משנה בבא קמא י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק י · משנה ה | >>
הגוזל שדה מחבירו, ונטלוה מסיקין, אם מכת מדינה היא, אומר לו הרי שלך לפניך, ואם מחמת הגזלןיח, חייב להעמיד לו שדה אחרת.
הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּנְטָלוּהָ מְסִיקִין,
- אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא,
- אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ;
- וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן,
- חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת.
- שְׁטָפָהּ נָהָר,
- אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:
הגוזל שדה מחברו - ונטלוה מציקין,
- אם מכת מדינה היא - אומר לו, הרי שלך לפניך.
- ואם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה.
- שטפה נהר - אומר לו ,הרי שלך לפניך.
השמיענו בהלכה זו, כשתהיה מכה טבעית כוללת, או אינה כוללת כמו ששטפה בנהר או נשקעה או ירדו עליה אבני אלגביש, שדינם דין מכת מדינה. ולא יוכל לומר לו הרעה הזו באה בעונותיך וכאילו אתה הוא הסיבה, כדי שיהא חייב לשלם אבל יאמר לו הרי שלך לפניך:
ונטלוה מסיקין - אנסים גזלוה מן הגזלן. תרגום צלצל, סקאה. שהארבה גשולן הוא, שאוכל בשדות אחרים:
אם מכת מדינה היא - שאנסו קרקע של אחרים עם זו:
מסיקין. פירש הר"ב אנסים וכו' תרגום צלצל סקאה שהארבה כו' וכפירוש רש"י. ונראה דירושה [דכתיב (דברים כה) יירש הצלצל] שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (ישעיה לד). תוספות:
ואם מחמת הגזלן וכו'. דייקינן בגמרא מדלא קתני ואם לאו וכו' משום דהא מרישא שמעינן לה ) והאי ואם מחמת הגזלן מלתא אחריתי אשמועינן היכא דאנסוהו להראות כל מה שיש לו והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו. דכיון דלא אנסוהו להראות אלא על שלו לא הוה ליה להראות אותה שגזל שאין שלו:
שטפה נהר. שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו. והמים שוחקין וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה. רש"י:
אומר לו הרי שלך לפניך. דמהיכא מצינו חיובא בגזלן בקרא דוכחש בעמיתו. הא דרשינן ליה לכלל ופרט וכלל. וכחש בעמיתו כלל. בפקדון או בתשומת יד או בגזל פרט. מכל אשר ישבע עליו חזר וכלל. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון [כו']. יצאו קרקעות ועבדים ושטרות גמרא. ועיין בפירוש הר"ב משנה ט' פרק ד' דבבא מציעא:
(יח) (על המשנה) מחמת כו'. דייקינן בגמרא מדלא קתני ואם לאו כו'. משום דהא מרישא שמעינן לה. והאי אם מחמת הגזלן מלתא אחריתא אשמעינן היכא דאנסוהו להראות כל מה שיש לו והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו. כיון דלא אנסוהו להראות אלא על שלו לא הוה ליה להראות אותה שדה שגזל שאינה שלו:
(יט) (על המשנה) שטפה כו'. שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו. והמים שוחקין וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה. רש"י:
(כ) (על המשנה) הרי כו'. בגמרא יליף מכלל ופרט וכלל מה הפרט כו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות:
ונטלוה מסיקין: ס"א מציקין ובגמ' מאן דתני מציקין בצדי נמי לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק וכו'. ומה שכתב רעז"ל כגרסת מסיקין בסמך הוא פי' רש"י אבל הרמב"ן ז"ל פי' בחומש בפי' התורה בפרשת כי תבא במלת צלצל דאינו ארבה דא"כ היה ראוי שיצרף אותו עם פסוק הארבה והתולעת אלא צלצל היינו שם למחנה האויב שהם יבאו ויאכלו הפירות אשר תוציא האדמה אשר עמלת ויקרא החיל צלצל בעבור שישמיעו קול מלחמה במחנה וקול שופר ורעם שרים ותרועה מלשון צלצלי שמע צלצלי תרועה ובמנענעים ובצלצלים וכן ארץ צלצל כנפים ארץ המשמעת צלצול כנפים שהולכת למרחקים כאשר ידאה הנשר ובגמרא נטלוה מסיקין מאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל ומתרגמינן יחסליניה סקאה ומאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק כי הוא אצלס שם למביאי האדם במצור ובמצוק עכ"ל ז"ל בקיצור:
שטפה נהר וכו': בגמ' וגם בפ' שבועת הפקדון דף ל"ג ברייתא בפלוגתא ומתני' כחכמים דהתם אבל ר"א ס"ל התם דחייב להעמיד לו שדה וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד. ונראה דאיידי דתנן לעיל בסמוך שטף נהר חמורו וחמור חברו סמך נמי הא מתני' דקתני בה שטפה נהר אומר לו הש"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל השמיענו בהלכה זאת כשתהיה המכה טבעית כוללת או אונס כוללת כמו ששטפה נהר או נשקעה או ירדו עליה אבני אלגביש שדינם דין מכת מדינה ולא יכול לומר לו הרעב הזו באה בעונותיך וכאילו אתה הוא הסיבה כדי שיהא חייב לשלם אבל יאמר לו הש"ל ע"כ:
ואם מחמת הגזלן וכו': כגון ששמע מבית המלך שמבקשים לגזול שדות והראה להם זה טלי קרקע זו של פלוני דאי מפרשת למתני' כגון דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסו כולהו ארעתא הא מרישא שמעת מדיוקא אם מכת מדינה היא אין אי לא לא. והקשו תוס' ז"ל תימה דבכמה מקומות איכא הכי שכופל דבריו וי"ל דדייק מדהו"ל למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר משמע דמילתא באפי נפשה היא דאחוי אחוויי ע"כ. ופירשו תוס' ז"ל עוד דחייב משום דינא דגרמי כדמוכח משמעתין לקמן והא דלא אשכחן דר"מ דיין דינא דגרמי לעיל פ' הגוזל אלא מברייתא דמחיצה שנפרצה מכח מתני' דהמסכך דבפרק ז' דכלאים הא דלא מייתי ממתני' דהכא משום דלא קתני בה בהדיא דאחוי אלא מיתורא דמתני' מוקי לה הכי ע"כ בקיצור:
שטפה נהר אומר לו הש"ל: כחכמים ור"א פליג עלייהו שחייב להעמיד לו שדה אחר ובגמ' מפרש טעמא דר' אליעזר דריש רבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי:
יכין
ונטלוהו מסיקין: כמו מציקין ושניהן כנוי לשר הדוחק עבדיו, ובל"א [טיראו]. אלא שמציק לשון מצוקה ודוחק. ומסיק, לשון העלאה הוא שמעלה דבר של עבדיו לרשותו, במקום שאין יד החלשים שולט שם [כך נ"ל]:
אם מכת מדינה היא: שנאנסו כולן:
ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר: מטעם קנסא ואף דכבר מדוקיא דרישא שמעי' לה. דאע"ג דדרך התנא להכפיל כן [כתוס'], עכ"פ הול"ל ואם לאו חייב וכו'. י"ל דקמ"ל דאם אנסוהו להגזלן להראות כל שלו, והראה גם שדה זו, אף דמכת מדינה חייב לשלם, דהרי פשע, מדהראה זו שאינו שלו [שע"א]:
שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: דקרקע בחזקת בעליה עומדת, ונ"ל דקמ"ל אף דאינה מכת מדינה לא מצי למימר פשעת שלא פקחת עיניך מיד בעלות הנהר לבנות לפניו דיק שלא ישטוף השדה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי קטז ב | רמב"ם הלכות גזילה ואבידה ט ב | שולחן ערוך חושן משפט שעא גבבלי קיז ב | רמב"ם הלכות גזילה ואבידה ט א | שולחן ערוך חושן משפט שעא ב
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש