לדלג לתוכן

משנה בבא קמא י א

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק י · משנה א | >>

הגוזל ומאכיל את בניו, והניח לפניהם, פטורין מלשלם.

ואם היה דבר שיש בו אחריות, חייבין לשלם.

אין פורטין ו לא מתיבת המוכסין, ולא מכיס של גבאין, ואין נוטלין מהם צדקה.

אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק.

משנה מנוקדת

הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם,

פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם.
וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת,
חַיָּבִין לְשַׁלֵּם.
אֵין פּוֹרְטִין,
לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין,
וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין,
וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה.
אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ,
אוֹ מִן הַשּׁוּק:

נוסח הרמב"ם

הגוזל - ומאכיל את בניו,

והמניח לפניהם - פטורין מלשלם.
אם היה דבר שיש לו אחריות - חייבין לשלם.
אין פורטין -
לא מתיבת מוכסין, ולא מכיס של גבאין,
ואין נוטלין מהן - צדקה,
אבל נוטל הוא - מתוך ביתו, או מן השוק.

פירוש הרמב"ם

זו המשנה היא בנויה על שני עיקרין:

  • האחד - מטלטלי, לבעל חוב לא משתעבדי.
  • השני - מלוה על פה, אינו גובה מן היורשים.

ושני העיקרים האלה, אין הלכה כן.

אבל מן העיקרים שנדון עליהם עכשיו, מטלטלי לבעל חוב משעבדי, מלוה על פה גובה מן היורשין. והראוי על הגזלן לשלם הוא מלוה על פה, לפיכך הגוזל ומאכיל לבניו חייבים לשלם באיזה פנים שיהיה, נתייאשו הבעלים או לא נתייאשו, בין שהניח מקרקעי או מטלטלי מנכסיו, יקח על על פנים כל מה שגזל. ואם לא הניח אביהם שום דבר, אם נתייאשו הבעלים אינם חייבין לשלם, ואם אכלו מה שאכלו לפני יאוש חייבין לשלם.

ואם היה המוכס גוי, או מוכס ישראל אלא שאין לו קצבה, אלא שלקח רשות מן המלך שיוכל להוסיף על המכס איזה שיעור שירצה על הקצבה שקצב לו המלך אותו, שהוא גזלן בכל זה, אין ראוי לפרוט דבר ממה שיש לפניו מן המעות, לפי שהוא בחזקת גזלן ואותן המעות כולם גזילה. וכמו כן לא יקחו צדקה מאותו המוכס מן המעות שלפניו.

אבל אם פרט מהמעות שיש לו בביתו, או נטלו ממנו צדקה כשהוא בשוק ואין תיבה לפניו, זה הוא מותר, וזהו טעם מה שאמר מתוך ביתו או מן השוק.

וכמו כן אין פורטין ממה שלפני גבאי צדקה, משום חשד שלא יחשדו אותו שהוא מנכסי הצדקה שיש עליו חוב, כשיראה אותו שיתן מעות מי שלא ראה כשלקח הדינר. וכבר נתבאר לך מדבריו, כי כשיהיה ממוכסי ישראל ואין מוסיף על כל מה שחקק לו המלך ולא יגרע אינו גזלן, כי מן העיקרים שלנו דינא דמלכותא דינא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הגוזל ומאכיל - והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:

פטורים מלשלם - אם אכלוה אחר מיתת אביהם וליתא בעינה, פטורים מלשלם, דהא אינהו לא גזול מידי, ומטלטלי לא משעבדי לבעל חוב. ואם לא אכלוה והיא בעינה, חייבים להחזיר א:

ואם היה דבר שיש בו אחריות - כלומר ואם הניח להם אביהם דבר שיש בו אחריות שהם קרקעות, חייבים לשלם אף על פי שאכלוה כבר. הכי מתרצה מתניתין בגמרא. ולענין פסק הלכה, הגוזל ומאכיל את בניו, בין שאכלו לפני יאוש בין שאכלו לאחר יאוש, חייבים לשלם מממון שהניח להם אביהם, בין מנכסים שיש להם אחריות בין מנכסים שאין להם אחריות ב, דהאידנא מטלטלי משתעבדי לבעל חוב. ואם לא הניח הגזלן כלום, אם אכלו הבנים הגזילה לפני יאוש, חייבים לשלם משלהם ג. ואם לאחר יאוש אכלו, אין חייבים לשלם משלהם אא"כ ד הניח להם אביהם:

אין פורטין - אין מחליפים סלעים בפרוטות ה:

מתיבת המוכסין - ליטול פרוטות מתיבתן שנותנים בה מעות המכס:

ולא מכיס של גבאים - גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא. לפי שהן של גזל. ודוקא במוכס נכרי ז או מוכס ישראל שאין לו קצבה, שלוקח כמו שהוא רוצה. אבל מוכס ישראל שהעמידו אפילו מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלבות, אינו בחזקת גזלן ופורטין מתיבתו. ולא עוד אלא שאסור להבריח מן המכס שלו, דדינא דמלכותא דינא:

מתוך ביתו - של מוכס שהוא בחזקת גזלן:

או מן השוק - אם יש לו מעות בביתו או בשוק שאינם בתיבת המכס. ואם חייב אדם פרוטות למוכס בחצי דינר ואין לו פרוטות. נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו ואע"פ שנותן לו מתיבת המכס, מפני שהוא כמציל מידו:

פירוש תוספות יום טוב

פטורים מלשלם. כתב הר"ב אם אכלוה וכו'. ואם לא אכלוה והיא בעינה חייבים להחזיר. דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני. רש"י. והא דדייק הר"ב לכתוב והיא בעינה. משום וחייבים להחזיר דנקט כלומר דחייבים להחזיר הגזילה עצמה אבל כשאינה בעינה אלא נשתנית בשינוי דאמרן בריש פרק דלעיל אין חייבים אלא דמי הגזילה. והרי דין הבנים כדין אביהם ומ"ש הר"ב דפסק הלכה דחייבים לשלם אפילו ממטלטלי. ואע"ג דתביעה בעל פה היא וכדכתב הר"ב בריש פ"ו דערכין. ומ"ש הר"ב ואם לא הניח וכו' אכלו הבנים הגזילה לפני יאוש חייבים לשלם. בבנים גדולים מיירי דבבנים קטנים הא תנן במ"ד פ"ח דפגיעתן רעה. ועיין מה שכתבתי שם. ומ"ש הר"ב ואם לאחר יאוש אכלו פטורים. ילפינן לה מקרא בברייתא דף קי"ב והשיב את הגזילה אשר גזל. מה ת"ל אשר גזל יחזור כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם. הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבים. ופירש רש"י כעין שגזל. כלומר אם גזילה קיימת. יחזיר. אבל אין גזילה קיימת פטור. ובדידיה ליכא לאוקמי [דודאי דחייב לשלם דמיה] אלא בבניו. ע"כ. אבל לפני יאוש לא מסתבר דמיירי קרא. דברשותא דמרא קיימא. וכאילו גזלה מבעלה ואכלה. וכן נמי אם בא אחר לאחר יאוש ואכלה דפטור. ובניו לאו דוקא. וצריך לומר דבמשמעות כעין שגזל הוי תרתי. הך דהכא. והא דבריש פרק דלעיל דשינוי קונה. ובתוספות [ד"ה גזל] מסקי בלאו הכי דדרשא דהכא אסמכתא בעלמא הוא. ומסברא מחלקינן בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש. ע"כ. והא דמסיים הר"ב אלא אם כן הניח להם אביהם. כפל לשון הוא דהא בהכי איירינן כמו שכתב ואם לא הניח הגזלן כלום:

אין פורטין. פירש הר"ב אין מחליפים סלעים בפרוטות. וכפירוש רש"י דאילו סלעים בסלע דלא מתהני בחלוף ליכא איסורא. והא דפירשו דאם חייב אדם פרוטות וכו' דשרי משום שהוא כמציל מידו. היינו לומר היכא דמתכוין לתת סלע כדי לקבל פרוטות דמתהני כך כתב שלטי הגבורים:

אין פורטין לא מתיבת המוכסין וכו'. לשון הרא"ש כתבו התוספות דאתי כרבנן דר"ש [דמ"ח פרק כ"ו דכלים] דאמרי סתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא. ולי נראה דכל מה שהמוכס והגבאי נוטל הוי יאוש בעלים. ואכילו אין לו קצבה ואפילו הכי דבר מגונה הוא שיקבל אדם ממון ממקום המיוחד לגזל. ע"כ. והרמב"ם פ"ה מהלכות גזילה [הלכה י"א]. חשיב במוכס עכו"ם שלא נתייאשו וכו'. ועיין בפירוש מתניתין דלקמן:

המוכסין. פירש הר"ב במוכס עכו"ם אע"פ שהוא עומד מחמת המלך. הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה. שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל. המגיד פ"ה מהלכות גזילה [הלכה י"א]. ומ"ש הר"ב אבל מוכס ישראל שאין לו קצבה כו'. עי' מ"ש במ"ד פ"ג דנדרים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני. רש"י. והא דדייק הר"ב לכתוב והיא בעינה, משום וחייבים להחזיר דנקט, כלומר דחייבים להחזיר הגזילה עצמה. אבל כשאינה בעינה אלא נשתנית בשנוי דאמרן בריש פרקין דלעיל, אין חייבים אלא דמי הגזילה. והרי דין הבנים כדין אביהם:

(ב) (על הברטנורא) ואע"ג דתביעה בע"פ היא:

(ג) (על הברטנורא) בגדולים איירי דקטנים פגיעתן רעה:

(ד) (על הברטנורא) כפל לשון הוא דהא בהכי איירינן:

(ה) (על הברטנורא) דאלו סלעים בסלע דלא מתהני בחלוף ליכא אסורא. והא דפירש דאם חייב אדם פרוטות כו' דשרי משום שהוא כמציל מידו, היינו לומר היכא דמתכוין לתת סלע כדי לקבל פרוטות דמתהני. ש"ג:

(ו) (על המשנה) אין כו'. לשון הרא"ש, כתבו התוספ' דאתי כרבנן דר"ש מ"ח פרק כ"ו דכלים דאמרי סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא. ולי נראה דכל מה שהמוכס והגב:אי נוטל הוי יאוש בעלים ואפילו אין לו קצבה. ואפ"ה דבר מגונה הוא שיקבל אדם ממון ממקום המיוחד לגזל. עתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) אע"פ שהוא עומד מחמת המלך הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל. המגיד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הגוזל ומאכיל וכו':    נראה דאגב דתני בסוף פירקין דלעיל היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף ינתן לבניו דזכו בו בני הגזלן במיתת הגר תנא השתא נמי דזכו נמי בני הגזלן בגזלה שהניח לפניהם אביהם אחר מיתתו:

ואם היה דבר שיש בו אחריות:    כלומר ואם הניח להם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט פי' משום דהא אשתעבוד נכסיה ורבא הוא דמתרץ לה הכי ואמר רבא כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לותי דתריצנא למתני' כותיה כמו שכתבתי שם ובגמ' בברייתא הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבי' משום סומכוס אמרו גדולים חייבים קטנים פטורין ואע"ג דגזלה קיימת:

אין פורטין וכו':    וז"ל נמוקי יוסף ז"ל ואין נוטלין מהם צדקה ואפי' לר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים והשתא איכא יאוש ושנוי רשות מ"מ דבר מגונה לקבל ממון הבא מן המקום המיוחד להצניע בו גזלה ע"כ. ובגמ' תנא אבל נותן לו דינר ומחזיר לו את השאר פי' רש"י ז"ל שאם היה למוכס פרוטות לתת לו נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידם:

ולא מכיס של גבאים:    פי' הרמב"ם ז"ל מכיס של גבאי צדקה שמי שלא יראה כשלקח הגבאי הדינר להחליפו יחשדנו שהוא פורע חובו מנכסי הצדקה:

תפארת ישראל

יכין

הגוזל ומאכיל את בניו:    בחייו, וה"ה בהאכיל לאחר:

והניח לפניהם:    ר"ל או שמת והניח לפניהן, ואכלוה אחר מיתתו. ונ"ל דקמ"ל אע"ג דבשעת אכילה כבר נשתעבדו הם. עוד נ"ל דלא נקט או הניחה לפניהן, דקמ"ל נמי אפילו הניח לפניהן נכסים, מטלטלי דיתמי לא משתעבדי, לפ"ז יפה אמר בסיפא, ואם היה וכו' ודו"ק:

פטורין מלשלם:    כשאכלוה אחר יאוש, אבל קודם יאוש הו"ל אינהו כהגזלנים. מיהו כשהגזילה קיימת חייבים להחזיר אף שנתייאש, ולא הוה יאוש ושינוי רשות דקני, דיורש לאו כלוקח דמי, ויאוש כדי לא קנה [(שו"ע חו"מ, שסא)]:

ואם היה דבר שיש בו אחריות:    שירשו קרקעות ונמצא שכבר היו משועבדים הקרקעות מחיי אביהן, ולדידן ה"ה מטלטלין דיתמי דמשתעבדי לבע"ח:

אין פורטין:    להחליף סלע שלו בפרוטות:

לא מתיבת המוכסין:    תיבה שהמוכס נותן בה פרוטות המכס, ודוקא מוכס שלוקח בלי קצבה, אבל מוכס שלוקח מכס קצוב מדינא דמלכותא, אינו גזלן, ואדרבה, המעביר מכס אפילו של מלך שאינו ישראל עובר על לא תגזול [שס"ט ו']:

ולא מכיס של גבאין:    גובה מס המלך בלי קצבה ונ"ל דמוכס היינו המס שניתן למלך בעד סחורות שיבואו להמדינה, והוא מלה נגזרת ממלת תכוסו על השה, דהיינו לשון מנין וה"נ המוכס מונה מספר יחידי הסחורות שיביא זה, כדי ליתן מכל א' מכס הראוי לו, אולם גבאי היינו גובה של כל גופי בנ"א שבמדינה העשיר לפי עשרו [וה"ה מגבאי צדקה מפני החשד [(שו"ע יו"ד, רנז)]:

אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק:    דכל שאינו נוטל מהתיבה המיוחדת למכס, מותר. ודוקא להחליף מעות, דהנאה קטנה היא, אבל ליקח ממוכס מתנה דהו"ל הנאה גמורה, אסור בכל מקום [(שו"ע חו"מ, שסט)]:

בועז

פירושים נוספים



מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי



אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/משנה_בבא_קמא_י_א"