רמב"ם על חולין יא
ראו גם נוסח המשנה חולין יא רמבם
חולין פרק יא
[עריכה]פסק ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ.
ומה שאמר אבל לא במוקדשים - אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר, שנאמר "לא תעבד בבכור שורך, ולא תגוז בכור צאנך"(דברים טו, יד), אבל רוצה לומר קדשי בדק הבית, שנאמר "גז צאנך"(דברים יח, ד) ולא של הקדש.
ואינו נוהג אלא ברחלים - שנאמר "גז צאנך"(דברים יח, ד), ונאמר באיוב "ומגז כבשי יתחמם"(איוב לא, כ), וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה, וצמר הכבשים הזכרים והנקיבות רך והוא שהיו לובשים אצלם, ואמרו "שהוא נותן לו לצורך מלבוש", והראייה הזאת על דרך רמז כמו שידעת כבר כוונתם כפי מה שבארנו בתחילת חבור זה.
ומה שאמר כל שהן - יש לו שיעור והוא משקל ששים סלעים. וכבר בארנו בתחילת קדשים שמשקל הסלע עשרים וארבעה דרכמונים, מהדרכונים שמשקל אחד מהן שש עשרה גרגרי שעורה.
והלכה כחכמים כמו שבארנו:
מה שאמר מלובן ולא צואי - רוצה לומר שיתן לכהן שיעור שיהא בו, אחר שיכבסנו וילבננו, חמישה סלעים לא פחות מזה.
והמשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז, שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה, והרי זה כמו שאמרנו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שבארנו שמה.
ושיעור ראשית הגז כמה הוא, הרי הוא אחד מששים ממה שגזז.
וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ששים סלעים, על מנת שיהיו מחמש רחלות, ועל מנת שלא יגוז אחד מהחמש רחלות פחות משתים עשרה סלע. הנה נתבאר שראשית הגז לא יהא פחות ממשקל סלע:
משנה ג [נוסח הרמבם]
[עריכה][אם נצבע פטור מראשית הגז, ואסור לעשות כן בכוונה.
וטחופות - הוא שם הנאמר על כל שאינו לבן, בין שהיה אדום או שחור או זולתן.
ואין ספק שהוא חייב בראשית הגז אם היה גוונו הטבעי אדום או שחור או זולתם מן הגוונים, לפי שנאמר "גז צאנך"(דברים יח, ד) איך שלא יהיה.
ודע שמי שהסיר צמר רחליו בלי גזיזה, הרי זה חייב בראשית הגז, וכך אמרו כלומר חכמים "השוטף את רחליו, חייב". ורבי יוסי חולק עליהם.
והלכה כחכמים]:
משנה חולין, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב