משנה כתובות י ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק י · משנה ב | >>
מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשים כתובת אימן, ואין שם אלא שתי כתובות, חולקין בשווה.
היה שם מותר דינרב, אלו נוטלין כתובת אימן ואלו נוטלין כתובת אימן.
אם אמרו יתומים: אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר, כדי שיטלו כתובת אימן, אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵתוּ,
- וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא,
- וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן,
- וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת,
- חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
- הָיָה שָׁם מוֹתַר דִּינָר,
- אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן, וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן.
- אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים:
- אֲנַחְנוּ מַעֲלִין עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר,
- כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְּתֻבַּת אִמָּן,
- אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן,
- אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין:
מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומתו,
- ואחר כך - מת הוא,
- והיתומין - מבקשין כתובת אימן,
- אם אין שם,
- אלא כדי שתי כתובות - חולקין בשוה.
- היה שם יתר דינר -
- אלו נוטלין - כתובת אימן,
- ואלו נוטלין - כתובת אימן.
- אם אין שם,
- אם אמרו היתומים,
- הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - יתר דינר,
- כדי שיטלו כתובת אימן - אין שומעין להן,
- אלא שמין את הנכסים - בבית דין.
- הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - יתר דינר,
אמרו אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן - ויחלקו כולם הדינר או מה שיש להם בו יותר בשוה.
וראוי - הוא הדבר שעדיין לא הגיע לידו, אבל אפשר הוא וקרוב שיגיע לידו, כגון שהניח חובות או סחורות ביד הלווים או שהקנה ממון בעיר אחרת.
והלכה כרבי שמעון:
ויתומים מבקשים כתובת אמן - שכתובה של אחת מרובה משל חברתה, ואומרים בניה כתובת בנין דכרין ניטול, וכן אתם, והשאר נחלוק:
חולקים בשוה - כשאר כל הירושות, ואין נוטלים כתובת בנין דכרין:
אם אמרו יתומים - בני הכתובה הגדולה:
הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי שיהיה שם מותר דינר ויטלו כתובת אמן:
היה שם מותר. טעמא פירש הר"ב במשנה י' פרק ד':
דינר. בפרק דלקמן משנה ד' מצינו גם כן שיעור דינר ושם אכתוב בשם הרא"ש דלאו דוקא אבל הכא כתב בית יוסף בסימן קי"א וז"ל ומשמע בגמרא דמותר דינר דוקא בעינן אבל פחות מדינר לא הוי מותר ע"כ. ועיין משנה ב' פ"ו דערכין ומ"ש שם. גם במשנה ח' פרק ח' דפאה ומשנה ח' [צ"ל ה'] פ"ט דב"ב:
(ב) (על המשנה) דינר. משמע בגמרא דדוקא מותר דינר בעינן, אבל פחות מדינר לא הוי מותר:
מי שהיה: נשוי שתי נשים ומתו ביד פי"ט דהל' אישות סי' ב' ג' ה'. ובטור א"ה סי' קי"א:
ואם אמרו יתומים וכו': ירושלמי פ' שני דייני ובפ' מי שמת. ונלע"ד שאם אמרו יתומים הרי אנו מוותרין דינר מן העזבון של הנכסים כדי שתתקיים בו נחלה דאורייתא והשאר נטול אותו בעבור כתובת אמנו דלא מהני ונראה דכ"ש הוא. וברור הוא שצ"ל במשנה במקום מאן אמן וכן בפי' ר"ע ז"ל צריך להיות במקום דרכין דכרין:
יכין
ויתומים מבקשים כתובת אמן: מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח"כ יחלקו מותר הירושה בשוה:
ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה: ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א"צ מותר דינר, מדמתקיים בל"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי"א]:
היה שם מותר דינר: אבל פחות לא:
אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר: לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת