לדלג לתוכן

משנה חולין יב ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק יב · משנה ב | >>

עוף טמא, פטור מלשלח.

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא -- פטור מלשלח.

קורא זכר -- רבי אליעזר מחייבג, וחכמים פוטרין.

עוֹף טָמֵא,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
עוֹף טָמֵא
רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר,
וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא,
פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
קוֹרֵא זָכָר,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב,
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

עוף טמא - פטור מלשלח.

עוף טמא, רובץ על ביצי עוף טהור -
וטהור, רובץ על ביצי עוף טמא - פטור מלשלח.
קורא זכר -
רבי אליעזר - מחייב.
וחכמים - פוטרין.

אמר רחמנא "כי יקרא קן צפור לפניך"(דברים כב, ו), ו"צפור" שם נופל על העוף טהור בלבד, שנאמר "כל צפור טהורה"(דברים יד, יא).

וקורא - הוא עוף ידוע, "פרדיץ" בלעז. והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה, ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כמו שנמצא רובץ, אבל הזכר מכל שאר מין, הכל מודים שהוא פטור.

והלכה כחכמים:


עוף טמא פטור מלשלח - דכתיב קן צפור, עוף משמע בין טהור בין טמא, צפור טהור ולא טמא:

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור - אע"ג דמינא דאפרוחים בר שלוח הוא, פטור. דקן צפור בעינן, שתהא האם המקננת טהורה:

ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור - דאמר קרא ואת הבנים תקח לך, לך ולא לכלביך:

קורא - בערבי קורין לו שונא"ר, ובלע"ז פרדי"ז ב. ודרכו שהזכר רובץ על הביצים כמו הנקבה. הלכך ר' אליעזר מחייב לשלח הזכר. אבל בשאר עופות מודה ר"א שזכר פטור, דאם אמר רחמנא, ולא אב. ואין הלכה כר"א:

עוד טמא פטור מלשלח. כתב הר"ב צפור טהור. ולא טמא. מסיים הרמב"ם שנאמר (דברים י"ד) כל צפור טהורה. והכי איתא בספרי פרשת תצא. אע"ג דבגמרא פריך מהכא דמדאיצטריך למימר טהורה מכלל דאיכא טמאה ומשני לא מכלל דאיכא איסורא וכו' ופרכינן מקראי טובא ומשנינן להו:

[*קורא. פירש הר"ב בערבי קורין לו שונא"ר וכו' וז"ל רש"י עוף טהור הוא ולא זה שקורין *)קוק"א ע"כ]:

רבי אליעזר מחייב. גמרא אתיא דגירה דגירה. כתיב הכא (ירמיה ט"ז) קורא דגר ולא ילד. וכתיב התם (ישעיה ל"ד) ובקעה ודגרה ופירש"י מה התם דגירה מעליא דבמינו אשתעי קרא. אף הכא דגירה מעליא:

הערות

*) קוקיה.

(ב) (על הברטנורא) עוף טהור הוא. ולא זה שקורין קוק"א. רש"י:

(ג) (על המשנה) ר"א כו'. יליף ליה בגמרא. מקרא:

עוף טמא רובץ וכו':    בגמ' דייק הא עוף טהור הרובץ על ביצי מין אחר טהור כמותו חייב ודחי דילמא האי דיוקא דוקא בקורא נקבה דמנהגה בכך לדברי הכל כדבסמוך. וכתוב בספר לקח טוב בפ' כי תצא דף קמ"ג וז"ל ואת האם פי' מורי הרב נר"ו דהאי את בא לרבות עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טהור ואינם ממין אחד שחייב לשלח אבל אם לא שלח אינו לוקה ואת הבנים בא לרבות ג"כ דלפעמים יכול ליקח האם עמהם כגון אם לקח את הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהן דאז פטור מלשלח ע"כ:

קורא זכר ר' אליעזר מחייב וכו':    ובקורא נקבה דברי הכל חייב ומיהו בעוף אחר טהור שאין דרכו לרבוץ אלא על ביצי מינו שקינן על ביצים של מין אחר בעיא דלא אפשיטא בגמרא כדכתבינן:

יכין

עוף טמא פטור מלשלח:    דכתיב בתורה צפור. ורק טהור משמע:

קורא זכר:    רעבהוהן. ודרכו שהזכר מקנן על הביצים [ומ"ש רש"י אחרים ל"ד. אלא כך דרכו]:

רבי אליעזר מחייב:    בשאר מינים מודה ר"א דכשהזכר רובץ פטור מלשלח. דרחמנא אמר והאם רובצת. ולא כשהזכר רובץ. אבל רק בקורא ס"ל לר"א דמדכתיב גביה בקרא לשון דגירה. גלוקקען בל"א [ירמיה ט"ז] כמו בנקבה. להכי חייב:

בועז

פירושים נוספים