תפארת ישראל על חלה ב
משנה חלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על חלה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
חייבים בחלה: דבשעת גלגול היה בא"י:
יצאו מכאן לשם: מארץ ישראל לחו"ל:
ר' אליעזר מחייב: דלחם הארץ כתיב:
ור' עקיבא פוטר: דשמה תרימו כתיב מיעוטא:
משנה ב[עריכה]
עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ: בספינה של עץ צריך נקובה ואם היא של חרס א"צ שתהי' נקוב. [ולתוס' (מנחות דפ"ד ב' ד"ה כאן) של חרס בעי נקיבה ולא של עץ]. מיהו ה"ה בהביא עפר בעציץ כך דינו. רק נקט ספינה אע"ג שעשוי' לברוח. אפ"ה בנקובה דינה כא"י אם זרע בה [ועיין תוס' גטין ד"ז ע"ב]:
חייבת במעשרות ובשביעית: בזרע בעפר שבספינה:
אמר ר' יהודה אימתי: כל אימתי בברייתא לחלוק ובמתניתי' לפרש [כתוס' גיטין ד"ז]:
בזמן שהספינה גוששת: נוגעת ודבוקה בארץ:
חייבת בחלה: ובפ"ק מ"ד אמרינן דאפילו נילוש בדבש שהוא מז' משקין פטור וקיי"ל דס' הוה ויטול בלא ברכה [י"ד שכ"ט ש"ך סק"ט]. ובנתן בה מעט מים מברך:
ונאכלת בידים מסואבות: ר"ל בידים טמאות דאין אוכל מק"ט עד שיבא עליו א' משבעה משקין יד דם שחט יין דבש דם מים שמן חלב טל. ולדידן יש לזהר מללוש שיעור עיסה בשאר מי פירות שלא יצטרך לשרוף חלה טהורה [שם]:
משנה ג[עריכה]
האשה יושבת וקוצה חלתה: חותכת ומפרשת חלתה:
ערומה: ומברכת אהפרשה:
מפני שהיא יכולה לכסות עצמה: ר"ל כשתשב בקרקע ערותה מכוסה. דאף על גב דלענין ק"ש וכדומה כל בשרה ערוה [א"ח סי' ע"ה] ואין לחלק בין אחר לעצמה כמו דלא מחלקינן באיש בכה"ג. אלא י"ל דבברכה הקילו. א"נ י"ל דערוה ממש שאני אבל בשרה דוקא לאחר אסור אבל לעצמה שרי [ועיין ברכות דכ"ד א' ודו"ק]. והרי אפילו בעלה מותר בנגיעה בבשרה דכגופו דמיא [כא"ח סי' ע"ג]:
אבל לא האיש: דערותו בולטת ואינו מתכסה בשישב ואסור לברך:
מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה: שהוא או כליו טמאים וא"א לטבול:
יעשנה קבין: ר"ל ילוש פחות פחות משיעור עיסה שלא תתחייב בחלה טמאה וה"ה במי פירות אלא שאינן מצויין כל כך:
אבל קביים אין להם חלק בשם: ועדיף טפי לפרוש מלפטור עיסתו מכל וכל:
משנה ד[עריכה]
העושה עיסתו קבים: פחות פחות מכשיעור:
פטורים מן החלה עד שישוכו: שנתדבקו כל כך עד שכשיפרידן נשאר קצת מזו בזו. ודוקא במב"מ אבל בשא"מ לא מהני נשיכה [כפ"א סי' ד']:
רבי אליעזר אומר אף הרודה: לשון מרדה שיבער בל"א ר"ל שהוציא הלחמים מהתנור:
הסל מצרפן לחלה: וקיי"ל כר"א. מיהו תוך כלי בעינן ולא טבלה שאין לה לזביז מיהו כריכ' במפה מהני ככלי [ש"ך שם שכ"ה סק"ה]. ודוקא לצרפן לכשיעור אבל לתרום ממוקף אפי' נגיעה לא צריך רק שיהיו סמוכים:
משנה ה[עריכה]
וגזל ביד כהן: שצריך להחזירה לבעלים וימכרנה:
העיסה עצמה: שהפריש חלתה קמח:
והקמח: שקיבל הכהן בתורת חלה:
אם יש בו בשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים: כל הקמח גזירה שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:
אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר: ר"ל ת"ח זר כדי לברר ההיתר חטפה ואכלה ור"ל לאחר שהפריש חלה מן חלה זו אכל להנשאר דאי"ל שאכל כולה דהרי עיסה כשיעור היה וא"כ טבל הוא. א"נ מאי דקאמר ואסורה לזרים לא קאמר איש בה כשיעור אלא גם אאין בה כשיעור בהקמח וזו היא שחטף הזקן ואכלו כולו:
אמר להם אף הוא קלקל לעצמו: דנענש:
ותיקן לאחרים: שאחרים סומכין אהוראתו שוגגין והיינו תקון שלהן שאין נענשים מעתה מאחר שיש להן התנצלות שהתיר להם הזקן:
משנה ו[עריכה]
חמשת רבעים קמח: ה' רביעיות קב והוא ה' לוגין דקב ד' לוגין וזה שיעור עיסת מדבר שהיה עשירית האיפה. ושעורו לדידן נתבאר בפ"א סי' כ"ה:
ושאורן: שאור שנתן בה:
וסובן: קלייע דק:
ומורסנן: קלייע הגס. אם הכל ביחד חמשה וכו':
חמשת רבעים חייבין: שכן דרך עני לאכול פתו כך:
הרי אלו פטורין: דאין דרך לשוב להחזיר המורסן לקמח אחר שהפרישו:
משנה ז[עריכה]
שעור החלה אחד מעשרים וארבעה: דב"ב שעיסתו מועט פחות מכ"ד אין בו כדי נתינה:
והעושה למשתה בנו: אף שעיסתו מרובה לא פלוג רבנן:
נחתום שהוא עושה למכור בשוק: מדרגיל ללוש עיסה גדולה גם בא' ממ"ח יש כדי נתינה:
וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק: אף שעיסתה קטנה לא פלוג רבנן במוכר. ונקט אשה מדהכי אורחא שהאשה לשה [כשלהי מרובה בתקנת עזרא]. ואפ"ה הקילו גבה בשעשתה למכור בשוק:
נטמאת עיסתה: ר"ל אפי' עיסה של עצמה:
אחד מארבעים ושמנה: מדבל"ז אזיל לשריפה. ולדידן חלת חו"ל שנשרפת במעט סגי ונוהגין בכזי' (שו"ע יו"ד שכב, ה):
משנה ח[עריכה]
רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא: ר"ל כפי שיעור החלה שחייב מב' העיסות הטהורה והטמאה נוטל מהטהור:
כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה: ר"ל אף שיש בכ"א כפי שיעור חלה:
נוטל כדי חלה מעיסה של הורם חלתה: ר"ל כפי שעור החלה שחייב ליתן מב' העיסות יטול מהטהורה שלא הורמה חלתה אבל נותן וכו':
ונותן פחות מכביצה באמצע: ר"ל בין ב' העיסות מניח חתיכת בצק פחות מכביצה מהטמאה דאז אף שנוגע בטהורה לא יטמאו. אבל משיך לא. דהרי אז יחשבו כולן כגוף א' ונטמא הכל [ודלא כרבע"ת נדה ד' ז' א'] [ועי' ספ"ק דטהרות ורפ"ק דטב"י]:
כדי שיטול מן המוקף: שיגעו כולן זב"ז. ואף ע"ג דבכל מוקף א"צ שיגע כסי' כ"א הכא מדאחד טמא כדי שלא ירחיקם ביותר הצריכוהו שיגעו ממש:
וחכמים אוסרין: שמא יגעו זב"ז: