משנה חולין י דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה חולין י דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.

שהיה בדין: ומה אם החולין -- שאינן חייבין בחזה ושוק -- חייבין במתנות, קדשים -- שחייבין בחזה ושוק -- אינו דין במתנות?! תלמוד לומר (ויקרא, ז), "ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם", אין לו אלא מה שאמור בענין.

משנה ב[עריכה]

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו,

  • חייבין בבכורה ובמתנות,
  • ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד,
  • וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן,
  • והשוחטן בחוץ פטור,
  • ואין עושין תמורה,
  • ואם מתו יפדו, חוץ מן הבכור ומן המעשר.


כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו,

  • פטורין מן הבכורה ומן המתנות,
  • ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד,
  • וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן,
  • והשוחטן בחוץ חייב,
  • ועושין תמורה,
  • ואם מתו יקברו.

משנה ג[עריכה]

בכור שנתערב במאה -- בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרין את כולן; אחד שוחט את כולן, פוטרין לו אחד.

השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות.

והמשתתף עמהן, צריך שירשום.

ואם אמר חוץ מן המתנות, פטור מן המתנות.

אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות, נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים.

לקח הימנו במשקל, נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.

משנה ד[עריכה]

גר שנתגייר והיתה לו פרה -- נשחטה עד שלא נתגייר, פטור; משנתגייר, חייב; ספק, פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

איזהו הזרוע? מן הפרק של ארכובה עד כף של יד. והוא של נזיר.

וכנגדו ברגל, שוק. רבי יהודה אומר, שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל.

איזהו לחי? מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת.

<< | משנה חולין י דפוסים | >>