלא מקיש עבדים לקרקעות לענין שבועה ומשמע משם דה"ה דלא מקיש לענין גזל או קנין ע"ש בהגוזל בהוספות ומשמע מפ' שבועת הפקדון (שבועות ד' ל"ז ע"ב) דר' אליעזר ס"ל דנשבעין על הקרקעות דדריש רבויי ומיעוטי וריבה הכל ולא מיעט רק שטרות וזהו שכתבו תוס' ז"ל בפ' מרובה (בבא קמא דף ע' ע"א) ומיהו אמתני' דשבועות מצינן לאוקומי בקרקעות וכמ"ד נשבעין ע"כ. וגם בר"פ נערה שנתפתתה ע"א ע"ב כתבו יותר מבואר וז"ל בעמוד שני וה"נ אפילו לר' אליעזר דאמר נשבעין על הקרקעות גזרת הכתוב הוא דפטור מקרבן שבועה אע"ג דמיחייב בהודאתו ע"כ. ואע"ג דאין נשבעין על העבדים ועל הקרקעות פירשו המפרשים ז"ל דהיינו בנקיטת חפץ אבל שבועת היסת שהיא מדרבנן נשבעין בעבדים ובקרקעות כך פי' נמוקי יוסף בפ' השואל דף קכ"ב. וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל דמשבועה דאורייתא הוא שפטור אבל שבועת היסת דרבנן נשבעין עליהם אפילו שלא על ידי גלגול וכמו שאכתוב עוד בסמוך בס"ד בשם הרי"ף ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל פ' שני משכירות גם בפ"ה מטוען כתב דעל כולן נשבעין שבועת היסת חוץ מהקדש שנשבעין עליו כעין של תורה מתקנת חכמים שלא יזלזלו בהקדשות וכמו שנכתב בר"פ שני דמסכת שקלים אלא שכתבו הגהות מיימוניות דה"מ בהקדש גמור אבל בשל עניים לא חיישינן כולי האי ולא תקנו לישבע עליהם כשהוא פטור מלשלם וכן מוכיח מדברי ריא"ף ז"ל ע"כ:
אין בהם תשלומי כפל: דאפילו בקרקע שייך גניבה כגון משיג גבול א"נ בגפנים טעונות והלה טוען טענת גנב ור"מ מודה נמי בשאין עומדים ליבצר תוס' ז"ל:
ולא תשלומי ד' וה': לא איצטריך אלא משום הקדשות דמשום קרקעות ועבדים לא איצטריך דאין נוהג אלא בשור ושה בלבד. כדתנן בפ' מרובה תוס' ז"ל:
ש"ח אינו נשבע: משום דקרא בש"ח כתיב דאיירי בשבועה נקט שבועה וה"ה דאין משלם אם פשע כמו שומר שכר דפטור מחיוב דידיה דהיינו גניבה ואבידה. ונראה דש"ש נמי פטור מפשיעה כדמוכח וכו' תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבתי במציעא פ"ד סי' ט'. ועוד כתבו תוס' וה"מ למיתני נמי ש"ש אין נשבע שנאנס אלא בשבועה קמייתא דכתיב בקרא איירי וקאמר בה דש"ח אין נשבע דהיינו גניבה קאמר נמי דנושא שכר אין משלם גניבה והמ"ל נמי דשואל אין משלם אם נאנסה או אפילו נגנבה דהא איתקוש לש"ש ואם שאל בית ונשרף פטור ועוד דמש"ה לא תני לה דלא שייך בהקדש שאלה ואע"ג דתני תשלומי ד' וה' משום דשייך בכולהו אם מכר אלא דמיעט קרא אפילו שאר מטלטלי ע"כ. והגיה הרי"א ז"ל רש"א דברים שהוא וכו' וכתב כן מצאתי. בפי' רעז"ל צריך להיות חמור או שור או שה פרט וכל בהמה לשמור חזר וכלל וכן הוא בברייתא בגמ' וכן הוא ג"כ בפירושו ז"ל בב"מ פ"ד סי' ט'. וראיתי להעתיק הנה פי' הר"ן ז"ל ודאמרינן ש"ח אינו נשבע איכא מ"ד דדוקא אינו נשבע אבל פשע משלם דפושע הרי הוא כמזיק ומזיק בין בקרקעות בין במטלטלין חייב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' שני מהלכות שכירות אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו שהפושע אינו כמזיק דהא פשיעה בבעלים דפטור ומזיק בבעלים אין ספק שהוא חייב וכן דעת הרי"ף ז"ל שכתב בתשובה שאם הודה שמעון שהפקיד אצלו השטר ופשע בו ואבד אין מחייבין אותו לא לשלם ולא לישבע שהרי התורה פטרתו וכן דעת הר"י הלוי ז"ל והכי מוכחא ההיא דבסוף פ' החובל בההיא ארנקי של צדקה דפשע בה ההוא גברא אמרי' עלה והתניא לשמור ולא לחלק לעניים אלמא אותם שנתמעטו מדין שומרים אף מחיוב פשיעה נתמעטו וכמו שכתבתי למעלה וה"ה דהוו מצי למיתני ש"ח אינו משלם כי היכי דתנא ש"ש אינו משלם אלא משום דשבועה גבי ש"ח כתיבא ותשלומין גבי ש"ש כתיבי נקט בכל א' מאי דמפרש ביה קרא וכל א' מלמד על חברו שכשם שש"ח אינו נשבע כך נושא שכר אינו נשבע וכשם שנושא שכר אינו משלם כך ש"ח אם פשע אינו משלם ולא עוד אלא אפילו ש"ש שפשע פטור והא דההוא דאפקיד גביה ארנקי של צדקה ש"ש הוי אליביה דרב יוסף דאמר לקמן בגמרא דשומר אבידה שומר שכר הוי בההיא הנאה דלא מיחייב למיהב רפתא לעניים ואפ"ה כי חייביה פרכי' עליה מדתניא לשמור ולא לחלק לעניים. והה"נ דה"מ למיתני דשואל אינו משלם דהא כתיב וכי ישאל ו' מוסיף על ענין ראשון ואיתקש לשומר שכר כדדרשינן בפ' השואל אלא מש"ה לא תנא שואל משום דהקדשות לא שייכי ביה ועוד דכיון דתנא פיטור שבועה בש"ח ופיטור תשלומין בשומר שכר ממילא משמע דה"ה לכולהו ומ"מ אע"פ שאין שבועת השומרים פחות משתי כסף וכמו שכתבנו למעלה חיוב פשיעה ישנו אפילו בפחות משתי כסף שלא תאמר כשם שעבדים וקרקעות ושטרות שנתמעטו משבועה נתמעטו אף מחיוב פשיעה כך פחות משתי כסף כיון שנתמעטו מחיוב שבועה נתמעטו ג"כ מחיוב פשיעה שאין הדבר כן וטעמא דמילתא משום דפיטור שבועה ילפינן מש"ח ובש"ח נתמעטו כולן עבדים וקרקעות ושטרות ופחות משתי כסף לא נתמעטו שאין בו כסף או כלים ולפיכך כל אחד מלמד על חברו ש"ח לימד על הכל שאין נשבעין על העבדים ועל הקרקעות ועל השטרות ועל המטלטלין כל שהן פחותות משתי כסף ושומר שכר לימד על הכל שאין חיוב תשלומין בעבדים וקרקעות ושטרות אבל לפטור פחות משתי כסף מתשלומין לא למדנו לא מש"ש ולא מש"ח ולפיכך ש"ח חייב בו על הפשיעה וש"ש בגניבה ואבידה ושואל על האונסין עכ"ל ז"ל. וכתב הרי"ף ז"ל וה"מ בפני עצמן אבל ע"י גלגול נשבעין דתנן נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ובפני עצמן נמי לא אמרן דאין נשבעין עליהם אלא בשבועה דאורייתא אבל בדרבנן נשבעין דגרסינן בפ' הכותב בענין הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על שעבוד קרקעות אלא אמר רבא מדרבנן משום דפרע דאיק דמיפרע לא דאיק ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק עכ"ל ז"ל:
יכין
ולהקדש: מי שהיה חייב לא', והקדיש הלוה נכסיו קדושת דמים, דלא חל ההקדש להפקיע השעבוד, ואעפ"כ דינו הוא שהמלוה יפדה הנכסים מההקדש בדבר מועט, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (כפ"ו מערכין מ"ב). אפ"ה כשבא המלוה לגבותן, נשבע שלא נפרע, דאף בהקדש חיישינן לקנוניא:
ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: שום שבועה דאורייתא מג' מיני שבועות הנ"ל בריש פרקן:
העבדים: אפילו עבד עברי (ח"מ רכ"ז סל"ג):
והשטרות: באמר ב' שטרות מסרתי לך, והודה בא':
וההקדשות: הקדש לביהמ"ק. אבל שבועת היסת נשבעין על כולן (וי"ח):
ולא תשלומי ארבעה וחמשה: רק אהקדשות קאי, שיש בהן שור ושה. דמיעטיה קרא, רעהו ולא של הקדש:
נושא שכר אינו משלם: ה"ה שאר שומרים, שאינן נשבעין ואינן משלמין בהן אפילו פשיעה. רק נקט שומר חנם גבי שבועה, משום דבו נזכר שבועה בתורה תחלה, וגבי תשלומין נקט ש"ש, משום דבו נזכר תשלומין תחלה [כך נ"ל. מיהו לפמ"ש ב"י דאפילו פשיעה פטור מלשלם. שפיר נקט ש"ח אינו נשבע, דאע"ג דש"ח חיובי שומר שבו הם היותר מועטים מכל השומרים, שאינו חייב לשבע רק שלא פשע ושלא שלח ידו וגו', אפ"ה בהנך אפילו לשבע הנך שבועות א"צ, דאין בו שום חיוב תשלומי שומר, דאפילו בשלח בו יד, אינו חייב משום חיוב שומר רק מדהוא גזלן. ובתשלומין לא נקט שוכר. משום דדינו כש"ש. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. אמנם לש"ך כולן חייבין בפשיעה]. אבל השומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמרן כראוי (כל זה בח"מ צ"ה וס"ו וש"א):
רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן: שאמר הרי עלי קרבן והפרישו:
נשבעין עליהן: דס"ל דגורם לממון כממון דמי והרי חייב באחריותה:
ושאינו חייב באחריותן: שכשהפרישו אמר הרי זו קרבן דאז פטור מאחריות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת