משנה כתובות י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק י · משנה א | >>
מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה.
נשא את הראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא, שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת,
- הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה,
- וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה.
- נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה, וּמֵת הוּא,
- שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה:
מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומת,
- הראשונה - קודמת לשניה,
- ויורשי ראשונה - קודמין ליורשי שניה.
- נשא את הראשונה - ומתה,
- נשא את השניה - ומת הוא,
- השניה, ויורשיה - קודמין ליורשי הראשונה.
- נשא את השניה - ומת הוא,
כשנשבעה האלמנה שבועת התורה, כמו שנשבעת כל אלמנה מיד שתזכה בכתובתה כמו שיתבאר לפנים, ואם אחר כך מתה אז יתבעו יורשיה כתובתה, אבל אם מתה קודם השבועה הפסידה כתובתה כולה, לפי שהעיקר אצלנו אין אדם מוריש שבועה.
ואמרו שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה - רוצה לומר לירושת בנין דכרין, שיורשי שנייה יורשין כתובת אמן, ואחר כן ירשו יורשי ראשונה כתובת אמן אם נשאר להם שום דבר. ואמנם דין זה כשמתה האחת בחייו והשניה אחר מותו, אבל כשמתו שתיהן בחייו אין דין לכתובת בנין דכרין עד שיניח יותר על שתי כתובות דינר, כמו שיתבאר בזה הפרק (הלכה שאחר זה):
מי שהיה - יורשי הראשונה קודמים ליורשי השניה. אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:
שניה ויורשיה קודמים - שהיא בעלת חוב, ויורשי ראשונה באים לירש מאביהן כתובת בנין דכרין, דהא אינון ירתון תנן, לפיכך פורעין את החוב תחלה ומה שנשאר יירשו א. ודוקא כשנשבעה השניה על כתובתה אז היא או יורשיה נוטלים כתובתה. אבל אם מתה היא לאחר שמת בעלה ולא נשבעה על כתובתה, אין יורשיה נוטלים כלום מכתובתה, דקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו, כלומר ממון שאין אדם זוכה בו אלא בשבועה ומת קודם שנשבע. אותו ממון אין אדם מורישו לבניו:
שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה. פירש הר"ב דיורשי ראשונה באים לירש כו' ומה שנשאר ירשו. וא"צ שיהא שם מותר דינר דתנן לקמן דמידי הוא טעמא להתקיים נחלה דאורייתא כמ"ש הר"ב בפרק ד' מ"י והכא בפרעון כתובת השניה מתקיים נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסים לפני יורשים וכשיוצא שט"ח על אביהן אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובות אביהם והיא היא ירושתן. גמרא. ומ"ש הר"ב דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו. עיין בפירושו משנה ז' פ"ז דשבועות ומ"ש שם:
(א) (על הברטנורא) ואין צריך שיהא שם מותר דינר דתנן לקמן, דמידי הוא טעמא להתקיים נחלה דאורייתא, והכא בפרעון כתובת השניה מתקיים נדזלה דאורייתא, שכשמת נפלו נכסים לפני יורשים וכשיוצא שטר חוב על אביהן אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובות אביהם והיא היא ירושתן. גמרא:
מי שהיה נשוי וכו': נלע"ד דאגב דתנא במתני' דבסוף פירקין דלעיל דין שתי כתובות מאשה אחת תנא השתא דין שתי כתובות משתי נשים. אבל היותר נכון בעיני דמשום דבפ' נערה שנתפתתה תנא נשאת יתר עליו שאוכל פירות בחייה ותנא בפ' האשה שנפלו ובפ' הכותב סעיפי דיני פירות נכסי מלוג וכל מה שנמשך אחריהם כמו שנכתב לעיל כל דבר במקומו כפי מה שנראה לע"ד ותנא נמי התם בפ' נערה דין דכל נכסיו אחראין לכתובתה ופירשו התנא לעיל ס"פ האשה שנפלו קתני השתא הני פירקי דמי שהיה נשוי ודאלמנה נזונת והנושא את האשה דמיירי נמי במזונות הבנות שכולן הן ביאור למאי דתנא התם בפ' נערה דין בנין דכרין ודין בנין נוקבן ודין את תהא יתבא בביתי כך נלע"ד. וביד רפי"ז דהלכות אישות ובפי"ט סי' ח'. ובטור א"ה סימן צ"ו:
הראשונה קודמת לשניה: בגמרא דייקינן מינה מדקתני הראשונה קודמת לשניה ולא קתני הראשונה יש לה והשנייה אין לה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ודחי לעולם אימא לך מה שגבה לא גבה ומאי קודמת לגמרי קתני כלומר שאין לשניה כלום וכדתנן נמי ר"פ יש נוחלין בן קודם לבת דעל כרחך התם לגמרי הוא איכא דאמרי מדלא קתני אם קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה מפקינן מינה ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה לעולם אימא לך מה שגבה גבה אלא איידי דתנא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה דהתם לא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אשתעבוד לשטר דב"ח תנא נמי רישא לישנא דלכתחלה קודמת ולא תנא אם קדמה ותפסה אין מוציאין מידה: ועיין בתוס' שפלפלו אי מתני' מיירי במקרקעי או במטלטלי וכר' מאיר דאית ליה דמטלטלי משתעבדי לכתובה או כר' טרפון דאמר בפירקין דלעיל מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אימר ינתנו לכושל שבהן ואיירי מתני' במטלטלי ע"ש. וגרסינן בירושלמי מתני' לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות. ובגמרא ש"מ ממתני' תלת חדא דאם מתה אחת בחיי בעלה ואחת אחר מותו יש לבני הראשונה כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כי תקון רבנן כתובת בנין דכרין ה"מ היכא דמתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין שהיא ירושת אביהן ולא אתו לאנצויי אבל אחת בחייו ואחת במותו דיורשי השניה באין טם כתובת אמן בתורת חוב מחמת אמן ולא מאביהן באת להן ובני הראשונה באין ליטול חלק מכח ירושה דהא ירתון תנן אימא לא יטלו דלא ליתו לאנצויי קמ"ל מתני' דיטלו ולא חיישינן לאנצויי שיאמרו בני השנייה לבני הראשונה לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו אם נטלנו אנחנו כתובת אמנו לא מאבינו ירשנו אלא מאמנו אבל אתם שמתה אמכם בחיי אבינו למה תטלו כתובת אמכם יתר על החלוקה הא לא אמרינן. ממאי דקתני שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי מדקתני לשון קודמין דה"ל למימר שניה ויורשיה נוטלין ולא יורשי הראשונה ואע"ג דתנן בן קודם לבת הכא דאיכא למיטעי ה"ל למידק וש"מ כתובה נעשית מותר לחברתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר דאע"ג דלא הוה קאי אלא אדיוקא דהא איכא שקלי שפיר ה"ל למיתני וטעמ' דנעשית מותר לחברתה דכיון דשניה גובה בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסיו לפני יורשיו וכשיצא שטר חוב על אביהם אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חוב והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית מותר וגובין יורשי ראשונה כתובת בנין דכרין ומסיק רב יוסף בגמ' דאחת בחייו ואחת במותו פלוגתא דבן ננס ור' עקיבא בברייתא היא דלר' עקיבא אפילו הוה מותר דינר לא שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן כתובת בנין דכרין וכ"ש כי ליכא מותר דינר. וש"מ נמי דכתיבת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפא ממשעבדי ליתו בני ראשונה וליטרפינהו לבני שניה שהיא בעלת חוב ודחי רב אשי להני תרי ש"מ קמאי אבל במסקנא אמר מר זוטרא הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין וכתובה נעשית מותר לחברתה וכתב הרא"ש ז"ל וה"מ אחת בחייו ואחת במותו אבל מתו שתיהן בחייו עד שיהא שם יותר על שתי כתובות דינר דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואח"כ מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא שיעור שתי כתובות חולקין בשוה היה שם יתר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן וכו' ע"כ. והוא ג"כ לשון הרי"ף ז"ל ואפשר שלכן סמך התנא מיד ההיא מתני' לזו לומר לך דדוקא הכא בהאי מתני' דאחת בחייו ואחת במותו לא בעינן מותר דינר. ומתני' דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא אה"נ דה"מ למיתני נשא שתי נשים ומתה אחת בחייו ואחת אחרי מותו שניה ויורשיה קודמין וכו' אלא דאורחא דמילתא נקט:
שנייה ויורשיה וכו': תוס' ר"פ אע"פ יישבו מתני' בדוחק לבני מתא מחסיא דאמרי יסבון תנן. ובגמ' ס"פ כל הנשבעין:
יכין
הראשונה קודמת לשניה: בגביית כתובתה:
קודמים ליורשי שניה: בגביית כתובת אמן, כשמתו נשיו אחריו אחר שנשבעו, דבלא נשבעו אין אדם מוריש מעות שאינו גובה רק בשבועה, והיו חולקין בשוה [והא דלא כלל להו, ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה ויורשיה, כדכלל להו בסיפא. נ"ל משום דברישא לא הזכיר תנא מתי מתו הנשים, להכי נקט פרטי פרטי דדוקא בקדמה ראשונה לשנייה בגבייתה דהיינו כשחיו הן כשמת, אז קודמין יורשי ראשונה ליורשי שנייה. אבל בלא קדמה ראשונה גופה לשנייה בזכות גביתה תחילה. דהיינו שמתו שניהן בחייו, אז אין יורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה, דאינון ירתון תנן, ואין דין קדימה ביורשים. משא"כ בסיפא, דמוכח מנה דשניה קיימת כשמת הוא, מצי למכלל לשנייה ויורשיה כי הדדי. או נ"ל דמדלא הזכיר תנא כלל מהשבועה שצריכה לישבע, ש"מ דמיירי שמחל להן הבעל שבועה שחייבת ליורשין [כפ"ט מ"ה], ואף שעכ"פ צריכה ראשונה לשבע לשנייה, רגילה שנייה למחול השבועה להראשונה כדי שלא תאמר לה ראשונה השבע את. ואקח אני המותר בלי שבועה, להכי לפעמים ניחא לה לשניה להפסיד קצת מכתובתה וליטול בלי שבועה, משתשבע ותטול הכל. ולפיכך לא מצי תנא למכלל ברישא ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה, דסד"א דיורשי ראשונה קודמין לשנייה בכל גווני אף שלא נשבעה אמן, ועל כרחך שמחלה שנייה לבני ראשונה השבועה שנתחייבה אמן, והא ליתא דאטו בשופטני עסקינן שתמחול השבועה, הרי ע"י שנתחייבה ראשונה שבועה יפסידו יורשיה הכל, דאין אדם מוריש וכו' כלעיל א', ועי"ז תגבה היא בלא שבועה, דנגד יורשים הרי כבר פטרה בעלה. והיה צריך התנא להאריך דמיירי במחלה שנייה לראשונה בעודה בחיים, להכי ניחא ליה לתנא טפי למנקט בקיצור, נשי לחודא, ויורשים לחודא. משא"כ בסיפא, בני ראשונה רק יורשין הן, דאינן ירתון תנן, ואפילו לא נשבעה שנייה אינן יכולין בני ראשונה לומר לה השבע לנו דכבר פטרה בעלה מהן]:
שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה: דשנייה בעלת חוב, וראשונים בכתובת בנין דכרין שלהן, רק יורשים הן, לפיכך חוב קודם לירושה. ודוקא בנשבעה שנייה קודם שמתה, דאם לא כן, גובין בני ראשונה כתובת אמן, ובני שנייה הפסידו כסי' ב':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת