תוספות יום טוב על חלה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על חלה · ב · >>


משנה ב[עריכה]

בספינה. פי' הר"ב בספינה נקובה איירי. ועמ"ש במ"ב פ"ק דערלה:

אמר רבי יהודה אימתי וכו'. כתב הרמב"ם וכבר בארנו כי בכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי שהוא מבאר למי שקדם לו ואינו חולק עליו. ע"כ. והר"ש כתב דבפ"ק דגיטין מוכח דפליגי. ועיין שם דף ז בתוספות שכתבו דההיא דמוכח מינה דרבי יהודה דאמר אימתי שבא לחלוק ברייתא היא ולא משנתינו:

משנה ג[עריכה]

מי שאינו יכול לעשות עסתו בטהרה. פירש הר"ב כגון שהוא טמא ואין שם מים וכו'. ופירש הר"ש בשם ירושלמי ברחוק ד' מילין. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכתב עוד דהיינו דוקא לפניו אבל [כן הוא בירושלמי] לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט. אבל בחיבורו אינו מחלק בין לפניו ולאחריו. וכן הוא לפירוש רש"י דהעור והרוטב בדף קכג:

ורבי עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. עיין בפירוש משנה ה פרק ד:

[אבל קביים אין להם חלק בשם. לשון הר"ב ולא יהיה בה חלק לשם. וכן פירש הר"ש ואין לשמים חלק בה. ומסיים בה ואית ספרים דגרסי' לזו קורא חלה לשם. ולזו קורא חלה לשם. אבל קבים אין בה חלק לשם ע"כ]:

משנה ד[עריכה]

עד שישוכו. עיין רפ"ד:

[אף הרודה וכו'. לדברי התוספות דפרק אלו עוברין ד' מח: גרסי' הרודה נותן לסל והסל וכו']:

הסל מצרפן. [טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי"ף בפרק אלו עוברין דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר"ן אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו על ידי צירוף סל]. ומ"ש הר"ב דלר' אליעזר בעי נגיעה נמי. כן כתב סמ"ג עשין סימן קמ"א. [והא דכחב הר"ב הלכה כר"א גמרא פ"ג דפסחים דף מח]:

משנה ה[עריכה]

וגזל ביד כהן. פירש הר"ב שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה. הכי מסיק בפרק שני דקדושין דף מו. ופריך ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום מי לא תנן [בפרק ה דדמאי משנה י] משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום [דהוי מפטור על החיוב כי הכא] הא אוקימנא בתרי מני [בשני כלים חד נקוב וחד לא] צאית. בחד מנא לא צאית. כגון חלת קמח על קמח:

[אם יש בו כשיעור. פירש הר"ב ה' רבעים וכדתנן לקמן ועיין שם]:

וקפשה. פירש הרמב"ם כמו וכבשה וטעמו שאותיות גיכ"ק וכן בומ"ף מתחלפים במבטא:

ותיקן לאחרים. שהאחרים העושים כן על פי הוראתו הרי הם שוגגים ולא מזידין שזקן זה לא קטיל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן שם זקן בלשון הקודש [חכם] כמאמרם [קדושין לב:] בוהדרת פני זקן. ותדע דאי לאו הכי מאי מייתו אמרו לו ראיה ממי שאינו חכם וראוי להוראה. אלא שרבי יהושע הוא שאמר שבזה המעשה הוא שטעה אותו הזקן. ובטור יו"ד סי' שכ"ז פסק דלא כר' יהושע. והרמב"ם פוסק בפירושו כר' יהושע. אבל מפרש בענין אחר:

משנה ו[עריכה]

[חמשה. רבעים. עיין מ"ש בפרק קמא משנה ד]:

וסובן ומורסנן. הר"ב מפרש כאן כפירושו בפרק אחד עשר דתרומות משנה ה ובפרק שביעי דשבת מפרש נמי כפירוש רש"י:

משנה ח[עריכה]

מעיסה שלא הורם חלתה. כדי להפריש מן החייב על החייב. הר"ש:

ונותן פחות מכביצה. פירש הר"ב דאינו מטמא. ופירש"י בסוטה דף ל' ) [דמתרווייהו] מפרשי. [ופירש הר"ב דאינו מטמא כלומר] אע"פ שהוא פחות מכביצה הרי הוא מקבל טומאה וכדתנן בריש פ"ב דטהרות. ושם אאריך בזה בס"ד. והרמב"ם כתב שנוטל מהטמאה. וכ"פ בחבורו פרק ז' מהלכות בכורים ופסק דאפילו כביצה שרי. וכדתני בברייתא בסוטה [שם] בסוף פרק כשם ויהיב טעמא כדפירש רש"י שם דהעיסה הראשונה לטומאה עושה לכביצה שני וקודם שקורא שם לחלה הויא עדיין כחולין ואין שני עושה שלישי בחולין ולכביצה עצמה רשאי לטמאה דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י. ועיין מ"ש בסוף [פרק ה] דמסכת שביעית [ובמשנה ב פ"ד דטבול יום]. ופסק בחבורו כר"א דלא כמ"ש בפירושו כחכמים. ועיין שם בכסף משנה. ומשנתינו דסברה דוקא פחות מכביצה כדפירש רש"י שם באידך טעמא דלמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת שם חלה. ותנא ברא לא חייש:

כדי שיטול מן המוקף. עיין בפירוש מ"ד: