לדלג לתוכן

משנה פסחים ה ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה ד | >>

השוחט את הפסח על החמץ, עובר בלא תעשה.

רבי יהודה אומר, אף התמיד.

רבי שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר, לשמו חייב, ושלא לשמו פטור.

ושאר כל הזבחים, בין לשמן ובין שלא לשמן, פטור.

ובמועד, לשמו פטור, ושלא לשמו חייב; ושאר כל הזבחיםיג, בין לשמן ובין שלא לשמן – חייב, חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַתָּמִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לִשְׁמוֹ חַיָּב, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד, לִשְׁמוֹ פָּטוּר, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, חַיָּב, חוּץ מִן הַחַטָאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:

השוחט את הפסח - על החמץ,

עובר בלא תעשה.
רבי יהודה אומר:
אף על התמיד.
רבי שמעון אומר:
הפסח בארבעה עשר -
לשמו - חייב.
ושלא לשמו - פטור.
ושאר כל הזבחים -
בין לשמן, בין שלא לשמן - פטור.
ובמועד -
לשמו - פטור.
ושלא לשמו - חייב.
ושאר כל הזבחים -
בין לשמן, בין שלא לשמן - חייב,
חוץ מן החטאת, ששחטה שלא לשמה.

מה שאמר השם יתברך "לא תשחט על חמץ דם זבחי, ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח"(שמות לד, כה), חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח, כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר או אחד מבני חבורה, אף על פי שיהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה, ולא יפסד הזבח.

ורבי יהודה אומר, זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד, ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ, רוצה לומר שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו, שהוא עובר בלא תעשה.

ורבי שמעון אומר, כי דבר השם יתברך זבחי זבחי שתי פעמים, רוצה לומר כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט אחד על חמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ. ולפיכך אמר רבי שמעון, כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות, ושאר זבחים יום ארבעה עשר על החמץ פטור. ובשעה שיהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ, יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ, ולפיכך אמר ובמועד לשמו פטור לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח, ושלא לשמו חייב לפי שהוא כשאר הקרבנות והוא יאסור הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ וחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו, ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח ולפיכך חייב. ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות השנה. ומה שחייב, שיהיה לדעת רבי שמעון כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות השנה, בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה, וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחילת [זבחים], כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אף על פי שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת, הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן.

והלכה כחכמים:


השוחט את הפסח על החמץ - כלומר ובשעת שחיטה היה חמץ ברשות השוחט או אחד מבני חבורה ח, אפילו לא היה החמץ בעזרה ט:

עובר בלא תעשה - דלא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות לד). ואין הזבח נפסל י:

אף התמיד - של בין הערבים דערבי פסחים ששחטו על חמץ, שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב יא, עובר בלאו, דדריש זבחי, המיוחד לי יב, והוא התמיד. ואין הלכה כרבי יהודה:

רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר - ששחטו על חמץ, לשמו חייב, משום לא תשחט על חמץ, דפסח כשר הוא ושחיטה ראוייה היא ושמה שחיטה:

שלא לשמו פטור - דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה היא ולאו שמה שחיטה:

ושאר כל הזבחים - שנשחטו בי"ד אחר חצות על החמץ:

בין לשמן בין שלא לשמן פטור - ואע"פ שכשרים הן כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו', אע"פ כן פטור, דכתיב זבחי זבחי שני פעמים, לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא תזבח על חמץ דם זבחי (שם כג), ולמאי הלכתא פלגינהו רחמנא ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים, לומר לך בזמן דאיכא זבח דהיינו בי"ד דאיכא פסח לא מחייב אשאר זבחים, ובזמן דליכא זבח כגון בתוך הפסח מחייב אשאר זבחים אם שחטן על חמץ:

ובמועד - בתוך הפסח, אם לשמו שחטו לפסח על החמץ:

פטור - מלא תשחט, דפסח שלא בזמנו לשמו פסול, והויא לה שחיטה שאינה ראויה:

שלא לשמו - אלא לשם שלמים:

חייב - דלהכי קאי יד והויא לה שחיטה ראויה, וחייב משום לא תשחט, בהדי לאו דלא יראה ולא ימצא טו:

ושאר כל הזבחים - שנזבחו בתוך המועד על חמץ:

בין לשמן בין שלא לשמן חייב - דקרא אשאר זבחים נמי אזהר:

חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה - דפסולה היא משום דכתיב בשחיטתה חטאת היא, היא ולא הנשחטה שלא לשמה:

השוחט. עי' בדרבי יהודה לקמן בסמוך:

על החמץ. מ"ש הר"ב שהיה ברשות אחד מבני חבורה דאמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין גמרא. ומ"ש הר"ב דאפילו החמץ חוץ לעזרה. מפרש בגמ' דאף ע"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך ועי' משנה ה' פי"א דמנחות מה שאכתוב שם בס"ד. ומ"ש הר"ב דאין הזבח נפסל. בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא. כ"מ פ"א מהלכות קרבן פסח:

רבי יהודה אומר אף התמיד. פירש הר"ב שהיה החמץ ברשות השוחט או המקריב ר"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פירש"י דאיתרבייא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכיה לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ"ע ילפינן הכי וה"ל להר"ב לפרש כן בתנא קמא ומה שכתב הר"ב דדריש זבחי המיוחד לי. בגמ'. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו"ד להביא התמיד. דהא ר"י אף התמיד קאמר ש"מ דלהוסיף בא:

ושאר כל הזבחים. גמ'. דכתיב זבחי זבחי תרי זמני קרי ביה זבח זבחיי. פי' רש"י שקיל י' דחד מינייהו שדי אאידך קרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:

ובמועד וכו'. שלא לשמו. פי' הר"ב אלא לשם שלמים חייב דלהכי קאי. כדפי' ברפ"ק דזבחים דקי"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים. וקשה דאפילו לשמו יהא חייב דהא שלמים ששחטן שלא לשמן דהיינו לשם פסח חייב ומוקים בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמא מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי. ועי' עוד מה שכתבתי שם בזבחים:

חייב. כתב הר"ב משום לא תשחט בהדי לאו דלא יראה וכ"כ רש"י. אבל ברישא לא פירשו כן. משום דלאו דלא יראה אינו בי"ד דכל שבעה כתיב גבי לא יראה וכדמסיק המגיד בפרק ג' מהלכות חמץ:

(ח) (על הברטנורא) אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) מפרש בגמרא דאע"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:

(י) (על הברטנורא) בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:

(יא) (על הברטנורא) ר"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש"י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ"ע ילפינן הכי והוה ליה להר"ב לפרש כן בדברי תנא קמא:

(יב) (על הברטנורא) בגמרא. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו"ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי"ט:

(יג) (על המשנה) כל הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש"י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:

(יד) (על הברטנורא) כדפירש ברפ"ק דזבחים דקי"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של"ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי:

(טו) (על הברטנורא) רש"י. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי"ד דכל שבעה כתיב גביה. הה"מ:

השוחט את הפסח על החמץ:    אפי' החמץ בבית אחד מבני חבורה וילפי' לה בגמ' מדלא כתיב על חמצך ומיהו לא מרבינן משום האי טעמא אפי לאחד בסוף העולם דהא כתיב לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין:

עובר בלא תעשה:    ואין הזבח נפסל דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב והכי איתא בהדיא בתוספתא תוס' ז"ל: ועיין במה שכתבתי בפ"ק דכלים סי' ח'. דבספר הפרפראות פ' ראה וזבחת פסח וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ לומר לך שאין שוחטין את הפסח על החמץ ע"כ:

ר"ש אומד הפסח וכו':    הכי אית ליה לר"ש בכל דוכתא דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה בכסוי הדם ובאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה':

לשמו פטור וכו':    פ' השוחט (חולין דף ל') ובגמ' דייקי' טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור אמאי פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי שמעת מינה פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה א"ר חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו בעלים טמאים בי"ד ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח שני קאי ומש"ה הוא דבעי עקירה וכתבו תוס' ז"ל זאת גרסת רש"י ז"ל ואין נראה לר"ת ז"ל דהא איכא למימר מרישא אפכא וגריס ר"ת הכי לשמו אמאי פטור שלמים לשם פסח קשחיט מ"מ בעי עקירה וכו' פי' דאי לא בעי עקירה אפי' שוחט לשמו כשר. דשלמים לש"פ כשר דהא מכשר לעיל ר' יהושע שוחט אחרים לשמו ע"כ פי' מילתיה דר' יהושע לעיל בגמ' בברייתא: וביד פ"א דהלכות ק"פ סי' ה':

יכין

השוחט את הפסח על החמץ:    שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב או לא' מהחבירה, אף שאין החמץ בעזרה:

עובר בלא תעשה:    לגופה לא צריכה רק דיוקא קמ"ל דהא תמיד לא. והפסח כשר:

רבי יהודה אומר אף התמיד:    שבין ערבים שבערב פסח:

רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב:    אם שחט על חמץ, עובר:

ושלא לשמו פטור:    משום דאז הפסח פסול, להכי פטור כששחטו על חמץ:

ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן:    ששחטן בערב פסח אחר חצות על חמץ:

פטור:    אפילו שחטן קודם התמיד של ערביי', דאז כשרין הם, אפ"ה פטור כששחטן על חמץ, דרחמנא מעטינהו מלאו כששחטן בערב פסח:

ובמועד:    בשחט הפסח, בפסח על החמץ:

שלא לשמו חייב:    אף שנטמאו בעלים שלו בי"ד, דאז סתמיה לשם פסח שני קאי, והוא שחטו לשם שלמים, עכ"פ מדראוי גם לשלמים והוא הקריבו לשם כך, כשר הוא, וחייב:

ושאר כל הזבחים:    ששחטן בפסח על חמץ:

בין לשמן בין שלא לשמן חייב:    דכולן כשרים אף שלא לשמן:

חוץ מן החטאת ששחט שלא לשמה:    דחטאת פסול' כששחט' של"ש להכי פטו' כששחט' על חמץ:

בועז

פירושים נוספים