משנה חלה ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה, מפני שהיא יכולה לכסות עצמה, אבל לא האיש.

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה, יעשנה קבין, ואל יעשנה בטומאה.

ורבי עקיבא אומר: יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים, שכשם שהוא קורא לטהורה, כך הוא קורא לטמאה, לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם, אבל קבים אין להם חלק בשם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ;
אֲבָל לֹא הָאִישׁ.
מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְּטָהֳרָה,
יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין, וְאַל יַּעֲשֶׂנָּה בְּטֻמְאָה.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
יַעֲשֶׂנָּה בְּטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים.
שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה,
לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְּשֵׁם,
וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְּשֵׁם;
אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם:

נוסח הרמב"ם

האישה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכלה לכסות את עצמה אבל לא האיש מי שאינו יכל לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קביים ואל יעשנה בטומאה רבי עקיבה אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קביים שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה לשם ולזו קורא חלה לשם אבל קביים אין בהן חלק לשם.

פירוש הרמב"ם

מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה. פירוש כשתשוה רגליה וישיבתה על הארץ ותאסף רגליה זה לזה לא תראה לה ערוה ומותר לה לברך ולהוציא חלה וכן אמרו בפירוש בגמרא כגון שהיו כל פניה טוחות בקרקע והאיש אע"פ שהוא יושב כיון שאבריו ר"ל אברי הזרע בולטים אסור לו לברך ולפיכך אינו מוציא חלה:

ומי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. ענינו שיהיה טמא ויהיה בינו ובין המים יותר מארבע מילין לפניו אין מטריחין אותו ללכת עד מקום המים ולטבול וללוש אלא ילוש בטומאה אבל לא ילוש אלא קבים שהוא פחות משיעור חלה כדי שלא יתחייב בחלה וכבר בארנו שיעור הקב וכן אין מטריחין אותו לשוב לאחריו לבקש מים אפי' היה רחוק מהם שיעור מועטת אבל אם היה בינו ובין המים ושהיו המים לפניו ארבע מילין או פחות אסור לו ללוש בטומאה ואין הלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

וקוצה חלתה ערומה. מברכת להפריש חלה מן העיסה ואע"פ שמזכרת שם שמים דכיון שיושבת מתכסת ערותה ערומה בין יריכה אבל האיש ביציו וגידיו בולטין ומדקדק בירושלמי (שם) הדה אמרה עגבות אין בהן משום ערוה הדה איתמר לברכה אבל להביט אפי' כל שהוא אסור כדתניא המסתכל בעקיבה כמסתכל בבית הרחם והמסתכל בבית הרחם כאילו בא עליה ובפרק מי שמתו (דף כד.) מוקי לה כגון שהיו פניה טוחות בקרקע כלומר דבוקות ומכוסות בקרקע:

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. מפרש בירושלמי (הל' ב) עד ד' מילין יעשנה בטהרה יותר מד' מילין יעשנה בטומאה ומסיק היכא דנהרא מפסיק כמי שיש שם ד' מילין דעד ד' מילין יש לו לטרוח הגבל להפריש חלה בטהרה טפי לא:

אלא יעשנה עיסה של קב. שאין בה שיעור חלה:

ורבי עקיבא סבר טוב שיפריש חלה בטומאה ואל יפטור עיסתו מחלה דקורא שם חלה לטמאה כמו לטהורה אבל עיסה פטורה אין לשמים חלק בה ואית ספרים דגרסי לזו קורא חלה לשם ולזו קורא חלה לשם אבל קבים אין בהם חלק לשם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

וקוצה חלתה ערומה - מפרשת חלה ומברכת על הפרשתה, והוא שפניה של מטה טוחות. בקרקע וכל ערותה מכוסה. והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה. אבל האיש אינו יכול לברך ערום שאי אפשר לו לכסות ערותו שבולטים הביצים והגיד:

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה - כגון שהוא טמא, ואין שם ארבעים סאה שיטבול בהן ב:

יעשנה קבין - יעשה כל עיסתו קב קב, כדי שלא תתחייב בחלה ויצטרך להפריש בטומאה:

יעשנה בטומאה - דהכי עדיף טפי ממה שיפטור עיסתו מן החלה ולא יהיה בה חלק לשם ג. ואין הלכה כרבי עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

מי שאינו יכול לעשות עסתו בטהרה. פירש הר"ב כגון שהוא טמא ואין שם מים וכו'. ופירש הר"ש בשם ירושלמי ברחוק ד' מילין. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכתב עוד דהיינו דוקא לפניו אבל [כן הוא בירושלמי] לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט. אבל בחיבורו אינו מחלק בין לפניו ולאחריו. וכן הוא לפירוש רש"י דהעור והרוטב בדף קכג:

ורבי עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. עיין בפירוש משנה ה פרק ד:

[אבל קביים אין להם חלק בשם. לשון הר"ב ולא יהיה בה חלק לשם. וכן פירש הר"ש ואין לשמים חלק בה. ומסיים בה ואית ספרים דגרסי' לזו קורא חלה לשם. ולזו קורא חלה לשם. אבל קבים אין בה חלק לשם ע"כ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) ופי' הר"ש מהירושלמי ברחוק ד' מילין. וכ"כ הר'מ וכתב דהיינו דוקא לפניו אבל לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפי' בשעור מועט. אבל בחבורו אינו מחלק כלל בין לפניו ולאחריו וכפרש"י חולין דקכ"ג:

(ג) (על הברטנורא) כ"פ הר"ש ואין לשמים חלק בה ואית ספרים דגריס בשלשתן לשם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה יושבת:    פ' מי שמתו (ברכות דף כ"ד) ואפשר שאותה היא ברייתא ומ"מ צ"ע שם בגמ' ועיין בכסף משנה פ"א דהלכות ברכות:

בפי' ר"ע ז"ל והעגבות אין בהן משום ערוה. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שפירש הוא מגומגם כי במסכת ברכות פ' מי שמתו אמרי' לימא מסייע לי' לרב הונא דאמר עגבות אין בהן משום ערוה ומשני תרגומה רב נחמן בר יצחק כגון שהיו פני' טוחות בקרקע הרי שלמ"ד אין בהן משום ערוה אינן צריכין כסוי ומ"ד צריכין כסוי סבר יש בהן משום ערוה עכ"ל ז"ל:

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבים:    כגון דרחוק הגבל או המקוה יותר מד' מילין או ד' מילין [אולי גרס בירוש' שהובא גם בש"א כאן הד"א פחות מד' מילין יעשנה בטהרה ד' מילין יעשנה קבין ומ"ש וקסרין לאו ד' מילין הוא בניחותא ועפ"ז א"ש מה דמסיים בירושלמי מכיון דנהרא מפסיק כמי שיש שם ד' מילין אבל אין כן דעת הר"מ בפי' ובחבורו וצ"ע.] כדמפ' בירוש' וקסבר ת"ק דיעשנה קבין בספק ולא בטומאה ודאית דמוזהר הוא שלא לטמאות התרומה ור' עקיבא סבר דטוב שיפריש חלה בטומאה ואל יפטור עיסתו מחלה דקורא שם חלה לטמאה כמו לטהורה. אבל קבים וכו' פי' אבל כשמחלקה לקב קב הוא מפקיעה מחלה ואין כאן ברכה וגוזל לכהן חלקו ומפסידו דחזיא לאור הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכתב רבינו שמשון ז"ל מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה מפ' בירושלמי [עד ד' כו' כ"ה לפנינו בר"ש] ד' מילין יעשנה בטהרה יותר מד' מילין יעשנה בטומאה ומסיק היכא דנהרא מפסיק כמי שיש שם ד' מילין:

לזו קורא חלה בשם וכו':    דקורא שם חלה לטמאה כמו לטהורה אבל עיסה פטורה אין לשמים חלק בהם לשם ע"כ. ובירושלמי פריך תמן בפ' בתרא תנן הנוטל חלה מן הקב ר' עקיבא אומר חלה והיכי אמר הכא דקבין אין בהן חלק לשם ומשני תמן בדיעבד ברם הכא לכתחלה. ואולי כי בזה יתורץ יתור לשון דבמילתי' דר' עקיבא:


פירושים נוספים