משנה בבא קמא י ניקוד

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק י בבא קמא •

פרק י

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

עריכה

(א)

הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם,

פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם.

וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת,

חַיָּבִין לְשַׁלֵּם.

אֵין פּוֹרְטִין,

לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין,

וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין,

וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה.

אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ,

אוֹ מִן הַשּׁוּק:

(ב)

נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר,

גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְּסוּת אַחֶרֶת,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ,

מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן.

הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים,

אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים,

אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה:

נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר:

מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה.

וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ;

וְאִם הִזִּיק,

מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.

אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת שׂוֹכוֹ,

עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:

אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:

(ג)

הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר,

וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר,

יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל.

וְאִם לָאו,

לֹא כֹּל הֵימֶנּוּ;

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:

מְכָרָן לְאַחֵר, וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ:

(ד)

זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן,

וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ,

נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ,

וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ,

וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ,

אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.

וְאִם אָמַר:

אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ,

וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי,

חַיָּב לִתֵּן לוֹ.

שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ,

שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה, וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם,

הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ,

אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.

וְאִם אָמַר לוֹ:

אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי,

חַיָּב לִתֵּן לוֹ:

(ה)

הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּנְטָלוּהָ מְסִיקִין,

אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא,

אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ;

וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן,

חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת.

שְׁטָפָהּ נָהָר,

אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:

(ו)

הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ,

בַּיִּשּׁוּב,

לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר;

עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר,

יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר:

(ז)

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:

גְּזַלְתִּיךָ, הִלְוִיתַנִי, הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לָךְ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ,

חַיָּב לְשַׁלֵּם.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ:

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ, אִם הִלְוִיתַנִי, אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

(ח)

הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר,

וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב,

חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

לֹא יָדְעוּ בְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ,

וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא,

פָּטוּר:

(ט)

אֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים,

וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת, עֵצִים וּפֵרוֹת.

אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה,

וּכְלֵי פִּשְׁתָּן בַּגָּלִיל,

וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן.

וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר.

וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם:

(י)

מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ;

וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין, וְהֵן שֶׁלּוֹ;

יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן,

נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ.

הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ,

וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַּמַּעֲצָד,

הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ;

וּבַכַּשִּׁיל,

שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת,

אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק י בבא קמא •

משנה בבא קמא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב