ש"ך על יורה דעה שכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שכב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) אין לו שיעור. בין שיפריש רק מעט או הרבה פוטר העיסה כדמפרש ואזיל:


(ב) והנחתום כו'. דמשום הפסד ממכרו הקילו בו כן כ' העט"ז אבל הרמב"ם ר"פ ה' מהל' בכורים כ' הטעם לפי שהנחתום עיסתו מרובה ויש בשיעור זה כדי מתנה ואפי' עושה עיסה קטנה מפריש א' ממ"ח שלא לחלק בעיסת הנחתום וכן בע"ה אפי' עושה עיסה מרובה כגון למשתה בנו וכה"ג מפריש אחד מכ"ד שלא לחלק בעיסת הבעה"ב עכ"ד וכ"כ הברטנורה וכן מבואר בירושלמי ספ"ב דחלה ומביאו ב"י לקמן ר"ס שכ"ח:


(ג) ואם נטמאה כו'. הואיל ולשרפה עומדת וכב"י לקמן ר"ס שכ"ח דבזמן הזה דליכא טהרות א"כ כל עיסה טמאה א"כ אף של בע"ה לעולם הוי א' ממ"ח והביא שם דברי הרשב"א שכ' כן דעכשיו שכל העיסות אינן טהורות לעולם הוי אחת ממ"ח ואפי' במקום שנותנין חלה לכהן:


סעיף ב[עריכה]


(ד) אפילו בימי עזרא כו'. שהרי לא עלו כל ישראל עמו:


סעיף ד[עריכה]


(ה) כל הארץ כו'. עד כזיב שהוא ארץ ישראל גמור והיא נאכלת לכהנים בטהרה:


(ו) שהוא מכזיב ועד אמנה. שהיא קרובה לארץ העמים ואין יכולין לשמור עצמן ופירותיהן בטהרה וחלותיהן טמאות וטעונים שרפה כתרומה טמאה ולכך מפרישין ב' חלות א' שהיא מה"ת צריך להפריש כשיעור ולפי שהיא טמאה נשרפת והשניה תקנו רבנן כדי שלא תשתכח תורת חלה הלכך כיון שאינה אלא כדי שלא תשתכח תורת חלה אין לה שיעור דאוקמוה אדאורייתא:


(ז) וכל הארץ מאמנה ולחוץ כו'. שאינו שייך לא"י כלל ואין שם אפי' אחת מן התורה גזרו בהן משום א"י ותקנו ג"כ להפריש ב' חלות והראשונ' שנשרפה אין לה שיעור הואיל ואינה מן התורה והשניה אחד ממ"ח כיון שהיא נאכלת לכהנים ומותרת לטמאים כיון שאינה אלא מדרבנן לגמרי:


(ח) ושורפין אותה כו'. כתב מהרי"ל בהלכות פסח וצריך לשורפה במדורת כהן או כהנת לפי' ר"ת דפי' כן בפ' כ"ש שכ"כ מהר"ם כו' ונכון לעשות לה מדורה לעצמה במקום שאין מבשלין שם או בתנור שאופין בו המצות טרם הורדו לתוכו המצות שאז ידוע לו שלא תבא לידי הנאת ישראל טרם כליא איסוריה כו' וכ"כ מהרי"ו בדיני פסח סי' קנ"ג בשם תוס' פ' כל שעה ושיש לעשות כן בשאר מצות לעשות לה היסק בפני עצמה ומביאו הרב בס"ס זה ונ"ל דוקא הנאה דשרפה אסור לזר אבל שאר הנאה מותר לזר כדאמרי' גבי תרומה לקמן סי' של"א סי"ט בהג"ה:


סעיף ה[עריכה]


(ט) לפיכך בין בסוריא בין בח"ל כו'. כלומר כיון שבשאר טמאים מותר לאכלן הלכך קטן וקטנה שאין עליהם טומאה מגופם אע"פ שלא נזהרו מטומאת מת וכה"ג אוכלין אותה וא"צ להפריש אחרת כלל אבל היכא דליכא קטן או קטנה או גדול שטבל לקריו מפריש אחת לאור ואין לה שיעור ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותרים לאכלה בטומאה לזבים וזבות ולנדות וליולדות כמו שנתבאר והי"א בהג"ה ס"ל דבכל ענין אין מפרישין האידנא רק חלה אחת אפי' אין שם כהן טהור רק מי שטומאה יוצאת ממנו מגופו אין מפרישין אלא חלה אחת והטעם כתבו הפוסקים לפי שצריך לשמרה מזרים ומעובדי כוכבים וגם פעמים שנותנין אותם בקערה במרק רותח ועתה אסור זר לאכלה בקערה ומשמע דהי"א פליגי נמי היכא דאיתא כהן קטן או גדול טהור אין ליתן להם לאכלה רק שורפין אותה וכ"כ מהרש"ל פ' כ"ה סי' ס' דאין נוהגין לתת חלה כלל לקטן משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי וכן כתב מהרי"ל בהלכות פסח דדרכו לדרוש ברבים שלא להאכילה לכהן. קטן שלא יאמרו חלת ח"ל נאכלת וכ"כ מהרי"ו בתשו' סימן קנ"ג בדיני פסח דאין נוהגין לתת החלה לכהן קטן והטעם נ"ל דחיישינן שמא יפרר ואתי לידי תקלה או משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי עכ"ל וכ"כ הרב בא"ח ס"ס תנ"ז אע"ג דסתם שם בתחלה כסברת הטור דמאכילין אותו לכהן קטן והכי נהגינן האידנא בחלות דמצה ובחלות דכל ימות השנה לא נהגינן ליתנה לכהן קטן וצריך לחלק בין פסח לשאר ימות השנה: