משנה בבא מציעא ב ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה ח | >>

[עריכה]

מצא ספרים, קורא בהן אחת לשלשים יום.

ואם אינו יודע לקרות, גוללן.

אבל לא ילמוד בהן בתחילה, ולא יקרא אחר עמו.

מצא כסות, מנערה אחת לשלשים יום^לב.

ושוטחה לצרכה, אבל לא לכבודו.

כלי כסף וכלי נחשת, משתמש בהן לצרכן, אבל לא לשוחקן.

כלי זהב וכלי זכוכית, לא יגע בהן עד שיבא אליהו.

מצא שק או קופה, וכל דבר שאין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מָצָא סְפָרִים,

קוֹרֵא בָּהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם;

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן.

אֲבָל לֹא יִלְמֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה;

וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ.

מָצָא כְּסוּת,

מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.

וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָהּ,

אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ.

כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת,

מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָן,

אֲבָל לֹא לְשׁוֹחֲקָן.

כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית,

לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה,

וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל,

הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מצא ספרים -

קורא בהן - אחת לשלשים יום.

ואם אינו יודע לקרות - גוללן.

אבל לא ילמד בהן - כתחילה,

ולא יקרא אחר עימו.

מצא כסות -

מנערה - אחת לשלשים יום,

שוטחה לצורכה - אבל לא לכבודו.

כלי כסף, וכלי נחושת -

ישתמש בהן לצורכן - אבל לא לשוחקן.

כלי זהב, וכלי זכוכית -

לא יגע בהן - עד שיבוא אליהו.

מצא שק, או קופה -

אם אין דרכו ליטול - הרי זה לא יטול.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בגדי הצמר צריך לנערם כדי שלא ירקיבו ויתקלקלו, אבל בגדי הפשתן לא יגע בהן כלל.

וכלי זהב וזכוכית אינם מעלים חלודה לעולם, לפיכך לא יגע בהן לפי שאינם צריכין להשתמש בהם כדי שימנעם מן החלודה.

ואמרו אין דרכו ליטול - הוא שיהיה זקן, ואינו לפי כבודו לפי שאינו ראוי להתבזות החכמה, והרמז לזה מה שנאמר "והתעלמת מהם"(דברים כב, א), כאלו צווה שיתעלם מהם בעניין מן העניינים, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל פעמים שאתה מתעלם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אחת לשלשים יום - שמתעפשין כששוהין מלפותחן. וכל ספריהן היו עשויין כעין גליון:

גוללן - מתחלתן לסופן, שיכנס בהם האויר:

בתחילה - מה שלא למד מעולם, לפי שצריך להשהותן לפניו^לא:

ולא יקרא אחר עמו - לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע:

שוטחה לצרכה - לשלוט בה אויר שלא תאכלנה עש:

לצרכן - שמתעפשים בקרקע, שצריך לתתן בקרקע, דזו היא שמירתן. ולפיכך משתמש בהם לפרקים:

אבל לא לשוחקן - ולא ישתמש בהן זמן ארוך עד שישחקם:

לא יגע בהן - זהב אינו מתעפש בארץ, וכן זכוכית. ועוד, שהוא נוח להשבר:

שאין דרכו ליטול - דבר שגנאי הוא לו^לג. והתורה אמרה והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אבל לא ילמוד בהן בתחלה. כתב הר"ב מה שלא למד מעולם. לפי שצריך להשהותן לפניו. וכן פירש רש"י. ופירש נ"י בשם הרמב"ן דהני מילי בס"ת נביאים וכתובים שמי שלמד בהן כבר די לו בקריאה בעלמא. ומי שלומד בהן לכתחילה צריך לטרוח יותר ועל ידי טרחו הם מתקלקלים. אבל עכשיו שנהגו לכתוב הגמרא ומי שלמד פרקו מאה פעמים צריך עיון גדול כבתחלה. ואדרבה כל מי שהוא יותר בקי. צריך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו. והרי הוא כלומד בתחילה. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה ג' פרק בתרא דבבר. קמא:

מנערה אחת לשלשים יום אבל טפי לא. שמתקלקל. טור סימן רס"ז:

וכל דבר שאין דרכו לטול. כתב הר"ב שגנאי הוא לו. שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור. רש"י. ומ"ש הר"ב כגון זקן ואינו לפי כבודו. כן הוא בגמרא. ולשון הרמב"ם בפרק י"א מהלכות אבדה אם היה חכם או זקן מכובד וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לא) (על הברטנורא) וה"מ בספרי תנ"ך. שמי שלמד בהן כבר די לו בקריאה בעלמא, ומי שלומד בהן תחלה צריך לטרוח יותר ועל ידי טרחו הם מתקלקלים. אבל עכשיו שנוהגים לכתוב הגמרא ומי שלמד פרקו מאה פעמים צריך עיון גדול כבתחלה ואדרבא בל מי שהוא יותר בקי צריך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועות שלו. והרי הוא כלומד בתחלה. נ"י בשם הרמב"ן:

(לב) (על המשנה) לשלושים יום. אבל טפי לא שמתקלק. לים. טור:

(לג) (על הברטנורא) שאדם חשוב הוא. ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

קורא בהן אחת לשלשים יום: מתני' ר"א בן יעקב היא ודלא כת"ק דברייתא דאמר אחת לי"ב חדש ודלא כסומכוס דאמר בחדש שממהר להתעפש שלשים יום ובישן שנים עשר חדש:

בתחלה: מה שלא למד מפני שצריך להשהותם לפניו וכתב הרמב"ן ז"ל דה"מ בס"ת נביאים וכתובים שמי שלמד בהם כבר די לו בקריאה בעלמא ומי שלומד בהן לכתחלה צריך לטרוח יותר וע"י טרחו הן מתקלקלין אבל עכשיו שנהגו לכתוב התלמוד אם השאילו המסכתא אינו כן שאפילו מי שלמד פרקו מאה פעמים צ"ע גדול כבתחלה ואדרבה כל מי שהוא בקי יותר צ"ע יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו הלכך יד כל אדם שוה בו ולומד לכתחלה דאדעתה דהכי אושליה נמקי יוסף. ועיין בפי' רש"י ז"ל פרק כל הנשבעין (שבועות דף מ"ו:)

גוללן אחת לשלשים: אבל לא יִלְמַד בהן כתחלה כתב הר"ר יהוסף ז"ל בס"א היה נקוד יְלַמֵד ונ"ל כגרסא דגרסי' יִלְמַד דאתי שפיר מה שאמר כתחלה כלומר קורא בהן מה שהוא רגיל בו אבל לא ילמד מה שלא למד מעולם ואי גרסינן יְלַמֵד פי' לא יְלַמֵד לאחרים בו ולגירסא זו לא היה צריך לומר כתחלה ע"כ. וגם ראיתי שהגיה כתחלה בכאף:

ולא יקרא אחר עמו: נלע"ד דגרסי' יַקְרֵא בנקוד פת"ח ביו"ד ושו"א בקו"ף וצי"רי ברי"ש אע"פ שאינו מוכרח. וכדמוכח ממה שאני כותב בסמוך מיד. ובגמ' רמי עלה והתניא ולא יקרא בו שלשה בני אדם הא שנים קורין ומוקי אביי למתני' בענין אחד ולפיכך אפילו שנים אין קורין שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע. וברייתא בשני עניינים זה בדף זה וזה בדף זה ולפיכך שנים קורין דלא אתו לשמוטי מהדדי. והרמב"ם ז"ל בפי"ג דהלכות גזלה פירש דבשני עניינים לא יהיו שנים קורין דשמא זה ימשוך לכאן וזה לכאן ויבלה הספר אבל בענין אחד קורין אפילו שנים אבל שלשה אפילו בענין אחד אין קורין ע"כ וכן פי' הרי"ף ז"ל:

מנערה אחת לשלשים יום: גמ' למימרא דניעור מעלי לה והא אמר ר' יוחנן מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו שיארוג לו חדשות תמיד ינער כסותו בכל יום ולמדנו דרך ארץ דניעור קשה לה אמרי בכל יום קשה לה אחת לשלשים יום מעלי לה איבעית אימא בחד אין ניעורו קורעה ובתרי הניעור קורעה ואיבעית אימא הא בידא וברייתא בחוטרא ואיבעית אימא ברייתא בעמרא דקשה לה שנמתחת ונקרעת ומתני' בכיתנא. ובגמרא בברייתא כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא ע"י האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן:

מצא שק וכו': ר"פ שבועת העדות ובהרי"ף והרא"ש ז"ל הגרסא מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול וכו'. וכן הגיה ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל. ופי' רש"י ז"ל שאין דרכו ליטול קופה שלו מן החוץ לבית שמור לא יטול. וביד פי"א דהלכות גזלה ואבידה סי' י"ג (פי"א מהל' גזילה ואבידה הי"ג). ובטור ח"מ סי' רס"ג וסי' רס"ז: