משנה חולין ט דפוסים
משנה חולין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
העור, והרוטב, והקיפה, והאלל, והעצמות, והגידין, והקרנים, והטלפים, מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות.
כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת -- מטמאה טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות, עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות.
רבי יהודה אומר, האלל המכונס, אם יש בו כזית במקום אחד, חייב עליו.
משנה ב[עריכה]
אלו שעורותיהן כבשרן:
- עור האדם,
- ועור חזיר של ישוב. רבי יוסי אומר, אף עור חזיר הבר.
- ועור חטוטרת של גמל הרכה,
- ועור הראש של עגל הרך,
- ועור הפרסות,
- עור בית הבושת,
- ועור השליל,
- ועור שתחת האליה,
- ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. רבי יהודה אומר, הלטאה כחולדה.
וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה, טהורין, חוץ מעור האדם.
רבי יוחנן בן נורי אומר, שמונה שרצים יש להן עורות.
משנה ג[עריכה]
המפשיט בבהמה ובחיה, בטהורה ובטמאה, בדקה ובגסה -- לשטיח, כדי אחיזה; ולחמת, עד שיפשיט את החזה.
המרגיל -- כולו חיבור לטומאה לטמא וליטמא.
עור שעל הצואר, רבי יוחנן בן נורי אומר, אינו חיבור. וחכמים אומרים, חיבור, עד שיפשיט את כולו.
משנה ד[עריכה]
עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב היוצא ממנו, ובשערה שכנגדו, טמא.
היו עליו כשני חצאי זיתים -- מטמא במשא ולא במגע, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לא במגע ולא במשא.
ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן, שהוא טמא. ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.
משנה ה[עריכה]
קולית המת וקולית המוקדשים, הנוגע בהן -- בין סתומים בין נקובים -- טמא.
קולית נבלה וקולית השרץ, הנוגע בהן -- סתומים, טהורים; נקובים כל שהוא, מטמאים במגע.
מנין שאף במשא? תלמוד לומר, 'הנוגע והנושא' -- את שבא לכלל מגע, בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע, לא בא לכלל משא.
משנה ו[עריכה]
ביצת השרץ המרוקמת -- טהורה. נקובה כל שהוא, טמאה.
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה -- הנוגע בבשר, טמא; באדמה, טהור. רבי יהודה אומר, אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר, טמא.
משנה ז[עריכה]
האבר והבשר המדולדלין בבהמה, מטמאין טומאת אוכלין במקומן, וצריכין הכשר.
נשחטה בהמה -- הוכשרו בדמיה, דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר, לא הוכשרו.
מתה הבהמה, הבשר צריך הכשר.
האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר נבלה, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר.
משנה ח[עריכה]
האבר והבשר המדולדלין באדם, טהורין.
מת האדם, הבשר טהור.
האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר.
משנה חולין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב