משנה חלה ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפריש חלתו קמח, אינה חלה, וגזל ביד כהן.

העיסה עצמה, חייבת בחלה. והקמח, אם יש בו כשיעור, חייבת בחלה, ואסורה לזרים, דברי רבי יהושע.

אמרו לו: מעשה וקפשה זקן זר.

אמר להם: אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחריםו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן.

הָעִסָּה עַצְמָהּ, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.
וְהַקֶּמַח, אִם יֶשׁ בּוֹ כַּשִּׁעוּר,
חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,
וַאֲסוּרָה לַזָּרִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
אָמְרוּ לוֹ:
מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר.
אָמַר לָהֶם:
אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ, וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים:

נוסח הרמב"ם

המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כוהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בו כשעור חייב בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים.

פירוש הרמב"ם

העיסה עצמה חייבת בחלה. ענינו שאם לש מה שנשאר מן הקמח אחר שהוציא ממנה קמח ונתכוין להיות אותו הקמח חלה שאותה עיסה חייבת בחלה ואותו הקמח אם יש בו חמשת רבעים שהוא שיעור חלה כמו שיתבאר ולש אותו שהוא חייב גם כן בחלה ואותה חלה אסורה לזרים כדין כל חלה ולא נאמר זו העיסה אינה חייבת בחלה כיון שהקמח שלה לחלה היתה בו הכונה ולא יתקיים זה אלא כשהוציא החלה מן העיסה וכאילו אותה חלה הראשונה על כל הקמח הוציאה ר"ל על כל מה שנלוש ממנה ועל הקמח שהוציאו חלה:

אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. וקפשה כמו וכבשה וכן באה זאת המלה במקומות בענין אחר וענין אכילתו אותה ראיה שאינה בכלל חלה וכי זה הקמח שהוציאו חלה אינו חייב בחלה חיוב גמור לפי שאילו היה חייב כשאר העיסות לא היה ראוי לזר שיכבוש אותה חלה לעצמו:

אמר להן אף הוא קלקל לעצמו. שאכל אותה חלה לפי שחטא ותיקן לאחרים שהם חשבו שלא חייב אותו הקמח חלה ובאמת שהוא חייב והוא אמרם בגמרא קלקל לעצמו ואכלה ואיענש ותיקן לאחרים דאינון אוכלין ותולין ביה והלכה כר' יהושע:

פירוש רבינו שמשון

אינה חלה. דראשית עריסותיכם כתיב ואף על פי שתרומה ומעשר קדשי בשיבולין התם רבי קרא כדפרשי' בסוף פ"ק דתרומות (מ"י):

וגזל ביד כהן. שלקחה מישראל שעל מנת כן נתנה ישראל שתהא עיסתו פטורה מן החלה והרי אינה פטורה ובפרק האיש מקדש (דף מו:) מייתי לה גבי פלוגתא דרב ושמואל במקדש אחותו:

העיסה עצמה. שעשה ישראל מן הקמח הנשאר ומקמח שבא ליד כהן בתורת חלה אם יש בו כשיעור ה' רבעים קמח כדתנן לקמן (מ"ו):

ואסורה לזרים. כל הקמח שבא ליד כהן חומרא בעלמא:

קפשה. חטפה ואכלה:

קלקל לעצמו. מפרש בירושלמי (שם) קלקל לעצמו דאכלה דאיענש ותיקן לאחרים דאינון אכלי ותלו ביה אית תנאי תנו תיקן לעצמו דמ"מ אכלה וקלקל לאחרים דאינון סברין שהיא פטורה והיא חייבת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינה חלה - דראשית עריסותיכם כתיב:

וגזל ביד כהן - וצריך להחזירה לבעלים, שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה ה:

העיסה עצמה - שהפריש חלתה קמח חייבת בחלה:

והקמח - שבא ליד כהן בתורת חלה:

אם יש בו כשעור - חמשת רבעים קמח, חייבת בחלה:

ואסורה לזרים - כל הקמח שבא ליד כהן, וחומרא בעלמא הוא, לפי שראו שבא ליד כהן שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:

וקפשה זקן זר - חטפה זקן זר ואכלה:

קלקל לעצמו - דאכלה ואיענש:

ותיקן לאחרים - שאחרים אוכלין ותולין בו, ומוצאים פתח להתיר, לפי שראוהו שאכל:

פירוש תוספות יום טוב

וגזל ביד כהן. פירש הר"ב שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה. הכי מסיק בפרק שני דקדושין דף מו. ופריך ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום מי לא תנן [בפרק ה דדמאי משנה י] משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום [דהוי מפטור על החיוב כי הכא] הא אוקימנא בתרי מני [בשני כלים חד נקוב וחד לא] צאית. בחד מנא לא צאית. כגון חלת קמח על קמח:

[אם יש בו כשיעור. פירש הר"ב ה' רבעים וכדתנן לקמן ועיין שם]:

וקפשה. פירש הרמב"ם כמו וכבשה וטעמו שאותיות גיכ"ק וכן בומ"ף מתחלפים במבטא:

ותיקן לאחרים. שהאחרים העושים כן על פי הוראתו הרי הם שוגגים ולא מזידין שזקן זה לא קטיל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן שם זקן בלשון הקודש [חכם] כמאמרם [קדושין לב:] בוהדרת פני זקן. ותדע דאי לאו הכי מאי מייתו אמרו לו ראיה ממי שאינו חכם וראוי להוראה. אלא שרבי יהושע הוא שאמר שבזה המעשה הוא שטעה אותו הזקן. ובטור יו"ד סי' שכ"ז פסק דלא כר' יהושע. והרמב"ם פוסק בפירושו כר' יהושע. אבל מפרש בענין אחר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) גמ' בפ"ב דקדושין דמ"ו. ופריך ותהוי תרומה ויחזור ויתרום. מי לא תנן (דמאי פ"ה מ"י) משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. ומשני הא אוקימנא בתרי מני (חד נקוב וחד לא) צאית בחד מנא לא צאית כגון חלת קמח על קמח:

(ו) (על המשנה) ותיקן לאחרים. שהאחרים העושין כן ע"פ הוראתו הרי הם שוגגין ולא מזידין שזקן זה לא קטל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן זקן בלשון הקודש חכם כמאמרם בוהדרת פני זקן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המפריש חלתו קמח אינה חלה:    דראשית עריסותיכם כתיב ואע"ג דתרומה ומעשר קדשי בשבולין אע"ג דלא אתי לידי מירוח שאני התם דרבי קרא [הגהה וז"ל תוספות רי"ד שם פ"ק דקדושין המפריש חלתו קמח אינה חלה ואי קשיא מ"ש חלה דכתיב עריסותיכם וקמח עדיין לא הוטבל והא גבי מעשר נמי כתיב מעשר דגנך וקודם דאידגן לא הוטבל שהרי מותר לאכול עראי עד שימרח ואם הקדימו בשבלים אמאי חייל עלייהו שם מעשר דרחמנא אמר דגנך והאי עדיין לא אידגן ויש לתרץ דכתיב קרא אחרינא עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואע"ג דלא אידגן איקרי תבואה וזרע ומש"ה הוי מעשר אבל גבי חלה לא כתיב כי אם עריסותיכם ע"כ:]:

וְגָזַל ביד כהן:    ואם קדש בה אשה אינה מקודשת דישראל לא נתנה לו אלא ע"ד שתהא עיסתו פטורה מן החלה והרי אינה פטורה:

והעיסה עצמה:    כלומר שעשה הישראל עיסה מן הקמח הנשאר:

זקן זר:    פי' חכם שתולין לסמוך עליו:

אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים:    ירושלמי אית תנו תיקן לעצמו וקלקל לאחרים תקן לעצמו דמ"מ אכלה וקלקל לאחרים דאינון סברין שהיא פטורה והיא חייבת:

ואסורה לזרים:    הרמב"ם ז"ל פי' דאחלה עצמה קאי ולא אכל הקמח כמו שפירשו הר"ש והרא"ש ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל כך מצאתי בכל הספרים דגרסי ואסורה והפי' ר"ל אותה החלה שהפריש קמח אסורה כולה לזרים אע"פ שאינה חלה ע"כ. וכתב ה"ר אליעזר ממיץ והביאו סמ"ג והטור בשמו דדוקא באומר שיחול עלי' חלה בעודה קמח הוא דאינה חלה אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עלי' שם חלה דבריו קיימין ע"כ. וברמב"ם רפ"ח דהל' בכורים נראה שפסק דלא כר' יהושע הפך ממה שפסק בפירוש המשנה:


פירושים נוספים