משנה שבועות א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק א · משנה א | >>
שבועות שתים שהן ארבע, ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע, יציאות השבת שתים שהן ארבע, מראות נגעים שנים שהם ארבעה.
משנה מנוקדת
שְׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
- יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
- יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
- מַרְאוֹת נְגָעִים, שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה:
נוסח הרמב"ם
שבועות - שתים, שהן ארבע.
- ידיעות הטומאה - שתים, שהן ארבע.
- יציאות השבת - שתים, שהן ארבע.
- מראות נגעים - שנים, שהן ארבעה.
פירוש הרמב"ם
שבועות שתים - כי ישבע אדם על מה שעבר ועל מה שעתיד לבא ואלו הם שני מינים, ויתחלק שבועתו על שעבר שני חלקים שעשה כך וכך או שלא עשה, וכן בעתיד שיעשה או שלא יעשה.
וידיעות הטומאה - הוא מבאר אותם בפרק שאחר זה.
ואמר יציאות השבת - הוא רוצה לומר בכאן רשויות השבת שהם שנים רשות היחיד ורשות הרבים, ולכל אחד מהן הכנסה והוצאה. וכבר נתבארו דיני היציאות על תשלומן בפרק ראשון ממסכת שבת, ולא זכר בהם בכאן אלא מה שחייב בה סקילה בלבד, אבל בשבת זכר חיובי ופטורי כמו שביארנו לשם.
ומראות נגעים - שאת ובהרת, והם העיקרים. ולבהרת שניה לה, ולשאת שניה לה. ועוד אבאר זה תכלית הביאור, ואביא ראיותיהם בפרק ראשון מנגעים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שבועות, שתים - כתיבי בקרא בהדיא (ויקרא ה, ד): "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב". אוכל, להיטיב. לא אוכל, להרע, שמענה את עצמו. וה"ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא, דלהרע או להיטיב להבא משמע:
שהן ארבע - יש לרבות עוד שתים אחרים דלא כתיבי. והן, הן ולאו דלשעבר א. כמו אכלתי ולא אכל, או לא אכלתי ואכל:
ידיעות הטומאה - או נפש אשר תגע בכל דבר טמא (שם), האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו ב:
שתים - כתיבי בקרא. דכתיב (שם) ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנעלמה ממנו טומאה ג ועל ידי אותו העלם אכל בשר קודש, הרי אחת. או נכנס למקדש, הרי שתים:
שהן ארבע - יש לרבות עוד שנים חיובים אחריםד. העלם קודש, והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה:
יציאות השבת - הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ילפינן מקרא מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' (שמות לז), לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים:
שתים - אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל החפץ והוציאו, ואחת לעומד בפנים ונטל החפץ ממקומו והוציאו לחוץ:
שהן ארבע - יש להוסיף עוד שתים דהכנסה ה, אע"ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה, כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפנים והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס, ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו לפנים והניחו:
מראות נגעים שנים - כתיבי בקרא (ויקרא יג), שאת ובהרת:
שהן ארבעה - תולדה דשאת ותולדה דבהרת, דלא כתיבי בקרא בהדיא:
פירוש תוספות יום טוב
משנה שבועות, הקדמהפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שבועות. הא דלא פתח האי מסכת כל כינויי שבועות כשבועות כדפתח נדרים ונזיר. משום דתנא ממכות קא סליק הוצרך לפתוח בשתים שהן ארבע. והואיל ולא פתח בכינוי תו לא חש לשנות אח"כ. תוס'. ובפרק קמא דנדרים כתבו דלהכי לא תני כינוי משום דלית בהו ידות כמו בנדרים ונזיר. ע"כ. וכתבו עוד וא"ת אמאי לא תנא ידיעות ברישא דהא בקרא כתיב ברישא או נפש אשר תגע וגו' והדר או נפש כי תשבע וגו'. וי"ל דשבועות הוא עיקר המסכתא דבסדר ישועות קאי ואגב שבועות תנא ידיעות משום דגבי הדדי כתיבי [כמ"ש לקמן] אי נמי משום דמילי דשבועות כתיבי בקרא ברישא (ויקרא ה') ונפש כי תחטא וגו' והוא עד דהיינו שבועות העדות והאי דלא פתח בשבועות העדות משום דלית בהו שתים שהן ארבע. ע"כ:
שהן ארבע. פירש הר"ב יש לרבות עוד וכו' כר"ע משנה ה' פ"ג. גמ':
ידיעות הטומאה וכו'. מ"ש הכא דתנא להו לכולהו ומ"ש גבי יציאות השבת [בריש פ"ק דשבת] ומראות נגעים [בריש פ"ק דנגעים] דלא קתני להו לכולהו. אמרי שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבין ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד תני להו גבי הדדי ואיידי דתני תרתי תנא כולהו. גמ'. וכתבו התוס' וא"ת ליתני מראות נגעים קודם יציאות השבת. כיון דאיתא בדלות ודמי טפי לשבועות. וי"ל דהני לכפר והני להכשיר. ע"כ. והשתא תנא שבת ברישא דבלאו הכי קדים בסדר הסדרים. אי נמי דהל' שבת חמירי שיש בה סקילה. אבל מה שהקשו התוס' גבי מראות נגעים. ניתני לכולהו דדמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד ותירצו דליתא בדלי דלות. ע"כ. לא הבינותי קושיתם דהא הכא דכתיבין בהדדי אמרי' נמי [צ"ל נמי אמרינן דכתיבין בהדדי]:
הטומאה. פי' הר"ב או נפש וגו' האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו כדמסיק בגמ' דף ז' דכתיב בפרשה זו או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה והרי בהמה בכלל חיה [שנאמר (ויקרא י"א) זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה] בהמה למה נאמרה. נאמר כאן בהמה טמאה. ונאמר להלן [באוכל קדשים בטומאת הגוף. בצו את אהרן] בהמה טמאה. מה להלן טומאת קדשים. אף כאן טומאת קודש. וכתיב הכא לכל טומאתו וכתיב התם [בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה] עוד טומאתו בו. מה להלן טומאת מקדש. אף כאן טומאת מקדש:
שתים. ל' הר"ב כתיבי בקרא דכתיב ונעלם [ממנו] והוא טמא. משמע שנעלמה ממנו טומאה וכו'. ודקרי להו ידיעות. פי' הר"ב בריש פרק ב':
שהן ארבע. כתב הר"ב יש לרבות עוד וכו' כרבי ישמעאל דסוף פרק ב'. גמ':
יציאות השבת. כתב הר"ב הוצאה וכו' ילפינן מקרא כו' לא תפיקו. וכן פירש"י. הכי דרשינן בריש פרק י"א דשבת דף צ"ו. ובפ"ק דשבת מפרש הר"ב מאל יצא ועמ"ש שם בדבור שתים שהן ארבע:
שהן ארבע. כתב הר"ב יש להוסיף עוד שתים דהכנסה. עמ"ש בריש פרק קמא דשבת והא דהתם תנא שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ד' בחוץ ואילו הכא לא תני אלא שתים שהן ארבע. מתרצים בגמ' התם דעיקר שבת. תנא חיובי ופטורי. הכא חיובי תני. ופטורי לא תני. והא דנקט הר"ב הכא תחלה העומד בפנים. ולעיל נקט תחלה העומד בחוץ. וכן לשון רש"י וכן מצינו במשנה א' ריש פ"ק דשבת. אבל בהפך דמעיקרא תנן בפנים קודם בחוץ והדר פתח לפרושי בחוץ דסיים ביה. ומדליכא קפידא. לא קפיד נמי רש"י וכן הר"ב והתחילו פעם בעומד בחוץ. ופעם בעומד בפנים:
מראות נגעים שנים. שנים גרסינן ולא שתים דמראה לשון זכר הוא. כדכתיב (שמות ג') את המראה הגדול הזה. ותנן נמי במס' נגעים [פרק קמא משנה ד'] מראות נגעים ר' דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים. תוס'. ויתכן לפי זה לגרוס שהם ולא שהן. אבל מראות לא קשיא דלגרוס מראים ואע"פ שכן נמצא בפירוש הרמב"ם במשנה ג' וד' פרק קמא דנגעים דמראה שם לזכר בסימן הנקבה:
שהן ארבעה. כתב הר"ב תולדה דשאת וכו' כדפי' בריש מסכת נגעים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) כר"ע מ"ה פ"ג. גמרא:
(ב) (על הברטנורא) שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו, כדמוכח לה בגמרא:
(ג) (על הברטנורא) ודקרי להו ידיעות, פירש הר"ב ברפ"ב:
(ד) (על הברטנורא) כר"י דסוף פ"ב. גמרא:
(ה) (על הברטנורא) עיין מ"ש ברפ"ק דשבת. והא דסתם תנא ב' שהן ד' בפנים כו' וב' בו' בחוץ ואלו הכא לא תני אלא ב' שהן ד', מתרצים בגמרא, התם דעיקר שבת תנא חיובי ופטורי, הכא חיובי תנא ופטורי לא תני. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בעה"י המציל את כל עמו ישראל מכל צרות רבות ורעות ונתן להם את חג המצות וגם את חג השבועות נתחיל מסכת שְׁבועות.
כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים וסידר אחר מכות שבועות מפני שבין סוף המסכת שעברה ותחלת זו המסכתא יש דמיונים בדיניהם ומשפטיהם והם דומין אלו לאלו כמו שנזכר בתלמוד והחבירוהו לענין ההוא מפני שהוא ג"כ ממעשה הדיינים שאין רשות לכוף על השבועה אלא לשופט ע"כ. ופי' הרב המקובל מורנו כמהר"ר חיים ויטל נ"ע משנה זו ע"ד הסוד כי משנה זו מדברת בסוד שם ההויה ע"ש בדרושים שלו סמוך לסופם שכתב שם שלפי אותו הסוד יתורצו כמה קושיות שיש במשנה ע"ש. כתבו תוס' ז"ל הא דלא פתח תנא כל כנויי שבועות כשבועות כדפתח בנדרים ובנזיר [עי' בתוי"ט] ונלע"ד דאילו התחיל התנא בפ' שבועת הדיינין לא הוה קשה לן בגמרא מידי דמכות ושבועות ודאי שייכן אהדדי ותלויות בדיינים וכאן בהאי סדרא דישועות שייכי אלא משום דהתחיל בשבועות בטוי מש"ה פריך בגמרא מכדי תנא ממכות קא סליק שתלוי בב"ד מ"ש דקתני ברישא שבועת בטוי דלא שייכא לדיינים כלל ושבקה לשבועת הדיינים בסיפא אע"ג דשייכא בדיינים ומשני וכו' עוד פרכינן בגמרא מ"ש הכא דתני להו לכולהו ומ"ש גבי יציאות השבת ומראות נגעים דלא תנו להו לכולהו ומשנינן שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבן ודמיין להדדי בקרבן עולה ויורד תני להו גבי הדדי ואיידי דתנא תרתי תנא כולהו ואיידי דידיעות הטומאה זוטרין מילייהו שני פרקים אלו הראשונים בלבד שרי ותני להו ברישא כלומר מתיר התנא עצמו מהם ונפטר מהם תחלה והדר תני שבועות דנפישא מילייהו והקשו תוס' דהעלמות הטומאה שתים שהן ד' הו"ל למיתני דהיא עיקר מילתא העלם טומאה דקדש ומקדש והעלם קדש ומקדש ותרצו דניחא ליה למנקט לשון ידיעה מטעמא דמפורש בפ' שני ידיעות קמייתא דליתנהו בכל התורה קא חשיב אי נמי לאידך לישנא דידיעות בתרייתא דמתיין לידי קרבן קחשיב ולהך לישנא הא דלא תנא נמי ידיעות השבת משום דניחא ליה למנקט יציאות דבמלאכות גופייהו איכא שתים שהן ד' אבל הכא לא מצי למנקט הטומאות שתים שהן ד' דליכא אלא תרתי טומאת קדש וטומאת מקדש ע"כ: [הגהה נלע"ד אני המלקט דאע"ג דידיעות הטומאה הוו תרי פרקי קמאי ושבועות שתים דבטוי לא הוו רק פרק אחד דהיינו פרק שלישי קרי להו לשבועות דנפישא מילייהו משום שבועות אחרינא דראוי לאסמוכינהו לכל מיני שבועות אהדדי וכן מצאתי אח"כ שכן כתבו תוס' ז"ל לקמן בגמרא וכתבו עוד וליכא למימר דמינה דסליק מפ' ברישא דהא ממראות נגעים סליק ע"כ]. ודברי רש"י ז"ל הביאם רעז"ל לקמן ר"פ שני. ועוד הקשו ז"ל דאמאי לא תני גבי מראות נגעים כולהו דהא דמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד ותרצו דליתיה בדלי דלית והקשו ז"ל דמ"מ ליתנייה יציאות השבת כיון דאיתי' בדלות ודמי טפי לשבועות ותרצו ז"ל דהני לכפר והני להכשיר ע"כ. ובגמרא פריך מתני' דקתני שתים שהן ד' מני לא ר' ישמעאל ולא ר"ע דאי ר' ישמעאל האמר אינו חייב אלא על העתיד לקמן ספ"ג ואי ר' עקיבא הא אמר על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש לקמן ס"פ שני ומסיק דרבי היא ובידיעות ס"ל כר' ישמעאל ובשבועות נסיב לה כר' עקיבא וליה לא ס"ל וה"ק שבועות לר' עקיבא שתים שהן ד'. ועוד מפ' רבא בגמרא דאפילו ידיעת בית רבו ס"ל לרבי דהוי ידיעה. וביד רפ"א דהלכות שבועות:
ידיעות: הטומאה עיין בפי' הרמב"ם ז"ל בר"פ שני שכתב שם אמנם היותם שתים לפי שהם כולם תלויות בטומאת מקדש ובטומאת קדשיו והיותם ד' ידיעות טומאת גופו תחלה לענין מקדש וידיעות המקדש תחלה וידיעות בשר קדש תחלה וידיעות טומאת גופו תחלה לענין בשר קדש ע"כ:
יציאות השבת: עיין במ"ש רפ"ק דשבת. בפי' רעז"ל ונטל החפץ ממקומו והוציאו לחוץ. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל ונלע"ד דר"ל והוציאו לחוץ בפשיטת ידו אע"פ שלא הוציא גופו לחוץ וכן משמע מן התוס' ז"ל ע"ש:
מראות: נגעים שנים שהם ארבעה לשון זכר כדכתבינן ברפ"ק דמסכת נגעים בס"ד:
תפארת ישראל
יכין
שבועות שתים: ר"ל ב' מיני שבועות כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או בלאו, דלהבא:
שהן ארבע: ר"ל ועוד מרבינין ב' אף שאין כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או לאו דלעבר, כגון שאכלתי או שלא אכלתי:
ידיעות הטומאה: באדם שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש:
שתים: ב' כתובים בפירוש. והן, שנעלם ממנו שנטמא, ואכל קודש או נכנס למקדש:
שהן ארבע: ר"ל עוד מרבינן ב' דלא כתיבי, דהיינו בשיודע היטב שנטמא, רק שנעלם ממנו שזה קודש או שזה מקדש, ואכל או נכנס:
יציאות השבת: הוצאה שמרשות היחיד לר"ה:
שתים: ב' כתיבי בפירוש. והן ההוצאה של העומד בחוץ או של העומד בפנים:
שהן ארבע: ר"ל עוד מרבינין ב' דלא כתיבי, דהיינו הכנסה של העומד בחוץ או של העומד בפנים. [ולא תני ב' שהן ד' בחוץ וב' שהן ד' בפנים, כדתני בריש שבת. מדאין כאן עיקר העניין לא חש תנא להאריך]:
מראות נגעים: שנחלט המצורע בהן לטומאה:
שנים: ב' כתיבי בפירוש, שאת ובהרת:
שהם ארבעה: עוד ב' לא כתיבי, ומרבינן להו. והן, התולדה דשאת והתולדה של בהרת. והשתא מפרש תנא תחילה ידיעות הטומאה דזוטרן מלייהו, והדר מפרש דיני שבועות דנפישין מילייהו. ויציאות ומראות מפרש כל חדא במסכת דלה, דרק אגב גררא דב' שהן ד' הוה נקט להו תנא הכא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת