חידושי הרשב"א על הש"ס/חולין/פרק יא
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו גרשום |
מאירי |
ריטב"א |
רשב"א |
רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
דף קלה עמוד א[עריכה]
לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור: פרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. ואיכא למידק א"כ לסייעי לרב חסדא מהאי מתניתין בפרק הזרוע (קל, ב) ואיכא למימר דאי ממתניתין הוי מצי לדחויי דהתם כגון שגזז (אחר) [אחת אחת] וצבעו וכן כולן שלא באו לכלל חיוב אף היכא דגזז חמש וצבעו לא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל העידו שמתחלה כן פרש"י ז"ל בפרושיו הכתובים מכתיבת ידו שגזז (אחר) [אחד] וצבעו, ואח"כ העביר(ו) עליו קולמוס, ומדבריו הראשונים למדנו שהיינו יכולין לפרש כן, וזו היא שהוצרך רב כהנא לאשמועינן דאפילו בשגזז כולן היא מתניתין דגזזן ואח"כ צבען ופטור משום מזיק מתנות כהונה, אלא שאני תמיה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה, ומי גרע מפרעו בחובו.
ליפרוק וליתיב הא בעינא העמדה והערכה: פירוש לאו למימרא דמקדיש גיזה בעי העמדה והערכה, אף כל שבבהמה צריך כן, וא"ת אמאי לא קאמר שהעמיד והעריך ואח"כ גזז ופדה, תירצו בתוס' דבשעת פדייה צריך העמדה והערכה דהעמיד והעריך כתיב, והערכה היינו פדיה.
דף קלה עמוד ב[עריכה]
ביתך דרך ביאתך: וא"ת אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דנכרי כדאמרינן בכל הני דלעיל, נראה לי משום מזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה.
דף קלו עמוד ב[עריכה]
הא דאמרינן: הא אוקימנא מתניתין דלא כר' אלעאי: נ"ל דה"פ הא אוקימא אידך מתניתין דהלוקח גז צאן מן הנכרי דלא כרבי אלעאי, כלומר וכי היכי דאוקימנא ההיא דלא כר' אלעאי כי היכי דלא תקשי לן נוקי נמי הא מתניתין דשחופות ולבנות דלא כר' אלעאי.
וגבי תרומה מנ"ל וכו': (קמ"ל) [וק"ל] מידי הוא טעמא, אלא לר' אלעאי הא בהדיא קתני רב יצחק אומר משום רבי אלעאי ב"ש אומר אין תורמין וב"ה אומרים תורמין, וי"ל דת"ק דרבי יצחק סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם ורבי אלעאי נמי לא אמרה מעולם כנ"ל.
הא דאמרינן: נהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז: כתב רש"י ז"ל וה"ה למתנות דר' אלעאי תרוייהו מנתינ' נתינה גמר להו מתרומה, וכן נמי כתב לקמן (קלח, ב) בריש פרק שילוח הקן דאמרינן התם כל היכא דתנן בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך חוץ מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי, וכתב הוא ז"ל דה"ה למתנות, והא דנקט ראשית הגז, משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא, וראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ובודאי לכאורה הכין משמע, דכיון דר' אלעאי תרוייהו מתרומה גמיר להו ונהגו כותיה בראשית הגז, על כרחין כותיה סבירא להו בנתינה נתינה, וא"כ אף במתנות כן, אלא דאיכא למידק דא"כ אמאי נקט הכא ובריש פרק שילוח הקן ראשית הגז לימא נהגו עלמא בראשית הגז ומתנות ואי משום טעמא דכתב רש"י ז"ל דעלה א"ר אלעאי בהדיא ובראשית הגז אינו נוהג אלא בארצך, ליתא, דאדרבה במתנות פתח בברייתא דר' אלעאי וכדתניא ר' אלעאי אומר מתנות אינן נוהגות אלא בארץ כן היה ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ולפיכך י"א דדוקא בראשית הגז דנהוג כותיה נהיג ובמתנות לא נהיג, ומתנות נוהגות אפילו בח"ל, והיינו דאמרינן לעיל (קלב, ב) רבא (קניא)? אטמא ורב נחמן (קניא) [קניס] גלימה, ותרוייהו דרבנן דת"ל הוו, ורבא דא"ל לשמעיה כהנא זכי ליה מתנתך אלמא נוהגות הן בח"ל, ובמס' יבמות (סג, ב) אמרי אתי חבריה לבבל וגזרו שלש בשביל שלש וחד מינייהו על הבשר מפני המתנות.
ומיהו קשה שהרי נהגו עכשיו בכל המקומות האלו כר' אלעאי אף במתנות, ומנהגן של ישראל תורה היא שאע"פ שאינן נביאים בני נביאים הם, ולפיכך י"ל דבבל ובמקומות שבח"ל שתקנו חכמים לנהוג בהן תרומה ומעשרות הוא שתיקנו ליתן מתנות כתרומה ואפילו באותן המקומות במתנות הוא שתקנו, אבל בראשית הגז לא תקנו אלא נהגו כר' אלעאי, אבל בשאר מקומות חוצה לארץ כל שאין תרומות ומעשרות נוהגות שם אף מתנות כן.
ועוד יש לו לומר דכיון דקי"ל כרבי אלעאי, ולפיכך היכא דנהוג בראשית הגז נהוג אף אנו שנהגנו כותיה אף במתנות נהגנו, ואין כאן איסור של כלום דדבר תורה נתינה גמרינן מתרומה כותיה כין דשבקיה להו בראשית הגז למיעבד כותיה.
הכי גריס רבינו חננאל זצ"ל: שכן זכרים כהנים: ופי' כהנים דאפילו בהמה של כהנים חייב בבכורה, אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורה, ואיכא דמקשו עליה דהא ר' אלעזר בן עזריה מעשר תריסר אלפי עגלי, ורש"י ז"ל פי' כהן שהבכור נהגו ליתנן לכהן, אבל המעשר נאכל לבעלים כשלמים, וכן נראה מדבריו ז"ל שהוא גורס בפני כהן, ומפרש בפני הבית, משא"כ במעשר שאינו נוהג לאחר הבית. אינו מחוור דמדרבנן הוא דבטל כדאיתא התם בפרק בתרא דבכורות (נג, א) וג"ז במקומה. אלא הכי גרסינן לפני, ופירושו שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים, משא"כ בבכור ובראשית הגז, אלא שעדיין ק"ל דא"כ לימא לפני ולאחר שלפניו הוא מקדש.
דף קלז עמוד ב[עריכה]
הא דתנן ר' דוסא אומר מנה מנה ופרס דברי ר' דוסא: פרש"י ז"ל כל אחת ואחת מנה ופרס. אבל בתוספתא משמע דר' דוסא בין כולן אומר שגוזזות מנה מנה ופרס, דתניא התם חמש רחילות גזוזות מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייב בראשית הגז דברי רבי דוסא, אלמא מנה מנה ופרס בין כולן קאמר, וא"ת א"כ אמאי קתני מנה מנה ופרס ליתני שלשה מנין, תירץ הרמב"ן ז"ל שהרחלות גזוזות שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דמחדש על חדש הוא ולה"ק ר"ד מנה ופרס בכל גיזה שהן שלשה מנין מצטרפות וחייבות, וחכמים אומרים אפילו גזוזות כל שהן בפעם אחת ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים.
ומיהו איכא למידק למ"ד כל שהן דהא ליכא בין ר' דוסא לרבנן אלא פורתא דלר' דוסא שבעים וחמש מנין ולרבנן ששים, אבל לפרש"י זצ"ל ניחא דאיידי דאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר (דהכא) [דהכי] קאמר כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז, והראב"ד ז"ל [כ'] דר' דוסא במנה של קדש קאמר דהוו לה מנה ופרס שבעים וחמש מנים דמנה של קדש כפול היה ומנה מנה ופרס כל אחת ואחת קאמר