משנה מכות ג טז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה טז | >>
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר:
- רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,
- לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ,
- יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":
רבי חנניה בן עקשיה אומר:
- רצה הקדוש ברוך הוא - לזכות את ישראל,
- לפיכך - הרבה להן תורה ומצוות,
- שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).
מעיקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצווה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא.
ועל זה אמר רבי חנינא, כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה.
וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל רבי חנניא בן תרדיון "מה אני לחיי עולם הבא", והשיבו המשיב "כלום בא מעשה לידך" כלומר נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן, השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר, וזכה לחיי העולם הבא.
ופירוש הפסוק, ה׳ חפץ למען צדקו לצדק את ישראל, למען כי יגדיל תורה ויאדיר:
לפיכך הרבה להם תורה ומצות - כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדילים מהם, אע"פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן:
למען צדקו - להצדיק את ישראל ולזכות אותן:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ר' חנניא בן עקשיא: כצ"ל. בפי' רעז"ל אע"פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן וכו'. אמר המלקט מצאתי שכתב עליו החכם הר"ר אפרים אשכנזי ז"ל חתנו של רבינו שלמה לוריא ז"ל וצ"ע וא"כ למה פירש לעיל וזה דוקא במי שבאה עבירה לידו וכבש יצרו כיוסף הצדיק ודוק ע"כ. ובמחילה מכבוד תורתו לא ירדתי לסוף דעתו שאפשר לומר דודאי שאני שלא כל שכר המצות שוה דודאי שכר היושב ולא עבר עבירה שבאה לידו גדול משכר המצות של היושבין ובטלין מלאכול שקצים ורמשים:
לפיכך הרבה להם תורה ומצות: י"מ שהכונה להם באמרם מצות גם על האזהרות שהרבה להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת ונתרבו האזהרות לנו בדבר כדאמרי' בכמה דוכתי לעבור עליו בשני לאוין כדי שיקבל שכר הרבה על הפרישה מן העבירה וכמו כן כתב בכל מקום שאמרו ז"ל לעבור בהרבה לאוין כן נפרש הדבר. ופי' הרמב"ם ז"ל מעיקרי האמונה בתורה כי כשקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתתף עמה כונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר ר' חנינא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלימותה ובעשותה אותה המצוה תחי' נפשו באותה מעשה וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל ר' חנינא בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידיך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העולם הבא ופירוש הפסוק ה' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל ז"ל. והחכם הרב ר' משה אלשיך ז"ל פי' במזמור קי"ט בפסוק אתה צוית פקודיך לשמור מאוד שהוא מאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא כי הוקשה לו כי אחר שהעושה מצוה אחת ונשמר מעון מטיבין לו ונוחל את הארץ וכו' א"כ למה הרבה לנו הוא יתברך תורה ומצות לז"א שהטעם הוא כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא להרבות זכותן בשמור מצות הרבה וגם שלרבויים לא יבצר מהזדמן מצוה תמיד מה שאין כן אם היו מועטות ועד"ז יאמר הגם שאף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו גם הם מאושרים עם כל זה צויתה פקודיך כדי שיהיה לשמור לא מועטות למען זכות את ישראל כמדובר עכ"ל. ועיין בספר חן טוב דפוס וויניציא דף רי"ו ע"ג מה שדקדק אליבא דההוא מאמר דסמיך במדרש לקרא זה לנרות שמיושב אמאי לא כתב [במלת צדקו] הצדי"ק בפתח והדלי"ת בדגש וגם מתישבת בההוא מאמר מלת חפץ שנראה שהיא מיותרת ע"ש ובפ' חיי שרה סוף עמוד ד' דף ס"ה כתב פי' שהמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אין צריך שיצום ה' בתורה שהרי כל אדם רוצה לישא אשה וכן המשפטים ישרים בין אדם לחבירו אלא אם לא יכתבון בתורה אותם מצות לא יזכו ישראל בהם ולא יהיה להם שכר טוב אבל עתה באומרם שהם עושים המצות לשמו יהיה להם שכר טוב בעמלם ע"כ. כתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים כתוב בסוף זו המסכתא נגמרה סנהדרין פרק י"ד משמע שמסכת מכות שייכא גם היא לסנהדרין כמו הבבות ע"כ:
סליק פירקא. וסליקא לה מסכת מכות
יכין
רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות: נ"ל דתורה נקראה אותן המצות שהשכל מחייב לעשותן או שלא לעשותן מצד היושר, כגזל ושפיכות דמים וכדומה, או כאכילת שקצים ורמשים שהטבע קץ בהן. ונקראו בשם תורה, מדא"צ לצוות עליהן, מדמצווה האדם בטבעו עליהן, רק שהתה"ק תורנו לאמר זה הדרך לכו בו. אמנם מצות, הן אותן מצות שבתורה שאין השכל משיגם, ככל חוקות התורה, שעטנז וחזיר וכדומה. ולהכי קאמר תנא, כלא היה צריך הקב"ה לצוות על חלק הראשון שהשכל משיגם, אבל רק מפני שרצה לזכותם, דאין דומה מצווה ועושה [שיצרו תוקפו] לאין מצווה ועושה [כקידושין ל"א א']. א"נ נ"ל דאמשנה ט"ו קאי, דתורה דהיינו דם שנפשו של אדם קצה ממנו ולא היתה תורה צריכה להזהיר עליו, ומצות היינו גזל ועריות שנפש של אדם חומדתן, וצריך היה הקב"ה לאסרן:
ה' חפץ למען צדקו: להצדיק ישראל ברבוי שכר:
יגדיל תורה ויאדיר: לכן הגדיל חלק הנקרא תורה הנ"ל, וחיזק אותם לבני ישראל בצווי אחר צווי, כדי שיאדרו ויתחזקו טפי, לשמרן מאד, ויגדל שכרן, כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת