רמב"ם על חולין יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על חולין · יב

ראו גם נוסח המשנה חולין יב רמבם

חולין פרק יב[עריכה]

משנה א[עריכה]

אפשר שיהא זה במוקדשים כמו שאני אומר, והוא שאם הקדיש עוף לבדק הבית והוא ברשותו, ואחר כך עף ויצא מרשותו והיה מכירו, ואחר כך מצאו רובץ על הביצים, חייב להביא הכל על ידי גזבר שאינו נוהג במוקדשים, זו היא הלכה שנאמרה בתלמוד, והוא שאפשר להיות ואי אפשר זולתו, כפי העיקר שבידינו שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, מוסף על מה שנתבאר בפרק הזה.

ורודסיות - מיוחסים אל הורדוס המלך, שהוא התחיל לגדל יונים בבתים:

משנה ב[עריכה]

אמר רחמנא "כי יקרא קן צפור לפניך"(דברים כב, ו), ו"צפור" שם נופל על העוף טהור בלבד, שנאמר "כל צפור טהורה"(דברים יד, יא).

וקורא - הוא עוף ידוע, "פרדיץ" בלעז. והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה, ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כמו שנמצא רובץ, אבל הזכר מכל שאר מין, הכל מודים שהוא פטור.

והלכה כחכמים:

משנה ג[עריכה]

"שלח" מקור, והמקור נופל על המעט וההרבה, ולפיכך חייב מצד שהוא מקור לשלח אותה ואפילו אלף פעמים.

וכל ההלכה הזאת מבוארת:

משנה ד[עריכה]

והמצות האלו שהם לא תעשה שניתק לעשה, כבר ביארנו בתחילת מכות שכל זמן שלא קיים מצות עשה שבה לוקה, לפי שהלכה כרבנן.

אבל מי שלקח האם וקצץ כנפיה עד שאינה יכולה לעוף, ואפילו שילחה, מכין אותו מכת מרדות, ואחר כך מניחה אצלו עד שיגדלו כנפיה, ומשלחה כדי לקיים עשה שבה כמו שביארנו:

משנה ה[עריכה]

כל העניין הזה מבואר, ואין צריך פירוש כל עיקר:

משנה חולין, פרק י"ב:
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב