משנה חלה ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה ד | >>
העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה, פטורים מן החלה עד שישוכו.
רבי אליעזר אומר: אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן ד לחלה.
הָעוֹשֶה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָּזֶה,
- פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה,
- עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל,
- הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה:
העושה עיסתו קביים,
- ונגעו זה בזה -
- פטורין מן החלה - עד שישוכו.
- רבי אליעזר אומר:
- אף הרודה, ונותן לסל -
- הסל - מצרפן לחלה.
- אף הרודה, ונותן לסל -
קבים הנזכרים בכאן בזו ההלכה, (יש) [אין] בהם שיעור חלה, ועוד נדבר על זה בזה הפרק.
ואמר ונגעו זה בזה - רוצה לומר בעת האפיה שנגעו קצת ככרות לקצתם, שאין חייבות בחלה עד שידבקו קצתם בקצתם דיבוק יפה.
ורבי אליעזר אומר, שאם לש בדרך הדמיון מאה כעכין אחת אחת ואפה אותם, והוציאם כולן מן התנור אחת אחת, ונתקבצו כולן בסל אחד, אף על פי שאין נוגעות זו בזו חייב להוציא מהן החלה אחר האפיה. וכן ביארו בתלמוד ואמרו ש"אפילו כעכין שאין נושכות זו עם זו, הסל מצרפן לחלה".
והלכה כרבי אליעזר:
העושה עיסתו קבים. [כל] קב בפני עצמו ושיעור חלה חמש רבעים:
עד שישוכו. שדבוקות זו בזו דאם בא להפרידן נתלש מזו לזו כדתניא בתוספתא דטהרות (פ"א) איזהו הנשוך התולש ממנו משהו:
אף הרודה ונותן לסל. בפ"ק דנדה (דף ח.) פסק הלכה כרבי אליעזר ומדתני אף משמע דרבי אליעזר לא בעי נשיכה ותימה דאמרי' בפ' אלו עוברין (דף מח:) אהא דרבי אליעזר לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו בזו אבל כעבין לא ואי לא הוה גרסינן אף במילתיה דרבי אליעזר ניחא דבעי רבי אליעזר תרתי צירוף סל עם נשיכה ואי גרסינן אף יש לפרש דתנא קמא בעי נשיכה בעודו עיסה לפי שראויה להתחבר ולעשות ככר אחד אבל עשה ב' ככרות ונתנן בסל או בתנור אי נשכו זו בזו לא סגי בהכי לתנא קמא ולרבי אליעזר מהני ופליגא בירושלמי (שם) אית תנאי תני הסל מצרפן ואין התנור מצרף ואית תנאי תני תנור מצרף ואין הסל מצרף והיינו פלוגתא דר"א ור' יהושע דפרק אלו עוברין ומסיק נשכו כאן וכאן מצרף לא נשכו כאן וכאן אינו מצרף מתני' כגון אילו ריפתא דבבל והיינו ככרות של בע"ה ומסיק בפרק אלו עוברין אפי' כעבין ונראה אע"ג דמהני סל לצירוף להתחייב בחלה היכא דלש פחות משיעור מ"מ לענין מוקף לא מהני צירוף סל דהא ר' אליעזר הוא דאמר בסוף פירקי' ומייתי לה בפרק כשם ניטלת מן הטהור על הטמא דנוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף ולמה דוחק לעשות כן יניח אותו כדי חלה בכלי שהעיסה בתוכו ולא יגע אלא ודאי בהכי לא חשיב מוקף אף על פי שמצרף להתחייב ועוד יש לפרש דאפי' להתחייב לא מצרף אלא אם כן נגע ולא אתא ר' אליעזר אלא לאפוקי דלא בעינן נשיכה ומיהו לא יתכן מדקתני סל מצרפן ולא קתני מחברן כדדייקינן בהקומץ רבה (דף כד.) גבי עשרון שחלקו והניחו בביסא ולמאן דאמר לא שנו אלא ככרות של בעל הבית שנושכות זו בזו קשה קצת ושמא לא היה מדקדק בין מצרפן למחברן כבני ר' חייא דמנחות והא דתנן לקמן בפ' בתרא (מ"א) שתי נשים שעשו קבים ונגעו זה בזה אפי' הן ממין אחד פטורין ובזמן שהן של אשה א' מין במינו חייב אותה נגיעה היינו נשיכה למאן דאית ליה או צירוף ס' למאן דאית ליה ועוד יש לפרש דאפילו תמצא לומר דלענין מוקף מועיל צירוף סל בלא נגיעה לא היה יכול לעשות כן במתניתין דטמאה וטהורה מקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף [כדאיתא בירושלמי (הלכה ג) דפרקין דבר שהוא מקפיד על תערובתן אין הסל מצרפו] עיסה טהורה ועיסה טמאה עשו אותה כדבר שהוא מקפיד על תערובתן בעיסה תחלה אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל הטבל ובדבר שאין מקפיד על תערובתו אפילו כלי לא בעינן כדפרשי' בפ"ג דמעשר שני ולא הזכיר כאן צירוף כלי אלא לאשמעי' דאפי' כלי אין מועיל בדבר שמקפיד על תערובתו:
קבים - קב קב בפני עצמו:
ונגעו זה בזה - אין הנגיעה מצרפתן להתחייב בחלה:
עד שישוכו - שיתדבקו זה בזה כל כך שאם בא להפרידם נתלש מזו לזו:
אף הרודה ונותן לסל - הרודה חלות מן התנור לאחר שנאפו ונותנם בסל:
הסל מצרפן לחלה - ואף על פי שאין נושכות. והלכה כרבי אליעזר. והא דמצרכי רבנן נשיכה ור' אליעזר נגיעה, הני מילי לצרף שני עיסות יחד שאין בכל אחת כשיעור, אבל לענין לתרום [מן] המוקף אף נגיעה לא בעי, רק שיהיו סמוכים זה לזה. ובשלהי פרקין דאמר רבי אליעזר נותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, אלמא בעינן נגיעה לענין מוקף, טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף:
עד שישוכו. עיין רפ"ד:
[אף הרודה וכו'. לדברי התוספות דפרק אלו עוברין ד' מח: גרסי' הרודה נותן לסל והסל וכו']:
הסל מצרפן. [טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי"ף בפרק אלו עוברין דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר"ן אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו על ידי צירוף סל]. ומ"ש הר"ב דלר' אליעזר בעי נגיעה נמי. כן כתב סמ"ג עשין סימן קמ"א. [והא דכחב הר"ב הלכה כר"א גמרא פ"ג דפסחים דף מח]:
(ד) (על המשנה) טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי"ף בפרק א"ע דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר"נ אלמא דזמנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו ע"י צירוף סל:
העושה עיסתו קבים: פי' הרמב"ם ז"ל קבים הנזכרים בכאן בזאת ההלכה יש בהן שיעור חלה והוא חמשת רבעים הנזכרים בסמוך וחמשת רבעים הם יותר מקבין הנזכרים במשנת יעשנה קבין שאין כל הקבין הנזכרים במסכתא זו שוין והקבין הנזכרים במסכתא זו אינם קבין הנזכרים שיעורם במסכתות אחרות והאריך ע"ז ע"ש:
קבים: פי' קב קב בפני עצמו וקבים ביו"ד אחת גרסי' ואם יש ספרי' בשני יודי"ן מ"מ הבי"ת גרסתה בנקודת חיר"ק וכן ג"כ יו"ד שני' וכך צריך לגרוס קביים אבל מתוך מה שכתבתי מפי' הרמב"ם ז"ל מוכח דגרסי' קבין ביו"ד אחת וכן עיקר:
ר' אליעור אומר אף הרודה וכו': בנדה דף ח' קא מני ואזיל דוכתי דהלכתא כותי' דר' אליעזר חדא הא ואידך בפי"ג דמסכת יבמות דתנן ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו מלבד ד' מקומות בסדר טהרות דהלכתא כותי' כדכתבינן בפ"ק דנדה:
בפי' ר"ע ז"ל ואע"פ שאינן נושכות והלכה כר' אליעזר. כתב ה"ר יהוסף ז"ל בירושלמי לא פירש כן וע"ש דאיתא התם ר' יונה וכו' והן שנשכו ואי אפשר לפרשו אלא אמילתי' דר' אליעזר וע"ש עכ"ל ז"ל. עוד כתב בירוש' פירש דגם ר"א סובר דצריך נשיכה ואינו חולק אלא דר"א סובר שהרודה אחר שקרם בתנור ונותן לסל ונשכו זה בזה חייב וחכמים פוטרין בזה כיון שכבר קרם בתנור אע"פ שעדיין לא נאפה כל צרכו ע"כ. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל עד שישוכו שדבוקות זו בזו שאם בא להפרידן נתלש קצת מן העיסה זו בזו כדתניא בתוספתא דטהרות איזהו הנושך התולש ממנו משהו. הרודה הנוסח מן החנור לאחר אפייתו קרוי רודה לשון תלישת דבוק וכן רדה הדבש. ה"ג ר' אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה והכי איתא בפ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ח) ובגמ' ירושלמית דס"ל לר' אליעזר דבעינן תרתי שישוכו ויתנם לסל ע"כ. וז"ל ה"ר שמשון ז"ל ואי לא הוה גרסי' אף במלתי' דר' אליעזר ניחא דבעי ר' אליעזר תרתי צרוף סל עם נשיכה ואי גרסי' אף יש לפרש דת"ק בעי נשיכה בעודו עיסה לפי שראויין להתחבר וליעשות ככר אחד אבל עשה שתי ככרות ונתנן בסל או בתנור אפי' נשכו זו בזו לא סגי בהכי לת"ק ולר' אליעזר מהני ע"כ וכתבו תוס' ז"ל בפ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ו) נראה לר"י דלר' אליעזר עם נתינה לסל בעינן נמי נגיעה בהדי הדדי משום נטילת חלה מן המוקף וכדאמר ר' אליעזר גופי' פ' כשם שתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף מדלא שרי ע"י צרוף סל משמע דבעי נמי נגיעה ע"כ וכן בסמ"ג עשין סי' קמ"א וכמו שפירש ר"ע ז"ל וכן נראה שפי' ג"כ הר"ש ז"ל. כתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סי' תתל"ד סבורני שהי' בכתבך שתמהת על שהייתי מצרף כל העיסות אחר אפייתן בפסח ונוטל א' לחלה על כולן וכתבת דר' אליעזר לא אמר הסל מצרפן אלא לחומרא בפחות מכשיעור לחייבו ע"י צרוף אבל לקולא לא. דע לך ידידי שבכל צרפת נוהגין כן וגם ספר התרומות פסק כן ע"כ. וכתב הרב בעל ספר החנוך ז"ל ושמעתי מפי מורי י"א דדוקא בשנתן הפת מן התנור לכלי שיש לו בית קבול דוקא אבל הניח אותו כשהוציאו מן התנור ע"ג לוח או על הקרקע ובכל מקום שאין לו תוך אע"פ שנתנו אח"כ בסל כבר נפטר מחלה וזהו שאמרו הרודה ונותן לסל דדוקא לסל בשעת רדיי' מן התנור ואין צריך לומר שהתנור אינו עושה צרוף לחלה ע"כ:
יכין
העושה עיסתו קבים: פחות פחות מכשיעור:
פטורים מן החלה עד שישוכו: שנתדבקו כל כך עד שכשיפרידן נשאר קצת מזו בזו. ודוקא במב"מ אבל בשא"מ לא מהני נשיכה [כפ"א סי' ד']:
רבי אליעזר אומר אף הרודה: לשון מרדה שיבער בל"א ר"ל שהוציא הלחמים מהתנור:
הסל מצרפן לחלה: וקיי"ל כר"א. מיהו תוך כלי בעינן ולא טבלה שאין לה לזביז מיהו כריכ' במפה מהני ככלי [ש"ך שם שכ"ה סק"ה]. ודוקא לצרפן לכשיעור אבל לתרום ממוקף אפי' נגיעה לא צריך רק שיהיו סמוכים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת