משנה עבודה זרה ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ה · משנה ו | >>
בלשת גוים שנכנסה לעיר בשעת שלום, חביות פתוחות, אסורות.
סתומותיח, מותרות.
בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרותיט, לפי שאין פנאי לנסך.
בַּלֶּשֶׁת גּוֹיִם שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר,
- בִּשְׁעַת שָׁלוֹם,
- חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת, אֲסוּרוֹת;
- סְתוּמוֹת, מֻתָּרוֹת.
- בִּשְׁעַת מִלְחָמָה,
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת,
- לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ:
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת,
בלשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום -
- חביות פתוחות - אסורות,
- וסתומות - מותרות.
- בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך.
בלשת - נקרא החיל הנכנס לעיר לשלול אותה, ושולחין יד בממון בני אדם. ותרגום "ויחפש"(בראשית מד, יב) "ובלש", ולפיכך נקראו "בלשת", לפי שהם מחפשין ממון בני אדם וחוקרין אותו:
בולשת - חיל שמחפשין וחותרין הבתים. תרגום ויחפש, ובלש:
סתומות. מותרות שכיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום שאם פתחום לא חזרו לסותמם שאין אימת אדם עליהם. ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט. אבל בפקק של עץ כפתוחות דמו. וכי מהדר לפקק לאו משום אימתא אלא אורחא דמלתא. הר"ן:
בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות. ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן. אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו. הר"ן:
לפי שאין פנאי לנסך. עיין במ"ט פ"ב דכתובות:
(יח) (על המשנה) סתומות כו'. כיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום, שאילו פתחום לא חזרו לסותמם, שאין אימת אדם עליהם. ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט. אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי, וכי מהדר לפקק, לאו משום אימתו אלא אורחא דמלתא. הר"נ:
(יט) (על המשנה) מותרות. ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו. הר"ן:
בולשת עו"ג שנכנסה לעיר וכו': מאי דקשה אמתניתין אמתני' דעיר שכבשה כרכום דבפ' שני דכתובות נכתב שם בס"ד. ומחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת עו"ג ומלת לפי. ומתניתין מייתי לה בשבת פ' כירה (שבת דף מ"א) ובר"פ כל היד:
סתומות מותרות: פירש הר"ן ז"ל שכיון שהם סתומות ה"ז ראיה שלא פתחום שאם פתחום לא חזרו לסותמן שאין אימת אדם עליהם וכ"ש דשרו לר' אליעזר דלא חייש לזיופא בברייתא פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"א) וסגי ליה בחותם אחד ומיהו בין לדידיה בין לרבנן דוקא סתומות במגופה של טיט אבל בפקק של עץ כפתוחות דמו דכי מהדר ליה לפקק לאו משום אימתא אלא משום אורחא דמילתא:
בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך: בין בכרכום של אותה מלכות בין של מלכות אחרת וכן מוכח בפ' האשה שנתארמלה ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו ע"כ. וביד בהלכות מ"א פרק י"ב סימן כ"ג ולשונו שם גדוד שנכנס למדינה דרך שלום כל החביות הפתוחות שבחנויות אסורות וכו' ובטור י"ד סימן קכ"ט:
יכין
בלשת עובדי כוכבים: חיל מלחמה שבולשין ומחפשין ולוקחין מה שימצאו:
חביות פתוחות אסורות: אפילו היו פקוקות במגופה של עץ, ומצאן אח"כ ג"כ פקוקות כמו שהניחן מחשבו פתוחות, ואסורות. ולא אמרינן אילו לקחו יין משם לא היו מטריחין וחוזרין ופוקקין במגופה, דאמרינן דעשו כן מדכך דרך בני אדם:
סתומות: בטיט:
מותרות: דאילו פתחום, כולי האי וודאי לא היו מטריחין, לסתום שוב בטיט, דהרי אין אימת אדם עליהן:
בשעת מלחמה: שלחמו הבולשת על אותה עיר וסביבותיה וכבשוה:
אלו ואלו מותרות: אפילו היו חיל של אותה עיר:
לפי שאין פנאי לנסך: מיהו סתומות שמצאן פתוחות, אסורות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת