משנה בבא קמא י רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) הגוזל - ומאכיל את בניו,
- והמניח לפניהם - פטורין מלשלם.
- אם היה דבר שיש לו אחריות - חייבין לשלם.
- אין פורטין -
- לא מתיבת מוכסין, ולא מכיס של גבאין,
- ואין נוטלין מהן - צדקה,
- אבל נוטל הוא - מתוך ביתו, או מן השוק.
- לא מתיבת מוכסין, ולא מכיס של גבאין,
(ב) נטלו המוכסין את חמורו - ונתנו לו חמור אחר,
- ליסטין את כסותו - ונתנו לו כסות אחרת,
- הרי אלו שלו - מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
- ליסטין את כסותו - ונתנו לו כסות אחרת,
- המציל מיד הגייס,
- מיד הנהר, ומיד הליסטין,
- אם נתיאשו הבעלים - הרי אלו שלו.
- וכן נחיל של דבורים -
- אם נתיאשו הבעלים - הרי אלו שלו.
- מיד הנהר, ומיד הליסטין,
- אמר רבי יוחנן בן ברוקה:
- נאמנת אשה, וכן קטן, לומר: מכאן יצא נחיל זה.
- ומהלך בתוך שדהו - ונוטל את נחילו.
- ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
- אבל לא יקוץ את הסוכה - על מנת ליתן דמים.
- רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- קוצץ - ונותן דמים.
- רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
(ג) המכיר את כליו, ואת ספריו - ביד אחר,
- אם יצא לו שם גניבה בעיר -
- ישבע כמה הוציא - ויטול.
- ואם לאו - לא הכל ממנו,
- שאני אומר, מכרן לאחר - ולקחן זה ממנו.
- אם יצא לו שם גניבה בעיר -
(ד) זה בא בחביתו של יין - וזה בא בכדו של דבש,
- נסדקה כדו של דבש,
- ושפך זה את יינו,
- והציל את הדבש - לתוכה,
- אין לו - אלא שכרו.
- אמר לו: אציל את שלך - ואתה נותן לי דמי שלי,
- חייב ליתן לו.
- שטף הנהר חמורו - וחמור חברו,
- שלו יפה מנה - ושל חברו יפה מאתים,
- הניח את שלו - והציל את של חברו,
- אין לו - אלא שכרו.
- אם אמר לו: אציל את שלך - ואתה נותן לי דמי שלי,
- חייב ליתן לו.
(ה) הגוזל שדה מחברו - ונטלוה מציקין,
- אם מכת מדינה היא - אומר לו, הרי שלך לפניך.
- ואם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה.
- שטפה נהר - אומר לו ,הרי שלך לפניך.
(ו) הגוזל את חברו,
- או שלווה הימנו, או שהפקיד אצלו,
- בישוב - לא יחזיר לו במדבר.
- על מנת לצאת למדבר - יחזיר לו במדבר.
- או שלווה הימנו, או שהפקיד אצלו,
(ז) האומר לחברו:
- גזלתיך, והלוותני, הפקדת אצלי,
- ואיני יודע, אם החזרתי לך - אם לא החזרתי,
- חייב לשלם.
- אבל, איני יודע אם גזלתיך, אם הלוותני,
- אם הפקדת אצלי - אם לא הפקדת,
- פטור מלשלם.
(ח) הגונב טלה מן העדר - והחזירו,
- מת או נגנב - חייב באחריותו.
- ואם לא ידעו הבעלים בגניבתו, ובחזירתו,
- ומנו את הצאן והיא שלמה - פטור מלשלם.
(ט) אין לוקחין,
- מן הרועים - צמר, וחלב, וגדיים,
- ולא משומרי פירות - עצים, ופירות.
- אבל לוקחין - מן הנשים,
- כלי פשתן - בגליל,
- ועגלים - בשרון.
- וכולן, שאמרו: הטמן - אסור.
- ולוקחין ביצים, ותרנגולין - מכל מקום.
(י) מוכים -
- שהכובס מוציא - הרי אלו שלו,
- שהסורק מוציא - הרי של בעל הבית.
- הכובס -
- נוטל שלשה חוטין - והן שלו,
- יתר מכן - של בעל הבית.
- ואם היה שחור - על גבי לבן,
- נוטל את הכל - והן שלו.
- החייט -
- ששייר מן החוט - כדי לתפור בו,
- ומטלית - שהיא שלש על שלש,
- חייב להחזיר לבעלים.
- מה שהחרש מוציא,
- במעצד - הרי הוא שלו,
- בכשיל - הרי של בעל הבית.
- אם היה עושה - אצל בעל הבית,
- אף הנסורת - של בעל הבית.
הדף הראשי של משנה בבא קמא י
משנה בבא קמא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב