רמב"ם על סוכה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על סוכה · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

לולב הגזול והיבש פסול כו': מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ולפיכך לולב הגזול ושל אשרה ושל עיר הנדחת פסול וזו האשרה היא שיהיה האילן הזה נעבד ועוד יתבארו חילוקי אלו האשרות בע"ז וכבר ידעת אמרו יתברך ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואמרו יתברך פרי עץ הדר ובאה הקבלה כי כולם צריכין הדר ולפיכך נפסל לולב יבש לפי שאין לו הדר. נפרצו עליו הוא שישתברו עליו מגב הלולב שהם קבועות בו ויהיה (כמו זו הצורה). ונפרדו עליו הוא שיפרדו עליו קצתם מקצתם (כזו הצורה) ודעת ר' יהודה כי כל לולב צריך שיאגדו אותו כדי שיתקבצו עליו קיבוץ חזק ובמקום ידוע מא"י יש דקלים שבריאת הלולבים לשם הם ראש עלה של זה בצד עיקרו של זה ואינן מורכבות קצתם על קצתם כשאר הלולבים (כזו הצורה) והם נקראים ציני הר הברזל: ואמר ג' טפחים כדי לנענע אותם רוצה בו וכדי לנענע ענינו כדי שיאחזנו בידו וינענעו והוא שיעור טפח. ומן החיוב שלא יהיה הלולב פחות מד' טפחים ומן הטפחים שכל טפח מהם ד' אצבעות בגודל שהוא הבוהן והמדה תהיה מגב הלולב ומתחת עיקר השני עלין התאומים הם בראש הלולב. ואין הלכה כר"י:

משנה ב[עריכה]

הדס הגזול והיבש פסול כו': ענביו הם הזרעים שיש בהן ובתנאי שיהיו אותן הגרעינין שחורים או אדומין אבל אם היו ירוקים אפי' היו יותר מן העלים כשר. ואמר נקטם ראשו פסול אינה הלכה.

משנה ג[עריכה]

ערבה גזולה ויבשה פסולה כו': שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים לפי שאמר הכתוב ערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה המקום שיצמח. ואמרו נקטם ראשה פסולה אינה הלכה:

משנה ד[עריכה]

ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות וכו': דע כי שיעור ערבה והדס באורך ג' טפחים מן הטפחים הידועים שהן ד' אצבעות בגודל. והלכה כר' ישמעאל וכר' טרפון:

משנה ה[עריכה]

אתרוג הגזול והיבש פסול כו': ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר הש"י פרי דאלו אינן ראוין לאכילה בשום פנים. והעיקר אצלנו שאין מביאין קדשים לטומאה וכבר נשנה זה העיקר במה שקדם: והמאכלות כולם אינן מקבלות טומאה עד שיפול עליהם אחת מז' משקין כמו שיתבארו אלו העיקרים וענפיהם במסכת משקין ולפיכך לא נתיר לכתחלה שיטול אתרוג מתרומה טהורה ושל מעשר שני שמא יכשיר אותה לטומאה ומה שייחד ואמר בירושלם לפי שמעשר שני אינו ראוי לאכילה אלא בירושלם וחוץ לירושלם יפדה כמו שנבאר במקומו ומה שהתירו אתרוג של דמאי לפי שהדמאי אוכלין אותו העניים כמו שנבאר במקומו ואם רצה להקדיש נכסיו ויהיה עני יהיה זה האתרוג של דמאי מותר לו לאכילה וכיון שיש בו צד היתר שיהיה ראוי לאכילה מותר לברך עליו:

משנה ו[עריכה]

עלתה חזזית על רובו נטלה פטמתו נקלף כו': פטמתו הוא הדד היוצא מעיקר האתרוג. אם היה הנקב מפולש אפי' במשהו פסול ואם אינו מפולש עד שיהיה כאיסר ואיסר רביעית המעה ומשקל האיסר ארבע שעורות. ואינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת [הקליפה] הירוקה עד שיראה הלבן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהוא אבל רוצה לומר שנקלף ממנו גלד דק א' מאותו הגלד הירוק ובתנאי שיהיה נקלף כולו אבל אם נשאר ממנו דבר מועט שלא נקלף הרי הוא כשר. ואמר חסר כל שהוא פסול ביו"ט ראשון בלבד אבל בשאר הימים לא. ומה שאמרנו שהוא כשר כשעלתה חזזית על מיעוטו בשתי תנאים. הא' שתהיה חזזית א' במקום א' אבל אם היו שתים בשני מקומות אפי' היו אותן המקומות כשיצטרפו מיעוט האתרוג פסול והתנאי הב' שלא תהיה החזזית בפטמתו כי כשיהיה שום שינוי בפטמתו ה"ז פסול והלכה כר' יהודה:

משנה ז[עריכה]

שיעור אתרוג הקטן ר' מאיר אומר כאגוז כו': הלכה כר' יהודה באמרו כביצה וכר' יוסי באמרו אפי' בשתי ידיו:

משנה ח[עריכה]

אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה כו': והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף כו': מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כו': מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו כו': למה שאמר בתחלת הפרק כדי לנענע שהודיעך כי מצותו הנענוע הודיעך היכן מנענעים וצורת זה הנענוע מוליך ומביא מעלה ומוריד והלכה כר"מ ואין הלכה כר"ע:

משנה ט[עריכה]

(ראו פירוש רבינו למשנה ח')

משנה י[עריכה]

משנה יא[עריכה]

מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט כו': הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו': לכפול הוא שיקרא מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כל מלה ומלה שתי פעמים. לפשוט הוא שיקרא כל מלה פעם אחת כמו שקורין כל ההלל והברכה על קריאת ההלל קודם קריאתו חובה בכל מקום ואין הדבר הולך אחר המנהג: וכבר קדם הדין בפירות שביעית כי אין מותר לעשות מהם סחורה ולא ליתן דמיהם לע"ה. והעיקר אצלנו אתרוג בתר לקיטתו אזלינן וכיון שנלקט בשנה שביעית דינו כדין פירות שביעית [אף על פי] שנגמר בשנה ששית אבל הלולב מותר למכרו כמו העצים ואין קדושת שביעית חלה עליו:

משנה יב[עריכה]

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה כו': מדינה היא כל העיירות שבא"י מלבד ירושלם וכבר ביארנו זה במס' מעשר שני. ויום הנף הוא יום ששה עשר מניסן שאמר בו השם והניף את העומר ודרש ר' יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכול חדש כל היום וזהו ענין התקין וכן אמרו מאי התקין דרש והתקין ועוד יתבארו עיקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממס' מנחות ואלו התקנות כולם הלכה בכל מקום שנמצא מהם דבר דבר בכל המשנה:

משנה יג[עריכה]

יו"ט הראשון של הג שחל להיות בשבת כו': אמר הש"י ולקחתם לכם ביום הראשון ובאה הקבלה לכם משלכם ואם נתנו במתנה יצא ואפי' תהיה המתנה ע"מ להחזיר כי העיקר אצלנו מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ומותר לתת מתנה ביו"ט:

משנה יד[עריכה]

ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של הג כו': מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה כו': בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת כי העיקר אצלנו מדאגבהיה נפק ביה וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר (להוציאו) [שהוציאו] ברשות והלכה כר' יוסי והלכה כר' יהודה:

משנה טו[עריכה]