משנה חולין יא דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה חולין יא דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.

חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז -- שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן, במרובה ובמועט. וראשית הגז, אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה.

משנה ב[עריכה]

וכמה הוא מרובה? בית שמאי אומרים, שתי רחלות, שנאמר (ישעיה, ז) "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן". ובית הלל אומרים, חמש, שנאמר (שמואל א, כה) "חמש צאן עשויות".

רבי דוסא בן הרכינס אומר, חמש רחלות גוזזות מנה [ מנה ] ופרס, חייבות בראשית הגז. וחכמים אומרים, חמש רחלות גוזזות כל שהן.

וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר (דברים, יח) "תתן לו", שיהא בו כדי מתנה.

לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו, פטור. ליבנו ולא צבעו, חייב.

הלוקח גז צאנו של נכרי, פטור מראשית הגז.

הלוקח גז צאנו של חברו -- אם שייר [ המוכר ], המוכר חייב; לא שייר, הלוקח חייב.

היו לו שני מינין, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

<< | משנה חולין יא דפוסים | >>