תפארת ישראל על חלה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל · על חלה · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

והכוסמין:    דינקעל:

ושבולת שועל:    האפער:

ושיפון:    ראגגען:

ומצטרפין זה עם זה:    ר"ל אפי' עשה מכל מין עיסה בפ"ע וחזר ולש העיסות יחד עד ששבו גוף א' וכ"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל אם רק נשכו העיסות יחד אמ"צ רק חיטין עם כוסמין וכוסמין עם כולן ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחיטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין. ולא עם חיטים ושיפון (שו"ע יו"ד שכד, ב) והכי קיי"ל:

ומלקצור מלפני העומר:    גי' הרא"ש אסור בחדש מלפני עומר ומלקצור לפני פסח דביו"ט בל"ז א"א לקצור. ור"ל דכל תבואה שהשרישה אחר ט"ז בניסן אסורה מלאכול ומלקצרה עד עומר הבא. ובזמן הזה אסורה עד תחלת ליל י"ז בניסן בא"י ועד תחלת ליל י"ח בניסן בחוצה לארץ:

העומר מתירן:    לקצור ולאכלו אחר העומר:

עד שיכא העומר הבא:    מיהו בארצות הללו שחיי נפש תלויין בהן באכילה ושתיה התירוהו רבותינו מדהוה ס"ס. ס' שהתבואה מאשתקד וס' שהושרש קודם העומר (שו"ע יו"ד רצג, ג). ואף דאינו ס"ס גמור דמיעוט לגבי רוב כלית' דמי [ש"ך שם סק"ו] על כל פנים סמכו רבותינו גם כן אדעת תנא קמא דר"א [קדושין דל"ח] דאין חדש נוהג בחו"ל מדלא איתמר בש"ס בהדיא הילכתא כמאן רק דאשכחנא סתם מתני' [סוף ערלה] כוותיה דר"א ואפשר דערלה נשנית קודם קדושין והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת [ט"ז שם סק"ד]. מיהו לקצור אע"ג שוודאי השריש אחר פסח. כיון שאין עומר בא מחו"ל [כמנחות רפ"'ח] מותר לקצרו קודם פסח הבא [עיין רמב"ם פ"ז ממוספין הל' י"ג]:

משנה ב[עריכה]

נתערב אחד מהם:    מה' מינין הנ"ל שנתחמצו:

הרי זה עובר בפסח:    בבל יראה ובל ימצא בהניחו ברשותו ולא נתבטל קודם פסח:

הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם:    משא"כ בנדר מדגן אסור נמי בקטנית וזרעים:

וחייבין:    ה' מינין הנ"ל:

בחלה ובמעשרות:    ואף על גב דגם שאר מינין חייבין במעשרות אפ"ה איידי דבעי למתני ואלו חייבים במעשר ופטורים מחלה הדר תני הכא וחייבים וכו':

משנה ג[עריכה]

וההפקר:    דוקא בהפקיר קודם מירוח אף שזכה בו גם כן קודם מירוח פטור ממעשרות:

ומעשר ראשון שנטלה תרומתו:    תרומת מעשר ולא ת"ג דהקדימו בן לוי לכהן ונטל מעשרו בשבלים דאז פטור מת"ג ואפ"ה חייב בחלה ופטור ממעשרות אחרים וכ"ש דכשניטל ממנו תרומה גדולה ותרומ"ע כדינו דפטור משאר מעשרות ורק בחלה חייב. אבל תרומה גדולה ותרומ"ע קודש הם ופטורים מן החלה:

ומעשר שני:    ר"ל שנפדה אחר מירוח אבל בנפדה קודם מירוח חייב במעשרות ומיירי שהקדים ליקח מע"ש בשבלים דאז פטור מת"ג וממעשרות כל שלא פדאו. אבל בחלה חייב דחיובה בשעת לישה והרי אז חולין גמורין הן:

והקדש:    בנתמרח ביד גזבר פטור מתומ"ע וחייב בחלה דחיובו בשעה גלגול ואז דהדיוט הוא. מיהו מעש"נ שלא נפדה והוא בירושלים פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' ביכורים ה"ד) דחייב בחלה:

ומותר העומר:    דהעומר בא מג' סאין וכשמנפהו בי"ג נפה מוציא ממנו עשרון סולת והשאר נפדה לזרים ופטור ממעשרות מדחיובן בשעת מירוח ואז הקדש היה משא"כ חיוב חלה בשעת לישה:

ותבואה שלא הביאה שליש:    דמדבא לידי חימוץ חייב בחלה דלחם מקרי ופטור ממעשר דכתיב גביה תבואת זרעך שזורע' וצומח וזה אינו צומח:

ד' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה:    דאיתקש לתרומה:

משנה ד[עריכה]

האורז:    רייז:

והדוחן:    הירזע:

והפרגים:    מאהן:

והשומשמין:    כעין ליינזאאמען:

והקטניות:    ערבזען. וה"ה שאר מינין שאינן מה' מיני דגן ותנא נקט רק הנך מדרגילין לעשות מהן עיסה לפת:

ופחות מחמשת רבעים בתבואה:    ר"ל ה' רביעיות קב והוא מדה המחזקת מ"ג ביצה וחומש והוא שיעור עיסת חלה. ומדה שהיא י' על י' גודלים בגובה ג' גודלים מרובעת מחזיק כשיעור זה [י"ד שכ"ט ש"ך סק"ד]:

הסופגנין:    עיסה שבלילתו רכה כספוג:

והדובשנין:    שנילוש בדבש וי"א דוקא במטוגנ' בדבש אבל בנילושה בדבש ונאפת חייבת בחלה [וע' כ"ב סימן ט']:

והאסקריטין:    בלילתו רכה מאד:

וחלת המשרת:    חלוטה במחבת צוויבאק בל"א ואע"ג שבלילתו עבה אפ"ה מדנלוש על דעת לבשל' פטור מחלה. מיהו הרבה פוסקים ס"ל דבכה"ג חייבת בחלה וכן פסקו רט"ז וש"ך (שו"ע יו"ד, שכט) להחמיר מספק. וא"כ צ"ל דמשרת דפטור מיירי באפאה בחמה. א"נ נ"ל דמיירי הכא בתחלתה סופגנין וסד"א כיון דאפאה אחר הבשול הו"ל כתחלתה סופגנין וסופה עיסה ותתחייב כמשנה ה' קמ"ל:

והמדומע:    תרומה שנפלה לפחות מק' שאסור לזר. והכא בחלה בזה"ז דרבנן. דאל"כ הרי דמוע רק מדרבנן הוא דמדאור' בטל תרומה ברוב ואיך אתא דרבנן ומפיק דאורייתא. ואין להקשות עכ"פ היאך אתא חד דרבנן ומפיק תרי דרבנן י"ל כיון דבין כך וכך רק מדרבנן הוא לא דייקינן כ"כ:

משנה ה[עריכה]

סופגנין:    עיסה שבלילתו רכה כספוג:

וסופה סופגנין:    השתא מפרש הא דסופגנין במשנה ד' פטור דוקא בסופה נמי סופגנים ור"ל שטגנה אחר כך במשקין בכלי או בישלה:

פטורה מן החלה:    ודוקא בהיה נמי דעתו תחלה לעשותה סופגנין בסוף [שם ס"ג]:

תחלתה עיסה:    בלילה עבה:

תחלתה סופגנין וסופה עיסה:    שאפא' בתנור:

וכן הקנובקאות:    שלש עיסה על דעת להחזירו לסלתו כשיאפה כדי לעשות ממנו דייסא למאכל תינוקות:

משנה ו[עריכה]

המעיסה:    קמח ע"ג מים רותחים:

החליטה:    מים רותחים ע"ג קמח ותרי תנאי נינהו דלמאן דתני מעיסה ב"ש פוטרים ה"ה בחליטה דפטרי ולמ"ד חליטה ב"ש מחייב הוא הדין מעיסה:

חלות תודה ורקיקי נזיר:    בנזיר היו חלות ורקיקין וה"ה בתודה ותני חד בהא וחד בהא לילף מהדדי. ול"מ הי' נ"ל דתודה שמצויה כדמוכח מפ"ק דפסחים [מ"ה] היו רגילין הנחתומים לעשות למכור להם גם חלות ולא חששו שמא ישהו כמה ימים ויתעפשו מדמצויין הקונים. אבל לצורך נזירי' לא אפו רק רקיקין דקין מדאינן מצויין כל כך דכל נזיר חוטא [כנדרים ד"י ע"א] להכי לא אפו לצרכן חלות אולי יתעפשו ביני ביני ורק רקיקין מדהן דקין אינן מתעפשין כל כך מהר:

עשאן לעצמו:    לצורך תודתו ונזירתו:

פטור:    דבשעת גלגול הקדש היו:

למכור בשוק:    למי שיתחייב:

חייב:    דכל לשוק אמלוכי אמלך דאי לא מזדבן להוי חולין:

משנה ז[עריכה]

נחתום שעשה שאור לחלק:    שיש בשאור שיעור חלה רק דעתו למכרו לכמה בנ"א ולא יהי' בכ"א כשיעור:

חייב בחלה:    דאם לא ימצא קונים ואפ' כולה כא':

נשים שנתנו לנחתום:    קמח (שו"ע יו"ד שכו, ג). הא בנתנו לו מעות חייבת כדמוכח מרישא דתני סתמא:

פטורה מן החלה:    אפי' אם לש הכל עיסה א' ודוקא במקפידין זה על זה דאל"כ מ"ש מעיסת שותפין:

משנה ח[עריכה]

עיסת הכלבים:    שמעורב בה קמח ומורסן:

בזמן שהרועים אוכלין ממנה:    שאין בה מורסן הרבה:

ומערבין בה:    ערובי חצירות ותחומין:

ומשתתפין בה:    שתופי מבואות להוציא מחצירות למבוי:

ומברכין עליה:    המוציא ובהמ"ז:

ומזמנין עליה:    דחשיבא קבע גם לג' שאכלו יחד ממנה וחייבים לזמן:

ונעשית ביום טוב:    משום רועים:

ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח:    לילה הראשונה:

אינה חייבת בחלה:    ודוקא באינה ערוכה בצורת לחם [שם של"א ס"ט]:

ואין מברכין עליה:    המוציא דאינו חשוב לחם רק יברך עליו שהכל [כך נ"ל דלא עדיף מאוכל קמח ברכות ל"ו א']:

ואין מזמנין עליה:    היינו בשכל הג' או ב' מהג' אכלו לחם כזה. אבל באכלו ב' לחם ממש מצטרף להן השלישי שאכל לחם זה דלא גרע משאר טעימ' דמצטרף:

ואינה נעשית ביום טוב:    דלכם ולא לכלבים כ':

ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח:    מדאינו לחם:

בין בך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין:    לק"ט. מדנאכל על ידי דחק עד שיפסל מלאכול לכלב:

משנה ט[עריכה]

החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש:    זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים:    אפי' חצי שיעור:

והם נכסי כהן:    יכול למכרן לכהן אחר ולקנות בהן מה שירצה:

ועולין באחד ומאה:    בנתערב א' בק' בטל:

וטעונין רחיצת ידים:    דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט"י [ועי' תוס' ב"מ נ"ג א']:

והערב שמש:    טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע"ש:

ואין ניטלין מן הטהור על הטמא:    דמתוך שירא שיגעו זב"ז ויתטמא לא יקרבם יחד ויתרום שלא מן המוקף:

אלא מן המוקף:    ר"ל ואין ניטלין רק ממוקף ר"ל קרוב וסמוך ואפי' הפסק כלי שרי כרתוי"ט פ"ד דטבו"י כ"כ ע"ר זצוק"ל:

ומן הדבר הגמור:    תרומה כשנגמ' מלאכתן כפ"ק דמעשר וחלה משתתגלגל העיסה:

עד שישייר מקצת:    מדכתיב גבייהו ראשית ששיריה נכרין:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]