משנה כלים כז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כז · משנה ד | >>
המקצע מכולם טפח על טפח, טמא.
משולי הקופה טפח על טפח, טמא.
מצדדי הקופה, רבי שמעון מטהר.
וחכמים אומרים, המקצע טפח על טפח בכל מקום טמא.
הַמְּקַצֵּעַ מִכֻּלָם טֶפַח עַל טֶפַח,
- טָמֵא.
- מִשּׁוּלֵי הַקְּפָה טֶפַח עַל טֶפַח,
- טָמֵא.
- מִצְדָדֵי הַקֻּפָּה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַמְּקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, טָמֵא:
המקצע -
- מכולן טפח על טפח - טמא.
- משולי הקופה טפח על טפח - טמא.
- מצדדי הקופה - רבי שמעון מטהר.
- וחכמים אומרין: המקצע טפח על טפח מכל מקום - טמא.
אמר בזאת ההלכה אשר קדם זכרה מהשיעורים, שהבגד שלשה על שלשה והשק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה והמפץ ששה על ששה, אמנם זהו כאשר יזדמן שתהיה חתיכה מאחד מאלו ארבעה מינים על אחד מאלו השיעורים הנזכרים, ואם היה פחות מאלו השיעורים אז לא תטמא במדרס.
אולם אם לקח האדם בגד מהבגדים או עור או שק או מפץ, וחתך ממנו טפח במקצוע ושווי על המידה, והוא עניין מקצע, הנה זה הטפח יטמא ואפילו במושב לפי שנחתך ממנו באומדנא והוא חשוב אצלו. ואמרו בתלמוד מעילה במאמר על זאת ההלכה "אמרו קצע מכולן ועשה מהן בגד, למשכב שלשה, למושב טפח".
הנה כבר התבאר לך שאמרו בכאן טפח על טפח שהוא טמא זהו במושב הזב ולא במשכבו, לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו ואי אפשר לישכב עליו. [ובתחילת קמא ירושלמי אמרו "מושב בטפח יטמא, משכב בארבעה טפחים יטמא", כלומר אם היה שק.]
והלכה כחכמים:
המקצע מכולן. מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא במושב כדמפרש בשלהי פ"ק דסוכה (דף יז:) הואיל וראויין ליטלן על גבי חמור. ובמעילה בשלהי קדשי מזבח (דף יח.) תנא קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח לאחיזה כל שהוא כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב שיעור הטלאים בשלשה טפחים דומיא דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי למושב כגון למרדעת של חמור כדמוכח פ"ק דסוכה (דף יז:). ובענין אחר יש ליישבה וכן הוא בתוספ' [ב"ב פ"ב] המקצע למשכב אין פחות מג' ולמושב טפח ולמעמד כל שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה דמעילה והתם קאמר מאי לאחיזה אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי שכן עומד לטולא במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופי' בערוך ראוי אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכל דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבעו ומחליק את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט ואותו שכורך באצבעו קרוי טולא. וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין (עצים) תאנים ומולחין אותן כורכים משהו על אצבעם שלא ידבק בשומן התאנים:
מ"מ. אפילו מן הצדדין ור' שמעון סבר דשני צדדין לא חזי למושב:
מכולם - מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא מושב ח. דהני שיעורי דתנן לעיל, הבגד שלשה על שלשה למדרס והשק ארבעה על ארבעה וכו', לא הוי אלא בחתיכת בגד או שק או עור או מפץ שלא חתכה ותקנה לישיבה, אבל המקצע דהיינו המחתך והמתקן מאחד מכולן טפח על טפח כדי לישב עליו, טמא מושב, שכן לפעמים מקציעין ועושים טלאי מאחד מהן למרדעת של חמור ויושבים עליו, ולא הוי אלא טפח על טפח ט:
מכל מקום - ואפילו מן הצדדים. ור' שמעון סבר דמן הצדדים לא חזי למושב. ואין הלכה כר' שמעון:
המקצע מכולם טפח על טפח טמא. ל' הר"ב ראוי לטמא מושב כלומר ולא במשכב וכ"כ הרמב"ם ומסיים לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו. וא"א לשכב עליו. [*ועיין מ"ש בפ"ק מ"ג בפ' דלקמן מ"ט]:
טפח על טפח. פי' הר"ב שכן לפעמים מקציעים כו' ולא הוי אלא טפח על טפח. כנגד בית מושב האדם. רש"י פ"ק דסוכה שם:
(ח) (על הברטנורא) כלומר, ולא למשכב. לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו, וא"א לשכב עליו. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) כנגד בית מושב האדם. רש"י:
המקצע מכולם וכו': וכתבו תוס' ז"ל שם בשבת דדוקא אם ייחדן לכך ועשה מהן טלאי הוא דטמא בטפח על טפח דמלת הואיל וראוי לטלות ע"ג חמור דקאמר בגמ' דסוכה לאו דוקא:
בפי' ר"ע ז"ל. והמתקן מאחד מכילן טפח על טפח כדי לישב עליו טמא מושב ע"כ. אמר המלקט אבל אינו מטמא משום משכב אא"כ קיצע שלשה ולאחיזה כל שהוא [וע' בכ"מ שכ' לדעת הר"מ דהאי כ"ש אינו אלא בערך שאר השיעורים אבל צריך שלא יהא פחות מג' אצבעות ע"כ]:
וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח מכל מקום טמא: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
יכין
המקצע מכולם טפח על טפח: ר"ל שחתך ותיקן מא' מכל המינין הנ"ל טע"ט בכונה שיהיה למושב מק"ט מושב. וה"ה בהתכוון למשכב וחתכו בכונה ברוחב געג"ט. דבפחות מזה לא חזי למשכב [מעילה י"ח א]. והא דתני לעיל בכל מין שיעור אחר למדרס. היינו בשנקרע המטלית מעצמו מחתיכה גדולה שלא בכונה. ולא עשה בו מעשה רק התכיון שיהי' לישיבה:
מצדדי הקופה ר"ש מטהר: דס"ל דצדדי הקופה לא חזי למושב. מדהן עגולים ככל דפנות כלים. ולהכי טע"ט מהצדדים לא חזו לישיבה. ונ"ל דדוקא בטפח פליג. הא בגדול מזה אף שהוא עגול חזי לישיבה דלא גרע מתריס הכפוף דמטמא מדרס. ולא פליג [כלעיל רפכ"ד]. ועוד נ"ל דמדנקט דפנות קופה דוקא. משמע דוקא קופה שהיא מעץ וקשה אבל כלי הנעשה מדבר רך. אף שדפנותיו עגולים. ע"י ישיבתו נפשט עגלילותו ומודה ר"ש דסגי בטפח למושב:
וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח בכל מקום: אפי' מצדדים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת