משנה חלה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה ובמעשרות יצאו מיכן לשם רבי אליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר.

(ב) עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית אמר רבי יהודה אימתיי בזמן שהספינה גוששת עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות.

(ג) האישה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכלה לכסות את עצמה אבל לא האיש מי שאינו יכל לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קביים ואל יעשנה בטומאה רבי עקיבה אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קביים שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה לשם ולזו קורא חלה לשם אבל קביים אין בהן חלק לשם.

(ד) העושה עיסתו קביים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שיישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה.

(ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כוהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בו כשעור חייב בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים.

(ו) חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן ומורסנן חמשת רבעים חייבין ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין.

(ז) שעור חלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו ועיסה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה נחתום שהוא עושה למכור בשוק וכן האישה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמונה נטמאה עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמונה נטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר.

(ח) רבי אליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין.

הדף הראשי של משנה חלה ב