משנה סוכה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הדס יא הגזול והיבש, פסול.

של אשרה ושל עיר הנדחת, פסול.

נקטם יב ראשו, נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו, פסול.

ואם מיעטן, כשר.

ואין ממעטין ביום טוב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל.
נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו, פָּסוּל.

וְאִם מִעֲטָן, כָּשֵׁר.
וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב:

נוסח הרמב"ם

הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב.

פירוש הרמב"ם

הדס הגזול והיבש פסול כו': ענביו הם הזרעים שיש בהן ובתנאי שיהיו אותן הגרעינין שחורים או אדומין אבל אם היו ירוקים אפי' היו יותר מן העלים כשר. ואמר נקטם ראשו פסול אינה הלכה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נקטם ראשו פסול - ולית הלכתא כסתם מתניתין, אלא כרבי טרפון דאמר לקמן אפילו שלשתן קטומין כשרים:

ענביו - פרי. יש בו שדומה לענבים:

מרובות מעליו פסול - לא שנו אלא שחורות או אדומות, אבל ירוקות מינא דהדס הוא וכשר:

ואין ממעטין אותן ביום טוב - דה"ל מתקן:

פירוש תוספות יום טוב

הדס. הוא עץ שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין. או יתר על כן. סמוכין זה לזה בעגול א'. ואע"ג דזית נמי עליו ארוכין ורצופין ומתוך כך מכסים את העץ. בעינן עבות. פירש"י מעשה שרשרות [וטעמו דכתיב גבי שרשרות מעשה עבות בפרשה תצוה] שיהיו מורכבין זה על זה וליכא. ועץ ערמון אע"פ שהוא קלוע אין עליו רצופין לכסות את עצו. ואנן בעינן ענף עץ שענפיו חופים את עצו. ואע"ג דאיכא מין הנקרא הירדוף שיש לו השני תנאים הללו. מיהו ראשי עליו עשוים חדים כמחט ומבריז בריז את הידים וכתיב (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וליכא. גמרא:

הגזול כו'. כדלעיל. ועיין במשנה דלקמן:

נקטם ראשו. כתב הרא"ש לעיל אע"ג דבלולב פירוש ראש העלין היינו משום דבלולב לעולם העלין עולין למעלה ויוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו. אבל הדס וערבה אין העלין העליונים יוצאין מראש הבד. אלא לפעמים ראש הבד הוא חלק. הלכך ראש דידהו הוא ראש הבד ולא ראש העלין. ואפי' אם עלה יוצא מראש הבד לא מקרי נקטם עד שיקטם ראש הבד:

ואין ממעטין אותן ביו"ט. כתב הר"ב דה"ל מתקן. בגמ' מתקן מנא. וז"ש הר"ן. ולא שרו ליה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך [כמ"ש במשנה ה' פ"ק דביצה] דכיון דמתקן מנא לא הותר לתקן מנא ביו"ט ועיין משנה ח' פרק בתרא דר"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) הדס. הוא עץ שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין או יתי. על כן סמוכין זה לזה בעגול אחד. גמרא:

(יב) (על המשנה) נקטם. אע"ג דבלולב פירוש ראש העלין, היינו משום דבלולב לעולם העלין למעלה יוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו, אבל הדס וערבה אין העלין העליונים יוצאין מראש חבד אלא דפעמים ראש חבד הוא חלק, הלכך ראש דידהו הוא ראש חבד ולא ראש העלין, ואפילו אם עלה יוצא מראש חבד גם נקרא נקטם עד שיקטם ראש הבד. הרא"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הדס הגזול וכו':    גזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה ופסול כל ז' אפי' בגבולין לר' יוחנן כמו שכתבתי במשנתנו ויבש פסול במקדש כל ז' אבל בגבולין משני ואילך יש להכשיר ויש לפסול על פי הסברות שכתבתי במשנתנו גבי לולב:

נקטם ראשו:    ראש עצו דהכי מוכח ממאי דאמרי' בגמ' ועלתה בו תמרה שאין דרכה של תמרה לעלות אלא בעץ הר"ן ז"ל: ועוד כתב דאין דבריו של הרי"ף ז"ל נכונים במה שכתב דאסיקנא דהלכתא כר' טרפון דמכשר אפי' שלשתן קטומין דנקטם ראשו דמתני' לאו בקטומין דר' טרפון מיירי כמו שאפרש לפנינו בס"ד הלכך בנקטם ראשו דמתני' ליכא מאן דפליג דפוסל מיהו אם עלתה בו תמרה כשר ודוקא בשנקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה מעי"ט גם כן אי נמי נקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה ביום טוב משום דהוי דחוי מעיקרא שמשנכנס יום טוב לא היה ראוי כלל ודחוי מעיקרא לא הוי דחוי אצל מצות ועוד האריך ע"ש וביד שם רפ"ח וסי' ה':

נפרצו עליו:    כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל וז"ל כתוב בפי' רי"ף במשניות הבאות מספרד גרסי' בערבה ובהדס נפרטו ע"כ ונ"ל שהכל אחד כדאיתא סוף מסכת נדרים פרטיה נואף להוצא ופירש"י כרץ הגדר ע"כ: וכתוב במגיד משנה ודע שגרסת רבינו במשנה נפרצו עליו ור"ל נשרו ע"כ. אלא שבדפוס כסף משנה תמצא כתוב נפרטו בטית וז"ל הרמב"ם ז"ל נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין בקן א' כשר ופי' הרב המגיד ז"ל שזה שכתב רבינו אם נשתיירו ג' עלין בקן א' ר"ל בכל קן וקן ופשוט הוא ומשכחת לה באסא מצראה דקיימי ז' ז' בקינא שאפי' שנשרו ד' עדיין עבותו קיימת וכשר ובבית יוסף ריש סימן תרמ"ו כתוב וז"ל וכתב הרא"ש ז"ל כתב בעל העיטור נפרצו דהדס ולולב לא שנתלשו מן השדרה דא"כ נפרצו דהדס היינו נשרו וברייתא קתני נשרו רוב עליו כשר ובלבד שתהא עבותו קיים אלא נפרצו מחובר הוא אלא שנפרץ ונסדק לסדקים שתים ושלש ע"כ ודבריו אינם נכונים בזה דנשרו דברייתא כל העבות קיימות אלא שנשרו העלין היתירים על העבות ונפרצו דמתני' היינו שנשרו רוב עבות של שיעור ההדס ונשתייר המיעוט ע"כ ועיין עוד שכתב בבית יוסף ועיין ג"כ במ"ש במתני' דלעיל:

ואם מיעטן כשר:    מתני' דלא כר"א ב"ר צדוק דס"ל דאם עבר ולקטן פסול אבל חכמים מכשירין וטעמ' דפלוגתייהו מפ' בגמ'. ועוד מפרש בגמ' דחכמים מכשירין אפי' שמיעטן אחר שאגדו דאגד הזמנה בעלמא הוא ולאו כלום הוא אפי' להקרא עליו שם לולב פסול לדחות:

ואין ממעטין בי"ט:    גמ' הא עבר ולקטן מאי כשר ואע"ג דנאגד כבר דהא בי"ט לא אגיד ליה ודאשחור ענבים דמפסיל בכך אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי מעיקרא הוא דהא מטא זמן מצוה ולא חזי תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי אלא דאשחור בי"ט נראה ונדחה הוא דהא נראה בי"ט ונדחה כשהשחירו שמעת מינה נראה ונדחה חוזר ונראה. ומשט לא לעולם דאשחור מעיקרא דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי תיפשוט מינה דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה דמי שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה ונדחה ממנה ה"ל דחוי: ובברייתא בגמ' תניא משום ר"א בר"ש אמרו ממעטין וכגון שלקטן לאכילה דלא הוי מתקן מנא ור"א בר"ש ס"ל כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר ובדאית ליה הושענא אחריתי דלא צריך להאי ולא הוי פסיק רישיה דמודה בה ר"ש דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך והכא ליכא תיקון כלי אבל אי לא ה"ל אחריתי משוי ליה מנא דהא צריך להכי ואע"ג דלא מתכוין להכי אסור דהוי פסיק רישיה ולא ימות ובטור א"ח סי' תרמ"ו. והא דלא קתני ואין ממעטין ביום טוב ואם מיעטן כשר כלשון שכתב שם בטור מן הטעם שכתב שם בית יוסף נלע"ד משום דתנא בתקון ליום טוב ראשון קמיירי וקאמר שאם מיעטן מערב יו"ט כשר אפי' למעטן לכתחלה אבל בי"ט אין ממעטין אותם לכתחלה ובשאר הימים אפי' מיעוט אין צריך. א"נ משום דבסיפא הויא פלוגתא בברייתא כמו שכתבתי לזה תנא המוסכם ברישא. ומ"מ קשה קצת לע"ד דמרישא משמע דוקא ענביו מרובות מעליו פסול הא מחצה למחצה כשר ובסיפא קתני ואם מיעטן כשר דמשמע הא מחצה למחצה פסול ונלע"ד דכיון דקיימא לן בעלמא הלכתא כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר הכא נמי מחצה למחצה הוי כרובו עלין וכשר ומאי ואם מיעטן כשר דקתני פי' מיעטן מהיות רב ואעפ"כ כשר ואימא הכי הא מחצה למחצה נעשה כאילו מיעטן וכשר: ותימא שלא ראיתי מי שדבר בזה כלל ועיקר.


פירושים נוספים