חידושי הרשב"א על הש"ס/חולין/פרק יב
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו גרשום |
מאירי |
ריטב"א |
רשב"א |
רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן: וא"ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י"ל משום דהא איכא ר' אליעזר דמחייב בקורא זכר.
גמרא: לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי: פרש"י ז"ל וה"ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר' (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלא (קלו, ב) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.
ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן: ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.
מוקדשין מאי טעמא לא: איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר.
ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (קמ, ב) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.
אבל קדשי בדק הבית: דקדושת דמים בעלמא הוא דקדישי כיון דמרדו פקעה להו קדושתייהו ואם תאמר וקדושה שבהן להיכן הלכה י"ל הקדש דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון, וכיון שנתיאש הגזבר מחמת שמרדו הוה ליה כהפקר, ופקע ליה שעבוד ממון שיש לגבוה עליו, דאי נמי בקנין הגוף דעלמא כי האי גוונא הפסידו הבעלים וכדאמרינן לענין שיירה שעמד עליה גייס דכל היכא דאין הבעלים יכולין ליטול יכול למימרא מהפקרא קא זכינא, דאלמא הפקר הוא ויצא מרשות בעלים, וזו היא דאיצטריך קרא למעוטי בקדשי מזבח לרב, דאי לאו דמיעטיה קרא הוה אמינא דאפילו בקדשי מזבח יצא מרשות הקדש והפקר הוא ופקע הקדשו ואליבא דרב הוא דאיצטריך קרא למעוטי, אבל בקדשי בדק הבית לא מיעט דלגמרי נפקי מרשות גבוה.
מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו': ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.
ורבי אבא לשלא יזוגנה: ואיכא למידק אכתי חיו' לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (ו, א) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע"ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע"ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.
שני סידרי ביצים זו על גב זו: פרש"י ז"ל ביצים בני קיימא אם נתכוון ליטול התחתונים מי הוו אמצעיים חציצה ופוטר מלשלח. ואינו מחוור הא מכל מקום האם רובצת על הביצים העליונים, ואפילו לא יטול לא עליונים ולא תחתונים הא תנן (קמא, א) הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים לא אמר כלום.
אלא הכא בשעליונים ביצי עוף טמא: ואי נמי בביצים מזומנים דומיא דמטלית, וכגון ששלח ידו לקן ושם על הביצים ביצים שלו כדי שיעשו חציצה בין האם לביצים כנ"ל.
אי הכי אמאי אסורות משום גזל: כלומר א"א בשלמא ליתא דר"י בר' חנינא הכא במאי עסקינן בדנפלה לחצרו ולכך חייבין, וגזל גמור ליכא משום שאין חצרה קונה אלא מפני דרכי שלום, דדרכי שלום מיהא איכא, כיון דרמו בחצרו דדעתיה עלויהו, אלא אי איתא לדרבי יוסי ברבי חנינא והכא בשלא יצאה כולה, אמאי אסורות אפילו מפני דרכי שלום, דהא אאימן ליכא אפילו מפני דרכי שלום, מדלא קתני חייב אאימן, וביצה כל זמן דאדיקה בגופה כגופה דמיא דאזלא ופרחה, ופרקינן אאימן נמי איכא מפני דרכי שלום, דדעתיה עליה וביצה כגופה. זהו דרך רש"י ז"ל. ומה שכתב א"ה דלא קנתה חצירו, לא מיחוור, דהא אנין לאותוביה לדרבי יוסי ברבי חנינא אתינן, ואפשר דהכי קאמר א"ה דלא קנתה חצרו משום דבמחברא בגופה דאימא עסקינן וכדר' יוסי ברבי חנינא קשיא על הדרך שכתבנו וכן פירש'.
ואיבעית אימא לעולם אביצה: ולא אאימן דהואיל ואינה נותנה לתופסה דלא סמכה דעת בעל השובך, וי"מ אי אמרת באדיקה בגופה עסקינן ואע"ג דאאימן איכא משום דרכי שלום, משום דהדרי לכלובן הביצה אפילו מפני דרכי שלום דלא סמכ' דעתיה מימר אמר פרחא ורמי לה בדוכתא אחריתי, ומפרקינן לאו אביצה אלא אאימן בלחוד, ואיבעית אימא לעולם א ביצה דכיון דנפקא רובא סמכא דעתיה דודא הכא שדי ליה ואיכא מפני דרכי שלום, ולעולם בין למאי דקס"ד מעיקרא בין לתרי לישני דמתרצי השתא אאימן איכא מפני דרכי שלום. אבל רש"י ז"ל למאי דסלקא דעתך מעיקרא וללישנא בתרא ליכא אאימן משום גזל אפילו מפני דרכי שלום. ותמיהא לי דהא תניא במס' סנהדרין (כה, א) יוני שובך ויוני עליה יש בהם משום דרכי שלום הרמב"ן ז"ל, ולי נראה דאינו קשה דיוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל בביציהן קא', דהא בברייתא דמייתינן הכי יוני שובך ויונה עליה חייבות בשלוח הקן ואסורות משום גזל קתני, ופשיטא דלישנא ודאי לכאורה אאימן משמע, דהא ביצים לא אדכר להו בהדיא, ואאימן דקתני חייבות בשלוח דהיינו אאימהות קתני ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום, ואפ"ה מוקמינן לה אביצים ומאי אולמא דמתניתין מברייתא, אלא אפשר דבין בברייתא בין במתני' אביצים קאמר דיש בהן מפני דרכי שלום.
- שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום
- הדרן עלך שלוח הקן וסליקא לה מסכת חולין