משנה חלה ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה ח | >>
רבי אליעזר אומר: ניטלת מן הטהור על הטמא.
כיצד? עיסה טהורה ועיסה טמאה, נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ז ונותן פחות מכביצה באמצע, כדי שיטול מן המוקף.
וחכמים אוסרין.
משנה מנוקדת
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִטֶּלֶת מִן הְַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.
- כֵּיצַד?
- עִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה,
- נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ,
- וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּאֶמְצַע,
- כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל מִן הַמֻּקָּף.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
נוסח הרמב"ם
רבי אליעזר אומר:
- ניטלת מן הטהור - על הטמא.
- כיצד? -
- עיסה טהורה, ועיסה טמאה -
- נוטל כדי חלה - מעיסה שלא הורמה חלתה,
- ונותן לתוך פחות מכביצה - באמצע,
- כדי שיטול - מן המוקף.
- עיסה טהורה, ועיסה טמאה -
- וחכמים - אוסרין.
פירוש הרמב"ם
אמר רבי אליעזר, שנוטל אדם מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה, שיעור תרומה החייבת לעיסה טמאה ולעיסה טהורה, ואחר כך נוטל פחות מכביצה מעיסה טמאה ומחלקה, ונותן בצידה מצד אחד עיסה טהורה, ובצידה מצד שני עיסה טמאה, ויהיה אותו החלק שהוא פחות מכביצה באמצע. ואחר כך יניח השיעור שבו שיעור שתי חלות על אותו החלק הטמא שהוא פחות מכביצה, ומוציאו לשם חלה על שתי העיסות, ואז יהיה תורם מן המוקף, כיון שכל אותם השיעורים דבקים זה בצד זה. ותהיה החלה טהורה והעיסה טהורה גם כן עומדת בטהרתה, לפי שכל אחת מהם לא נגעה אלא בפחות מכביצה מאוכל טמא, וכבר זכרתי לך כי מה שהוא פחות מכביצה מאוכל טמא שאינו מטמא טומאת אוכלים, ועוד יתבאר זה ויתברר במסכת טהרות.
וחכמים אוסרין, אלא שיוציא מן העיסה עצמה.
והלכה כחכמים.
וכבר קדם לך, שאסור להוציא מן הטהור על הטמא:
פירוש רבינו שמשון
נטלת מן הטהור על הטמא. ולא חיישינן שמא תגע ורבנן דאסרי משום דחיישי כדפרישי' בפ"ב דתרומות:
מעיסה שלא הורמה חלתה. כדי להפריש מן החיוב על החיוב:
פחות מכביצה מעיסה טהורה. דכי מקבל טומאה מן הטמאה אין חוזר ומטמא כדי חלה הטהור. דפחות מכביצה לא מטמא אחרים ובפרק כשם (סוטה ל:) פריך והתניא כביצה ואיכא התם לישני טובא דמעיקרא סברוה דאיירי בעיסה ראשונה וחולין הטבולים לחלה כחלה דמו ובהא מיפלגי דמר סבר שני עושה שלישי בחולין ובחוליי הטבולים לחלה מיפלגי מר סבר כחלה דמו ומר סבר לאו כחלה דמו ואיבעי' אימא דכולי עלמא לאו כחלה דמו ואין שני עושה שלישי בחולין וקא מיפלגי במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ובירושלמי (שם) מוקי לה בעיסה ראשונה אבל בעיסה שניה אין לשני אצל הטבל רבי חייא בר בא בשם ר' יהושע אין לך מחבר כולן אלא ז' משקין בלבד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נטלת מן הטהור על הטמא - ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה:
נוטל כדי חלה - שיעור חלה שצריך ליטול מן הטהור והטמא, נוטל מאותה עיסה הטהורה שלא הורמה חלתה:
ונותן פחות מכביצה באמצע - בין הטמאה והטהורה, דפחות מכביצה אינו מטמא ח, ומניח החלה על אותו פחות מכביצה המחבר בין הטמאה והטהורה, שאין החלה מקבלת טומאה בכך:
כדי שיטול מן המוקף - שתהיה הטמאה מחוברת לטהורה ע"י אותו פחות מכביצה, וכאילו הטמאה וטהורה עיסה אחת:
וחכמים אוסרין - ליטול מן הטהורה על הטמאה, דחיישינן שמא יגע זו בזו אלא נוטל מן הטהור לעצמו ומן הטמא לעצמו. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
מעיסה שלא הורם חלתה. כדי להפריש מן החייב על החייב. הר"ש:
ונותן פחות מכביצה. פירש הר"ב דאינו מטמא. ופירש"י בסוטה דף ל' ) [דמתרווייהו] מפרשי. [ופירש הר"ב דאינו מטמא כלומר] אע"פ שהוא פחות מכביצה הרי הוא מקבל טומאה וכדתנן בריש פ"ב דטהרות. ושם אאריך בזה בס"ד. והרמב"ם כתב שנוטל מהטמאה. וכ"פ בחבורו פרק ז' מהלכות בכורים ופסק דאפילו כביצה שרי. וכדתני בברייתא בסוטה [שם] בסוף פרק כשם ויהיב טעמא כדפירש רש"י שם דהעיסה הראשונה לטומאה עושה לכביצה שני וקודם שקורא שם לחלה הויא עדיין כחולין ואין שני עושה שלישי בחולין ולכביצה עצמה רשאי לטמאה דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י. ועיין מ"ש בסוף [פרק ה] דמסכת שביעית [ובמשנה ב פ"ד דטבול יום]. ופסק בחבורו כר"א דלא כמ"ש בפירושו כחכמים. ועיין שם בכסף משנה. ומשנתינו דסברה דוקא פחות מכביצה כדפירש רש"י שם באידך טעמא דלמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת שם חלה. ותנא ברא לא חייש:
כדי שיטול מן המוקף. עיין בפירוש מ"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) שלא. כדי להפריש מן החיוב על החיוב. הר"ש:
(ח) (על הברטנורא) כלומר אע"פ שהיא פחות מכביצה הרי היא מקבל טומאה וכדתנן ברפ"ב דטהרות ושם אאריך בזה בס"ד. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מעיסה שלא הורמה חלתה: כדי להפריש מן החייב על החייב הר"ש ז"ל ובגמרת סוטה פ' כשם אמר רב דר' אליעזר דהכא ור"מ ומחלוקתו דטעון ביאת מים דבפי"א דמסכת פרה ור' יהושע דאוכל אוכל ראשון ור' אלעזר דשלשתן שוין דתרוייהו בפ' שני דמס' טהרות ור' יוסי דברייתא דמייתי התם כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין והתם פריך אמתני' דקתני ונותן פחות מכביצה דהא תניא אליבא דר' אליעזר ונותן כביצה באמצע ומסיק התם דבהא פליגי דרבנן דמתני' סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אפי' משום תקנת תרומה ור' אליעזר סבר דמותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה מיהו כל כמה דאפשר למעוטי מלגרום טומאה ממעטינן ותנא דברייתא סבר כיון דמותר לגרום ל"ש שיעורא רבא ול"ש שיעורא זוטא א"נ תנא דמתני' סבר דילמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת השם ותנא ברא לא חייש ועוד פי' רש"י ז"ל התם דר' אליעזר קאי אמתני' דלעיל דקתני נטמאת מזידה אחד מכ"ד כדי שלא יהא חוטא נשכר וקאמר השתא ר' אליעזר היכא דנטמאת מזידה תלוש אחת בטהרה ותטול מן הטהורה על הטמאה משום דמצוה לתרום מן המוקף כיצד תעשה שיהא מן המוקף נוטלת כדי חלת הטמאה מעיסת הטהורה עד שלא הורמה חלתה ע"כ. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תתל"ד קשיא לך אמאי אין הכלי מצרפן לא קשיא כלל כי הירוש' מקשה ומתרץ משום דאחת טמאה וא' טהורה וכל דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הכלי מצרפן ע"כ. ועיין במה שכתבתי לעיל סי' ד'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל עיסה טהורה ועיסה טמאה וכו' פי' בין מי שיש לו עיסה טהורה ובין מי שיש לו עיסה טמאה מותר לו ליטול כדי חלה מעיסה אחרת שלא הורמה חלתה ולהקיף אותה כדי חלה לעיסה אחרת שרוצה להפריש עלי' וליטול אותה כדי חלה וחלה על העיסה האחרת שהיא טמאה או על העיסה הטהורה שאינה יפה כזו שרוצה לעשות חלה אבל לא יקיף את כל העיסה האחרת לזו שהיא טמאה כדי שלא יבא לידי מכשול שמא יגעו זה בזה ולפי זה צריך לפ' דהאי ונותן פחות מכביצה באמצע לא קאי אלא על עיסה כנ"ל וצ"ע ואפשר לפרש באופן אחר דה"ק מי שיש לו עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מאותה העיסה הטהורה כל זמן שלא הורמה חלתה ונותן פחו' מכביצ' בין אותו שהוא כדי חלה ובין העיסה אך לפי זה הוי קשה לשון מעיסה שלא הורמה חלתה עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא: ר"ל כפי שיעור החלה שחייב מב' העיסות הטהורה והטמאה נוטל מהטהור:
כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה: ר"ל אף שיש בכ"א כפי שיעור חלה:
נוטל כדי חלה מעיסה של הורם חלתה: ר"ל כפי שעור החלה שחייב ליתן מב' העיסות יטול מהטהורה שלא הורמה חלתה אבל נותן וכו':
ונותן פחות מכביצה באמצע: ר"ל בין ב' העיסות מניח חתיכת בצק פחות מכביצה מהטמאה דאז אף שנוגע בטהורה לא יטמאו. אבל משיך לא. דהרי אז יחשבו כולן כגוף א' ונטמא הכל [ודלא כרבע"ת נדה ד' ז' א'] [ועי' ספ"ק דטהרות ורפ"ק דטב"י]:
כדי שיטול מן המוקף: שיגעו כולן זב"ז. ואף ע"ג דבכל מוקף א"צ שיגע כסי' כ"א הכא מדאחד טמא כדי שלא ירחיקם ביותר הצריכוהו שיגעו ממש:
וחכמים אוסרין: שמא יגעו זב"ז:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת