משנה סוכה ג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה יב | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד.

משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש מט. ושיהא נ יום הנף כולו אסור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כלו אסור.


פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה כו': מדינה היא כל העיירות שבא"י מלבד ירושלם וכבר ביארנו זה במס' מעשר שני. ויום הנף הוא יום ששה עשר מניסן שאמר בו השם והניף את העומר ודרש ר' יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכול חדש כל היום וזהו ענין התקין וכן אמרו מאי התקין דרש והתקין ועוד יתבארו עיקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממס' מנחות ואלו התקנות כולם הלכה בכל מקום שנמצא מהם דבר דבר בכל המשנה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

במקדש שבעה - כדדרשינן לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים:

במדינה - בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה:

ושיהא יום הנף - של עומר, דהיינו יום ט"ז בניסן כולו אסור. ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב (ויקרא כג) עד הביאכם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר (שם) עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש נא ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ובמדינה. כתב הר"ב בירושלים וכו' ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דשקלים:

זכר למקדש. גמ' מנין דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא (ירמיה ל') ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:

ושיהא יום הנף כו'. במשנה ג' פ"ד דר"ה קתני הרבה תקנות שהתקין. ואלו שתי תקנות דהכא מתני בהדדי. ומשמע שתיקנם ביחד והלכך הכא דמייתי הראשונה אגב תני נמי לשנייה דעמה. אבל במשנה ה' פ"י דמנחות דאצטריך לסיפא. לא תני רישא אגב סיפא. הר"ן. אלא שהוצרכתי להוסיף קצת:

כולו אסור. כתב הר"ב משום מהרה יבנה בית המקדש כו'. ומקשים בגמרא דאבני אימת אי ביום ט"ז כבר הותר משהאיר המזרח. אלא דנבנה קודם ט"ז מחצות תשתרי כדתנן במשנה ה' פ"י דמנחות הרחוקים מותרים מחצות היום שאין בית דין מתעצלין ומשני דאבני בלילה. א"נ [סמוך] לשקיעת החמה דט"ו [*ופירש"י דהיא היא] ומרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד הבאתו כדתנן התם לא יספיקו להקריב למחר קודם חצות. ועיין בפי' הר"ב דמנחות. תמצא פי' אחר במשנה זו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מט) (על המשנה) זכר למקדש מנין דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא ציון דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גמרא:

(נ) (על המשנה) ושיהא כו' משמע שתקנם ביחד והלכך כיון דמייתי הראשונה אגב תני לשניה דעמה:

(נא) (על הברטנורא) ומקשים בגמרא דאבני אימת, אי ביום ט"ז כבר הותר משהאיר המזרח, אלא דנבנה קודם ט"ז, מחצות אשתרי כר ומשני דאבני בלילה, א"נ סמוך לשקיעת החמה ופירש"י דהיא היא מרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד חבאתו כדתנן התם, לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:


פירושים נוספים