משנה סוכה ג יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה יב | >>
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדשמט. ושיהא נ יום הנף כולו אסור.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.
- מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטַּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה,
- זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ;
- וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֵּף כֻּלּוֹ אָסוּר:
- הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטַּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה,
בראשונה -
- היה לולב ניטל -
- במקדש - שבעה.
- ובמדינה - יום אחד.
- היה לולב ניטל -
- משחרב בית המקדש -
- התקין רבן יוחנן בן זכאי,
- שיהא לולב ניטל -
- במדינה - שבעה, זכר למקדש.
- ושיהא יום הנף כולו - אסור.
- שיהא לולב ניטל -
- התקין רבן יוחנן בן זכאי,
מדינה - היא כל העיירות שבארץ ישראל מלבד ירושלם, וכבר ביארנו זה במסכת מעשר שני.
ויום הנף - הוא יום ששה עשר מניסן שאמר בו השם "והניף את העומר"(ויקרא כג, יא).
ודרש רבי יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכול חדש כל היום, וזהו עניין התקין', וכן אמרו "מאי התקין, דרש והתקין", ועוד יתבארו עיקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממסכת מנחות.
ואלו התקנות כולם הלכה, בכל מקום שנמצא מהם דבר בכל המשנה:
במקדש שבעה - כדדרשינן לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים:
במדינה - בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה:
ושיהא יום הנף - של עומר, דהיינו יום ט"ז בניסן כולו אסור. ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב (ויקרא כג) עד הביאכם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר (שם) עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש נא ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול:
ובמדינה. כתב הר"ב בירושלים וכו' ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דשקלים:
זכר למקדש. גמ' מנין דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא (ירמיה ל יז) ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
ושיהא יום הנף כו'. במשנה ג' פ"ד דר"ה קתני הרבה תקנות שהתקין. ואלו שתי תקנות דהכא מתני בהדדי. ומשמע שתיקנם ביחד והלכך הכא דמייתי הראשונה אגב תני נמי לשנייה דעמה. אבל במשנה ה' פ"י דמנחות דאצטריך לסיפא. לא תני רישא אגב סיפא. הר"ן. אלא שהוצרכתי להוסיף קצת:
כולו אסור. כתב הר"ב משום מהרה יבנה בית המקדש כו'. ומקשים בגמרא דאבני אימת אי ביום ט"ז כבר הותר משהאיר המזרח. אלא דנבנה קודם ט"ז מחצות תשתרי כדתנן במשנה ה' פ"י דמנחות הרחוקים מותרים מחצות היום שאין בית דין מתעצלין ומשני דאבני בלילה. א"נ [סמוך] לשקיעת החמה דט"ו [*ופירש"י דהיא היא] ומרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד הבאתו כדתנן התם לא יספיקו להקריב למחר קודם חצות. ועיין בפי' הר"ב דמנחות, תמצא פי' אחר במשנה זו:
(מט) (על המשנה) זכר למקדש מנין דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא ציון דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גמרא:
(נ) (על המשנה) ושיהא כו' משמע שתקנם ביחד והלכך כיון דמייתי הראשונה אגב תני לשניה דעמה:
(נא) (על הברטנורא) ומקשים בגמרא דאבני אימת, אי ביום ט"ז כבר הותר משהאיר המזרח, אלא דנבנה קודם ט"ז, מחצות אשתרי כר ומשני דאבני בלילה, א"נ סמוך לשקיעת החמה ופירש"י דהיא היא מרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד חבאתו כדתנן התם, לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:
בראשונה וכו': עד סוף סי' י"ג ביד הלכות לולב פ"ז מסי' י"ג עד סוף סי' י"ח ושם פ"ח סי' י':
במדינה: הכריח הרב ר' אליה מזרחי ז"ל בחדושיו דבריש סימן מ"ד לסמ"ג ז"ל דסמ"ג ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל שכל העיירות שבא"י מלבד ירושלם נקראים מדינה וכל עיר ירושלם קרויה מקדש:
זכר למקדש: גמ' מנלן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
ושיהא יום הנף כולו אסור: גמ' אמר רב נחמן ב"ר יצחק ריב"ז בשיטת ר' יהודה שהיה מתלמידי תלמידיו דורש אחריו דרש גם הוא בימיו ואמר דמן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל ולא דריש עד ולא עד בכלל להתירו בהאיר המזרח והא דתנן בפ' ר' ישמעאל דמנחות א"ר יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם וכו' דמשמע דפליג עליה ר' יהודה הוא דקטעי דסבר דמדרבנן קאמר ריב"ז ולא היא דמדאורייתא קאמר ומאי התקון דקתני דרש והתקין וכדפי' ר"ע ז"ל שם במנחות פ' ר' ישמעאל ופליג רב נחמן אסתמא דתלמודא דמפ' טעמא דריב"ז משום מהרה יבנה בית המקדש. וכתב הר"ן ז"ל הא דקתני הכא הך תקנתא משום דהך מתני' אתנייה במסכת ר"ה דמני עשר תקנות שתקן ריב"ז וכיון דאייתי הכא רישא דמתני' סיימה כולה אבל במסכת מנחות דאיצטריך לו סיפא לא תנא רישא משום סיפא וקתני סיפא בלחוד ע"כ. ותוס' ז"ל כתבו הרבה תקנות תיקן ריב"ז אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תנא הכא יום הנף אגב גררא ותימא דבמנחות פ' ר' ישמעאל לא תנא הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף ובפ' בתרא דר"ה תני הנך ועוד תקנות טובא דתקון ע"כ: ובטור א"ח סי' תרנ"ח ובתו"כ ספט"ז דפ' אמור:
יכין
היה לולב ניטל במקדש שבעה: כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה: ר"ל אפילו בירושלים:
התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף: יום שמניפין העומר במקדש, שהוא בט"ז בניסן:
כולו אסור: דבזמן המקדש, הקרובים שיודעים מתי הקריבו העומר, מותרים בתבואה חדשה אחר שהקריבו העומר, והרחוקים מותרים לאחר חצות, דאז ודאי כבר הקריבו העומר. וכשחרב המקדש, מותר מדאורייתא לאכול תבואה חדשה בכל מקום משהאיר המזרח ביום ט"ז בניסן. וגזר רבן יוחנן שמא יבנה המקדש בליל ט"ז, ולא יספיקו להקריבו קודם חצות, ויטעו לאכלו כבכל השנים כשהאיר המזרח. לכן אסרו מלאכול עד אחר כל יום ט"ז. והכי קיי"ל [ועי' י"ד רצ"ג ס"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת