משנה חולין יא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק יא · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.

חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז -- שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן, במרובה ובמועט. וראשית הגז, אינו נוהג אלא ברחלותד, ואינו נוהג אלא במרובה.

נוסח הרמב"ם

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בבקר ובצאן בין מרובה בין ממועט ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה

פירוש הרמב"ם

ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני כו': פסק ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ ומה שאמר אבל לא במוקדשים אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר שנאמר לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אבל רוצה לומר קדשי בדק הבית שנאמר גז צאנך ולא של הקדש ואינו נוהג אלא ברחלים שנאמר גז צאנך ונאמר באיוב ומגז כבשי יתחמם וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה וצמר הכבשים הזכרים והנקיבות רך והוא שהיו לובשים אצלם ואמרו שהוא נותן לו לצורך מלבוש והראייה הזאת על דרך רמז כמו שידעת כבר כוונתם כפי מה שבארנו בתחלת חבור זה ומה שאמר כל שהן יש לו שיעור והוא משקל ששים סלעים וכבר בארנו בתחלת קדשים שמשקל הסלע עשרים וארבעה דרכמונים מהדרכונים שמשקל מהן שש עשרה גרגרי שעורה והלכה כחכמים כמו שבארנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ראשית הגז - כל הגוזז צאנו ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן מן הגיזה מתנה לכהן:

נוהג בארץ ובחוצה לארץ - והאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי, דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. דיליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ אף ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. ורבותי הורו במתנות נמי דאין נוהגות אלא בארץ, דראשית הגז והמתנות שוין הן א. ולא הודו להן שאר חכמי הדור ב:

במוקדשים - אפילו קדשי בדק הבית. משום דכתיב גז צאנך, ולא של הקדש ג:

נוהגים בבקר ובצאן - דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

ובמועט - אפילו לא שחט אלא אחת:

אלא ברחלות - כתיב הכא (שם) גז צאנך, וכתיב התם (איוב לא) ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים אף כאן כבשים ה:

פירוש תוספות יום טוב

[*נוהג בארץ ובח"ל. כתב הר"ב. ורבותי הורו דבמתנות נמי וכו'. שכן רבי אלעאי פוטר נמי בהו מה"ט דיליף נתינה כו'. וכן פסק רש"י דף קל"ו ע"ב ולפי זה הא דפירש הר"ב בר"פ דלעיל דמשום אבל לא במוקדשים נקט לכולהו וכן פירש"י שם. ה"ה דהמ"ל דבח"ל נקט לאפוקי דרבי אלעאי. ועל כל פנים בח"ל לא היה צריך לומר דנקט אגב. אלא הואיל משום בפני הבית צריך עכ"פ לומר דאגב נקט. קאמרי נמי הכי בח"ל. ומ"ש הר"ב ולא הודו כו'. משום דאשכחן אמוראי טובא דנהגו]:

אבל לא במוקדשין. כתב הר"ב. אפילו קדשי בדק הבית משום דכתיב. גז צאנך. בגמרא פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה. כמ"ש בפ' דלעיל משנה ב'. ומסיק במקדיש חוץ מגיזה וכחשה דגיזה [*ופי' כחשה דגיזה שהגזיזה הניטלת מכחשת הבשר. ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה שלא להכחישה. והני חוץ משום קדשי ב"ה נקטי' דאי דקדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני דאפילו לא קדש אלא אבר ממנה פשטה בכולה. כדאמר ר' יוסי בפ"ק דתמורה משנה ג'. ומסקינן התם דף י"א. דאף לת"ק דינא הכי באבר שהנשמה תלויה בו]:

חומר בזרוע כו'. וא"ת וליתני נמי הא [דתנן לקמן] לקח גז צאנו של נכרי פטור זה חומר בזרוע ולחיים מראשית הגז. וי"ל דלא תני אלא דברים שזה נוהג [וזה אינו נוהג]. אבל זה פטור וזה חייב לא קתני. תוספות:

אלא ברחלות. ולא בעזים. אף על גב דעזים אקרי נמי צאן דכתיב (בראשית כ"ז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספות [קל"ז ע"א ד"ה מנה"מ]. ומ"ש הר"ב כתיב הכא גז צאנך. וכתיב התם ומגז כבשי כו'. פרכינן עלה בגמרא ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (דברים ט"ז) וגו' מניין ליתן האמור של זה בזה כו'. [*כמ"ש במסכת בכורות פ"ג משנה ג'] ומסקינן אלא כדאריב"ל לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב כדכתב הר"ב במשנה דלקמן] דבר הראוי לשרת. ה"נ דבר הראוי לשרת. פירש"י. לתכלת דבגדי שרד. והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים ע"כ. כמ"ש הר"ב רפ"ט דכלאים. [*והא דכתב רש"י דבגדי שרד. נ"ל דאגב ריהטא לא דק לפרש כראוי שהרי הוא עצמו מפרש בפרשת כי תשא ובפ' פקודי דבגדי שרד אינן בגדי כהונה. אלא הן לכסות הכלים במסעות ואילו קרא דהכא דלעמוד לשרת משמע שעל שירות של הכהן עצמו קאי וכלום היה חסר רש"י אלו פירש דבגדי כהונה. שהרי גם בהם היה תכלת ואדרבא היה ניחא טפי דהא במשנה דלקמן מסיק מהך דלשרת. דאתא לשיעור האבנט של כהן שיש בו תכלת. אלא דלפום ריהטא קסבר דבגדי שרד הם בגדי כהונה ואינן כן. כדכתב הוא ז"ל עצמו וכלעיל]:

ברחלות. אע"ג דכתיב (בראשית ל"ב) רחלים מאתים לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן. כדאיתא בגמרא ד' קל"ז:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) שכן ר' אלעאי פוטר נמי בהו מהאי טעמא דיליף ליה נתינה. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) משום דאשכחן אמוראי טובא דנהגו:

(ג) (על הברטנורא) בגמרא פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה כמו שכתוב פרק י' משנה ב'. ומסיק, במקדיש חוץ מגיזה, וכחשה דגיזה. ופירוש כחשה דגיזה, שהגיזה הניטלת מכחשת הבשר, ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה [שלא להכחישה]. והני חוץ משום קדשי בדק הבית נקטינן, דאי קדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני, דאפילו לא קדיש אלא אבר ממנה פשטה בכולה:

(ד) (על המשנה) ברחלות. ולא בעזים. אע"ג דעזים אקרי נמי צאן דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) בגמרא, ונילף גיזה גיזה מבכור כו'. ומסקינן, אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי, לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב], דבר הראוי לשרת, ה"נ דבר הראוי לשרת. פירש"י לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן, ואין צמר אלא של רחלים. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ראשית הגז וכו':    ביד רפ"י דהלכות בכורים וכוליה פירקין שם. ובטור יורה דעה סימן של"ג. וכתב רש"י ז"ל בר"פ הזרוע (חולין דף ק"ל) ראשית הגז כל השנה כשהוא גוזז צאנו נותן לכהן דבר מועט כדמפרש לקמן שיעורא וקרי ליה ראשית הגז כי היכי דקרי לתרומה ראשית דגנך ע"כ. בפי' רעז"ל דבמתנות נמי הורו רבותי דאין נוהגות אלא בארץ. אמר המלקט היא ג"כ דעת רש"י ותוס' ז"ל:

אבל לא במוקדשין:    פריש רבא בגמ' דלמקדיש גיזה עצמה איצטריך דסד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה אמר קרא ראשית גז צאנך תתן לו מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה אבל במקדיש בהמה עצמה לא איצטריך שהרי אסורה בגיזה ופשיטא דאין ראשית הגז נוהג בה ודאמרי' ליפרוק וליתיב ליה היינו משום דבעוד שהגיזה קדושה ליכא למימר דליתיב ליה דלאו דידיה הוא הר"ן ז"ל:

חומר בזרוע:    כתב הר"ן ז"ל ומקשו הכא וליתני נמי חומר במתנות שהלוקח מתנות של עו"ג חייב ליתנם לכהן כיון דחיובא גביה הוא כמו שכתבתי למעלה ואילו הלוקח גז צאנו של עו"ג פטור מראשית הגז כדתנן בפירקין וי"ל דלא קתני אלא דברים שזה נוהג בהן וזה אינו נוהג בהן אבל זה פטור וזה חייב לא קתני ע"כ וכן כתבו ג"כ תוס' ז"ל בפסקא בדף קל"ו. ובגמ' פריך וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפות משא"כ במתנות שאין נוהגין בטרפות ומשני אמר רבינא מתני' ר"ש היא דתניא ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז וטעמא דר"ש דיליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טרפה לא דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת כגון נחתכו רגליה מן הארכובא ולמעלה אף ראשית הגז טרפה לא ע"כ ועיין בהר"ן ז"ל שפירש דלדעת הרמב"ם ז"ל שפסק שם בהלכות בכורים דראשית הגז נוהג בטרפה אפשר דס"ל דהא דקאמר הא מני ר"ש היא לאו למימרא דס"ל דתנא דמתני' נקיט כר"ש אלא ה"ק משום דפלוגתא דר"ש ורבנן היא לא תנא ליה לפי שלא רצה להכניס עצמו במחלוקת וכתב שכן משמע מסקנת התלמוד בפרק בא סימן שהכריח התלמוד ממתני' דקתני התם כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות דמתני' דקתני התם כל שחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלין כל מין קתני דאם איתא דכל קתני ולא מין דוקא האיכא טרפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות ורבינא דמוקי למתמ' דהתם כר"ש דהכא ס"ל לרב ז"ל דדחייה בעלמא היא עכ"ל ז"ל בקיצור מופלג:


פירושים נוספים