משנה חגיגה א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק א · משנה ב | >>
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶּסֶף, וַחֲגִיגָה מָעָה כֶּסֶף;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- הָרְאִיָּה מָעָה כֶּסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶּסֶף.
בית שמאי אומרין:
- הראייה - שתי כסף.
- והחגיגה - מעה כסף.
- בית הלל אומרין:
- הראייה - מעה כסף.
- והחגיגה - שתי כסף.
אמר ה' "לא יראה את פני ה' ריקם"(שמות לד, כ), רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג, ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה, ונקראות גם כן ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם "איש כמתנת ידו"(דברים טז, יז), אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף.
והחגיגה - הוא מה שאמר השם "וחגותם אותו חג לה'"(ויקרא כג, מא), רוצה בזה שיביא קרבן שלמים. ואלו השלמים נקראין חגיגה, וגם כן אין להם קצבה ולא שיעור למעלה. ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף.
ובית שמאי אומרים, כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם.
ובית הלל אומרים, כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר, לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים. ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם.
ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם, הראייה והיא קרבן עולה, וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו, והשמחה והיא גם כן שלמים.
ונקראין "שלמי שמחה" ואין להם גדר ולא שיעור ידוע, והן חובה על הנשים ועל האנשים, ועליהן אומר "נשים חייבות בשמחה", ולשון התורה "וזבחת שלמים" וגו' "ושמחת לפני ה' אלהיך"(דברים כז, ז).
וזכור זה:
הראיה שתי כסף - גדול הבא ליראות צריך להביא עולה, שנאמר (שמות כ"ג, ט"ו) לא יראו פני ריקם ד, ואינה פחותה משתי מעות כסף, שהם משקל ל"ב גרעיני שעורה מן הכסף הצרוף:
וחגיגה - שלמי חגיגה, שאמרה תורה (שמות י"ב, י"ד) וחגותם ה אותו חג לה', כלומר הביאו שלמי חגיגה, אין פחותים ממעה כסף. ואע"פ שאין לראיה ולחגיגה שעור, דכתיב (דברים ט"ז, י"ז) איש כמתנת ידו, חכמים נתנו בהם שעור למטה, שלא יביא פחות מכאן:
הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף - דשלמים יש בהם לגבוה ולכהנים ולבעלים לפיכך הן מרובין מן העולות שאין בהן אלא לגבוה. וחוץ מעולת ראיה ושלמי חגיגה האמורים במתניתין עוד היו צריכים להביא מין אחר של שלמים, והן נקראים שלמי שמחה, דכתיב (דברים כ"ז, ז') וזבחת שלמים ו ואכלת שם ושמחת. ושלמי שמחה הללו לא הוזכרו כאן, ולא נתנו חכמים בהם שעור. ונשים חייבות בהן כאנשים, דעל השמחה נצטוו נשים, דכתיב (דברים י"ד, כ"ו) ושמחת אתה וביתך ז:
הראייה. כתב הר"ב הבא ליראות צריך להביא עולה שנאמר ולא יראו פני ריקם. דנאמר חגיגה להדיוט. ונאמר ראייה לגבוה. מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו. אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. ברייתא בגמרא דף ז':
וחגיגה. פירש הר"ב שלמי חגיגה שאמרה תורה וחגותם. משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה הוא. פירש"י דכתיב (שמות כ"י) לא ילין חלב חגי עד בקר. במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר. ועיין סוף הפרק. ומ"ש הר"ב ואע"פ שאין לראיה וחגיגה שיעור. עיין בריש פאה:
וחגיגה כו'. כתב הר"ב וחוץ כו' צריכים להביא כו' דכתיב וזבחת שלמים. כ"כ הרמב"ם פ"א מהלכות חגיגה. וכתב הכ"מ פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל בפרשת כי תבא. ולא כתבו רבינו. אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים. ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו' ובגמרא נמי בפרק ערבי פסחים תניא בזמן שב"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו' ע"כ. ושם דף ק"ט כתבו כן התוס'. ומ"ש הר"ב ונשים חייבות בהן. פי' התוס' בפ"ק דקדושין דף ל"ד שבעלה משמחה בזבחי שלמים שזובח. לא שתהא היא חייבת להביא קרבן ומ"ש הר"ב ושמחת אתה וביתך כפירש"י דף ו' ע"ב. והאי קרא במעשר שני כתיב בפרשת כי תבא. וצ"ל דיליף ממעשר. [דכתיב ביה ביתו בהדיא] וכמ"ש התוספת בפרק ערבי פסחים דף ק"ט. ובפי' הרמב"ם ונקראים שלמי חגיגה צ"ל שלמי שמחת חגיגה. והכי קראן בפרק א' מהלכות חגיגה:
(ד) (על הברטנורא) דנאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמור להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. גמרא דף ז':
(ה) (על הברטנורא) משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה היא פירש"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה:
(ו) (על הברטנורא) פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל ומשם ילפינן דסתם שמחה הוי בזביחת שלמי' ומינה דושמחת בחגיך היינו בזביחת שלמים. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) והאי קרא במעשר שני כתיב. וצריך לומר דיליף ממעשר. תוספ'.
בש"א הראיה שתי כסף וכו': בגמ' ת"ר בש"א הראיה שתי כסף שהראיה עולה כולה לגבוה מה שא"כ בחגיגה ועוד מצוני בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים ובה"א הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני הַדִבֵר משא"כ בראיה דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות ובגמ' מפרש לה לכולה ברייתא וב"ש סברי דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי ועוד תניא בגמ' ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמר' ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם וביד פ"א דה' חגיגה סימן ב':
יכין
יג) בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב"ם חגיגה פ"א ועתוס' ר"ה ד"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:
יד) וחגיגה ר"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:
טו) מעה כסף מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע