שולחן ערוך יורה דעה שכב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · שכב · ה

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

חלת חוצה לארץ אע"פ שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי קריים וזבים וזבות ונדות ויולדות אבל שאר הטמאים במגע הטומאות אפי' טמאים מותרים לאכלה לפיכך בין בסוריא בין בחוצה לארץ אם רצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה ואינו צריך להפריש שניה וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו (וי"א שצריך הערב שמש) (הר"ן פ' אלו עוברין) הרי זה מותר לאכול חלה הראשונה ואינו צריך להפריש שניה בחוצה לארץ:

הגה: וי"א כיון שאין חלה נאכלת בזמן הזה בארץ ישראל גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק חלה אחת ולשרפה (טור בשם י"א ושאר פוסקים) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו שאין מפרישין רק חלה אחת בלא שיעור ושורפין אותה כמו שהיו עושין כשמפרישין שתי חלות שחלת האור לא היה לה שיעור ומ"מ נוהגין ליטול כזית (מהרי"ל).
והאוכל חלה אפילו בחוצה לארץ מברך תחלה על המין שרוצה לאכול ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה (כל בו והוא מל' הרמב"ם סוף הלכות תרומה).
וי"א כששורפין החלה עושין לה היסק בפני עצמה דישראל אסור ליהנות ממנה (מהרי"ק וכן הוא בתוספות פ' כל שעה‏[1]) ונוהגין להשליכה לתנור קודם שאופין הפת:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ט) לפיכך בין בסוריא בין בח"ל כו'. כלומר כיון שבשאר טמאים מותר לאכלן הלכך קטן וקטנה שאין עליהם טומאה מגופם אע"פ שלא נזהרו מטומאת מת וכה"ג אוכלין אותה וא"צ להפריש אחרת כלל אבל היכא דליכא קטן או קטנה או גדול שטבל לקריו מפריש אחת לאור ואין לה שיעור ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותרים לאכלה בטומאה לזבים וזבות ולנדות וליולדות כמו שנתבאר והי"א בהג"ה ס"ל דבכל ענין אין מפרישין האידנא רק חלה אחת אפי' אין שם כהן טהור רק מי שטומאה יוצאת ממנו מגופו אין מפרישין אלא חלה אחת והטעם כתבו הפוסקים לפי שצריך לשמרה מזרים ומעובדי כוכבים וגם פעמים שנותנין אותם בקערה במרק רותח ועתה אסור זר לאכלה בקערה ומשמע דהי"א פליגי נמי היכא דאיתא כהן קטן או גדול טהור אין ליתן להם לאכלה רק שורפין אותה וכ"כ מהרש"ל פ' כ"ה סי' ס' דאין נוהגין לתת חלה כלל לקטן משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי וכן כתב מהרי"ל בהלכות פסח דדרכו לדרוש ברבים שלא להאכילה לכהן. קטן שלא יאמרו חלת ח"ל נאכלת וכ"כ מהרי"ו בתשו' סימן קנ"ג בדיני פסח דאין נוהגין לתת החלה לכהן קטן והטעם נ"ל דחיישינן שמא יפרר ואתי לידי תקלה או משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי עכ"ל וכ"כ הרב בא"ח ס"ס תנ"ז אע"ג דסתם שם בתחלה כסברת הטור דמאכילין אותו לכהן קטן והכי נהגינן האידנא בחלות דמצה ובחלות דכל ימות השנה לא נהגינן ליתנה לכהן קטן וצריך לחלק בין פסח לשאר ימות השנה:


ט"ז

חלת ח"ל. והיינו מה שזכר בסעיף ד' וכל הארץ מאמנה ולחוץ כו' כי אין חילוק בין ח"ל הסמוכה לא"י לרחוקה לדעת הרמב"ם כמו שזכרנו:

ואינו צריך להפריש חלה שניה בח"ל. פי' כשיש כהן טהור אבל כשאינו טהור אסור לאכול ממנו כהן שטומאה יוצאה בגופו ואז צריך להפריש שתים אחת לאור ואחת לכהן לאכלה אפילו אם טומאה יוצאה מגופו ולא טבל והטעם שכיון שכבר הפריש אחת לאור והיא העיקר רק בשביל שלא תשתכח כו' הפריש עוד אחת לכהן ע"כ אין בה קדושה משא"כ אם יש כהן טהור שאין מפריש רק אחת והיא העיקר ע"כ צריכה טהרה ואסורה לבעל קרי ולזבים וע"ז אמרו במשנה ואסור לזבין וכן מביאה בפי' המשניות להרמב"ם והרבה תיוהות קא חזינא בלבוש כאן שהעתיק דברי הש"ע כאן והם דעת הרמב"ם והכניס הוא בתוכה קצת דברים מדעת הרא"ש דהיינו שעשה חלוקות בין עיירות ח"ל עצמן בין קרובים לרחוקים דהיינו שכתב שמן העיירות שמן אמנה ולחוץ בין בסוריא בין בשאר הוי החלה השניה דהיינו של כהן אסורה לזבים וזבות ובח"ל הרחוק התיר לבעל קרי וזבים וזבות ובהדיא כתב הרמב"ם והעתיקו הש"ע סעיף א' דבזה מותר לזבים ולזבות אלא ודאי שזהו דעת הרא"ש ואם בא לפסוק כדעת הרא"ש לא היה לו לכתוב דבין בסוריא בין בשאר ארצות דמהני כהן קטן שאין צריכין להפריש אלא חלה אחת והרי סוריא היא סמוכה לא"י כמ"ש הוא עצמו תחלה ושם לא מהני כהן קטן אלא לעולם צריך להפריש ב' חלות שם כמ"ש לעיל בשם הרא"ש דדוקא ברחוק מא"י מהני כהן קטן שאין צריכין להפריש שתי חלות אלא על כרחך שזהו כדעת הרמב"ם והוא באמת לשונו ממש וכמו שהעתיק כאן בש"ע נמצא פסקיו סותרים זה את זה:

וכן המנהג פשוט כו' ושורפין אותה כו'. כתב רש"ל בפ' כל הבשר אין אנו נותנין עכשיו אפי' לכהן קטן וכ"ש לגדול שטבל לקריו שאין לו היחוס ואין אנו יודעין איזה כהן אמיתי והארכתי בפ' הפרה סי' ל"ה וכמו שכתב מהרי"ו אותן האופין בליל י"ט דפסח שאופין עוגה קטנה וקודם אפייתה אין קוראין לה שם חלה עד שעת הפרשתה ואחר הפרשתה לא יטלטלו אותה כלל אפי' איכא כהן קטן דאין אנו נוהגין לתת חלה לכהן קטן משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי עכ"ל:

באר היטב

(ז) המנהג:    כ' רש"ל מה שאין אנו נוהגים עכשיו ליתן החלה לכהן קטן משום דלא מחזקינן בזה"ז בכהן ודאי ואין אנו יודעין איזה כהן אמיתי עכ"ל מיהו במצות נוהגין קצת ליתנה לכהן קטן ולא בשאר ימות השנה וצריך לחלק בין פסח לשאר ימות השנה. ש"ך (וכ"כ מהרי"ו בדיני פסח וכן כתבו אחרונים).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן


הערות

  1. ^ ראו נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רא

▲ חזור לראש